פליטה שילדה עובר מת תובעת את המדינה

"הרופאים בכלא לקחו ממני הכול, הם יכלו להציל את התינוק שלי אבל כשילדתי אותו הוא כבר היה מת ועכשיו לא נשאר לי דבר". כך מאשימה ג'יסמא אבו מוסא איברהים (33), מבקשת מקלט מחבל דרפור שבסודן, שנכלאה במתקן הכליאה סהרונים בעודה בחודש השמיני להריונה, לא קיבלה טיפול גינקולוגי וילדה עובר מת חודש מאוחר יותר בבית החולים סורוקה שאליו הובהלה.

"בלילות יש לי חלומות שאני מחבקת את התינוק שלי אבל כשאני מתעוררת מהחלום אני יכולה רק לדמיין", אומרת אבו מוסא איברהים, שהגישה החודש תביעה אזרחית נגד שירות בתי הסוהר בגין רשלנות רפואית. היא הסתננה לישראל ביוני 2012, לאחר שנמלטה לדבריה מ"גורל של מוות בטוח", ונכלאה בסהרונים בהתאם לתיקון לחוק למניעת הסתננות.

רופא המתקן שבדק אותה עם הגעתה קבע ש"מצבה הכללי משביע רצון". לפי כתב התביעה אותו הרופא גם לא ראה לנכון לקבל ממנה את פרטי ההיסטוריה שלה, כדי לעמוד על סוג והיקף המעקב שלו תזדקק, ואף לא טרח לבצע מעקב אחר מצבה ולוודא כי היא אכן מקבלת את הטיפול והמעקב ההריוני הנדרש. כך היא נותרה לדבריה ללא כל מעקב או פיקוח רפואי.

ג'יסמא מובאת לאחד הדיונים בעניינה בבית המשפט(צילום: אבי מועלם)

לפי התביעה, במהלך שהותה במתקן הכליאה, שבו לא ניתנים שירותים גינקולוגיים למרות מספרן הרב של הנשים הכלואות, חשה אבו מוסא איברהים בתנועת עובר ושבה והתלוננה כמה פעמים על חולשה, כאבים ותחושה כללית לא טובה. אלא שלדבריה, בכל פעם שהתלוננה על כך בפני הצוות הרפואי שהיה במקום היא נשלחה "לנוח בצל ולשתות מים" מבלי שתלונותיה תועדו ומבלי שעברה בדיקות בסיסיות הנדרשות במהלך היריון.

"הטיפול שלא נעשה היה יכול למנוע את המוות"

ד"ר רויטל ארבל, מומחית במיילדות וגינקולוגיה ורופאה בכירה במחלקת נשים ויולדות בבית החולים שערי צדק, שצירפה את חוות דעתה מטעם התביעה לתיק, כתבה כי "אופן ההתייחסות לתובעת הוא בלתי נסבל בעיקר לנוכח העובדה שהרופא הוא הסמכות הרפואית היחידה שאליה יכולה הייתה התובעת לפנות".

עוד קבעה ד"ר ארבל כי "זיהוי מצבה והסיכון המוגבר להריונה וכן ביצוע מעקב לחץ דם וחלבון בשתן מיד עם הגעתה, ובאורח סדיר לאחר מכן במתקן המעצר, בנוסף להפנייתה למעקב מרפאה להריון בסיכון גבוה, היו ללא ספק מביאים לזיהוי מוקדם יותר של רעלת ההריון". בחוות דעתה מציינת ד"ר ארבל כי הזיהוי, המעקב, הבדיקות והטיפול שלא נעשו יכולים היו למנוע את מות העובר.

בכך לא הסתיימה מנת הסבל והייסורים של מוסא איברהים. למרות החוויה הקשה שעברה לא מצאו פקידי משרד הפנים ודייני בית הדין למשמורת מקום לשחררה גם בסדרת שימועים ודיונים שנערכו בעניינה לאחר לידת העובר המת. ג'יסמא שקעה בדיכאון והועברה לבית הכלא גבעון, שם בשל מצבה הנפשי הושמה בתא מיוחד שבו הייתה נתונה לפיקוח באמצעות מצלמת וידאו מחשש שתשים קץ לחייה. גם אז לא חשבו דייני בית הדין למשמורת שיש מקום לשחררה. למרות המלצתו המפורשת של ד"ר גריסנו, פסיכאטר שמונה לבדוק את מוסא איברהים, היא לא זכתה לתמיכה נפשית כלשהי.

לבסוף, לאחר שורה של דיונים בבית הדין למשמורת, ולאחר שהועברה בין מספר בתי סוהר, שוחררה בחודש אוקטובר מוסא איברהים ממעצר על ידי בית המשפט המחוזי מרכז, מטעמים הומניטריים. "אני סבור שהחוויה הקשה שעברה על המערערת בין כותלי בית הסוהר של מדינת ישראל יוצרת חוב - ולו מוסרי - של המדינה כלפיה", קבע אברהם יעקב, שופט בית המשפט המחוזי בלוד, שהורה לשחררה.

"זלזול בוטה בחיי אדם"

בארגון "רופאים לזכויות אדם" הסבירו כי אף שגינקולוגיה נחשבת לרפואה ראשונית ובסיסית, הנשים בסהרונים נאלצות להסתפק בשני תורים בשבוע הניתנים בסורוקה. רבות מהן מבקשות מקלט אשר סבלו מהתעללות מינית קשה במחנות העינויים בסיני.

בעקבות תלונות שהגיעו לארגון, למוקד סיוע לעובדים זרים ולמרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית על מבקשות מקלט שאינן מקבלות טיפול רפואי לבעיות גינקולוגיות מהן הן סובלות, הוגשה ב-2011 עתירה לבג"ץ בדרישה למתן שירותים גינקולוגיים בסהרונים כפי שניתנים בנווה תרצה. בג"ץ הורה לצדדים להגיע לפתרון אולם עד כה לא נרשמה התקדמות. לטענת הארגונים, על השב"ס לספק את השירות הגינקולוגי בתוך ימים למי שדורשת זאת. "לא ייתכן ששב"ס יסתמך על שני התורים בסורוקה. יש לקבוע פרק זמן מקסימלי שיעבור בין הרגע שנשים יתלוננו ועד שייראו גינקולוג על מנת למנוע מצבים כמו זה של גיזמה", הוסיפו בארגון.

"מדובר ברשלנות נוראה וזלזול בוטה בחיי אדם מצד שירות בתי הסוהר", אמרה פרקליטתה של אבו מוסא איברהים עו"ד רותם אלוני. לדבריה, "מהרגע שקיבלו אותה ועד שהגיעה לסורוקה, לאנשי השב"ס היו אינספור אפשרויות לטפל בה ובכך למנוע את מותו של העובר ואת הטראומה הקשה".

משירות בתי הסוהר נמסר בתגובה: "שב"ס קיבל את כתב התביעה ותשובה לתביעה תוגש לבית המשפט באמצעות הפרקליטות, במועד".