חילץ תחת אש: נפטר גיבור ישראל עוזי בר-צור

גיבור ישראל עוזי בר-צור הלך לעולמו והוא בן 80. הוא זכה בעיטור הגבורה על לחימתו במבצע קדש. שלשום (א') בשעות הערב ליוו אותו חבריו בדרכו האחרונה, בהלוויה צבאית בהר הרצל.

דיווחי חדשות נוספים ב-ynet:

המילואימניקים המצטיינים: "זה ב-DNA שלנו"

מבצע חילוץ: שמה רעלה וחילצה הבת ממצרים

בר-צור התגייס לצה"ל ושירת כמכונאי רכב בחיל האוויר ועם שחרורו עבד כנהג משאית בחברת סולל-בונה. בשנת 1956, סמוך לפרוץ מלחמת סיני, גויסה המשאית לחטיבה 27 בחיל השריון. כשהגיע למסור את המשאית, ביקש ממנו קצין הרכב לשמש כנהגו של המ"פ, ובר-צור קיבל על עצמו את המשימה. כשהכוח התקרב לעבר מוצבי רפיח נפתחה עליו אש ואילו הטנקים שניסו להסתער עלו על מוקשים. בר-צור חילץ פצועים מהטנקים.

בר-צור (מימין). במרכז: טוביה רביב

כך נכתב עליו באתר "בעוז רוחם": "רב"ט עוזי בר-צור התרוצץ בשטח להעביר את הוראות מפקד הפלוגה, תחת מטר כדורים ופצצות והמשיך בזאת גם לאחר שהג'יפ נפגע מכדורים. תוך חירוף נפש פינה פצועים והעבירם למקום הפינוי. לאחר שמכוניתו יצאה מכלל שימוש לקח ג'יפ אחר, חזר במהירות והמשיך בהעברת הוראות ופינוי פצועים".

בר-צור הציל במהלך המלחמה את חייהם של אנשי צבא רבים עת פינה אותם משדה הקרב. אחד מהם הוא טוביה רביב שלימים המשיך לקריירה צבאית מפוארת. אתמול סיפר רביב: "הטנק שלי חטף טיל נ"ט, הייתי פצוע ושרוף כולי. בהתחלה חשבו אותי לפצוע מצרי. בר-צור שהיה עם הג'יפ האזרחי החל לאסוף פצועים. שכבתי על הארץ ואז אחד הפצועים זיהה אותי ואמר לו לעצור. הג'יפ היה מלא בפצועים ואני קפצתי עם הבטן על הגלגל הרזרבי שהיה בצד בצורה כזאת שהידיים והרגליים שלי כמעט בקרקע. החיילים תפסו לי את החגורה, וכדי שלא אפול בר-צור טס עד שיצאנו לתחנת איסוף פצועים".

לקח את ג'יפ הסמח"ט: "איימו להעלותו למשפט"

בכך לא נגמר הסיכון שלקח על עצמו בר-צור. בשלב מסוים הושבת הג'יפ שבו נהג לאחר שחטף צרור. אז לקח את הג'יפ של אחד המפקדים וחזר לעשות סיבובים נוספים. "בנסיעתו השלישית לחילוץ פצועים, הג'יפ נפגע ויצא מכלל שימוש", סיפר רביב. "בר-צור לקח את הג'יפ של הסמח"ט והמשיך לאסוף פצועים. המפקד התרגז ואיים להעלות אותו למשפט, אבל לאחר הלחימה התגלה איך הוא פעל והכעס התחלף בהמלצה להעניק לו עיטור".

עוד הוסיף רביב: "הוא הוציא אותי משדה הקרב כפצוע מאוד קשה. אני חב לו חלק גדול מחיי. מאז אותה מלחמה הוא ליווה אותי כל החיים והפך להיות הנהג שלי בהמשך שירותי הצבאי". כאמור, לאחר הקרב העניק לו שר הביטחון משה דיין את העיטור הגבוה ביותר בצה"ל.

בר-צור התגורר במשך השנים בחוות הדריה ליד אשקלון והמעיט לספר על מעשה גבורתו. הוא הותיר אחריו אישה ובת. "הוא איש מאוד שקט וצנוע", סיפר חברו עופר עידן. "הוא היה האדם הראשון שלימד אותי להחזיק רובה ביד, כשהייתי בן 11. הוא היה איש מופלא, מלח הארץ זה לשון המעטה".