כולנו מדברים אנגלית, כולנו גדלנו על סרטים אמריקאים, מהם למדנו איך להתנהג בציבור. במילים אחרות, נראה שהתקשורת בינינו צריכה הייתה להיות עניין פשוט, אבל בפועל, כשישראלים ואמריקאים מתחילים לעבוד יחד, אי ההבנות רודפות זו את זו. כדי לטפל בבעיה הזו, ויוויאן דוייטש, יועצת אמריקאית שחיה תקופה ארוכה בישראל, וענת קדם, יועצת אירגונית ישראלית שחיה תקופה ארוכה בארה"ב, הקימו יחד את IAIA - Israeli American Intercultural Advantage, חברה לייעוץ ואימון בין-תרבותיים. החברה מעבירה סדנאות אינטראקטיביות והרצאות לשיתופי פעולה ישראלים-אמריקאים, שמזהות את אי ההבנות הבין-תרבותיות, בוחנות את שורשי הבעיה ומציעות דרכים להתמודד איתה. 

תסבירו לי על קצת על החברה.

"במשך שנותינו כיועצות ומאמנות עסקית בחברות היי-טק בהם ישראלים ואמריקאים עבדו יחד - אינטל, לדוגמה - נוכחנו שהפערים התרבותיים ואי ההבנות שצמחו מהן יוצרות נזקים בכל רמות העסק, ושקיים צורך של ממש ביעוץ ואימון מקצועיים כדי לגשר על הפערים האלו", אומרת ויוויאן.  

"אם לא מזהים את המקור של אי ההבנות זה הופך להיות עניין אישי". ענת (מימין) וויוויאן.

"הפן הבעייתי ביותר של פערים תרבותיים הוא שלעיתים קרובות, אנשים לא מודעים לקיומם או להיקף שלהם", מוסיפה ענת. למרות שהבדלים מסויימים ניכרים מיד, אנשים עדיין מזהים את הרקע המקצועי והתרבותי המשותפים להם ולקולגות שלהם ומאמינים שהם פחות או יותר מתקשרים. כשהם נתקלים בקצרים תרבותיים הם מניחים שזה משהו זניח, שנעלם עם הזמן וההיכרות. "אבל זה משהו שלא משתפר עם הזמן", ענת מדגישה, "להיפך, אם לא מזהים את המקור של אי ההבנות זה הופך להיות עניין אישי, שמתפתח לאי אמון, טינה, יחסי עבודה גרועים, מה שמוביל לצוותים שלא מתפקדים, דד-ליינים שמתפספסים... המצב האידיאלי הוא זה שבו מזמינים אותנו לסדנה עוד לפני ששני הצדדים התחילו לעבוד יחד, כי ברגע שהאמון כבר נפגע – וזה נכון לגבי כולם, אבל במיוחד בתרבות האמריקאית – קשה מאד לתקן אותו".

לשתיים יש שפע דוגמאות לאי הבנות שצומחות מפערים תרבותיים. כשאמריקאי אומר, "אני אעריך את זה מאד אם העבודה תהיה אצלי ביום חמישי", הוא מתכוון "אני צריך את זה עד יום חמישי". ישראלי יכול להבין מזה שאם הוא מסיים עד יום חמישי אחלה, מאד מוערך, אבל אם לא זה גם בסדר. כשישראלי רוצה לפתוח בדיון, הוא מתחיל ב"אתה טועה". עבור אמריקאים זהו ביטוי שסוגר שיחות, לא פותח אותן.

מעבר להבדלים בניסוח, השתיים מציינות הבדלים עמוקים במוטיבציה לפעולה, בתפישת היחיד ביחס לקבוצה, בראיית העולם. עבור אמריקאים, תוכנית הפעולה היא המפה המוסכמת לפיה העבודה חייבת להתנהל, וחוקי החברה הן הגבולות המוסכמים שבמסגרתן העבודה מתבצעת. עבור ישראלים, תוכנית היא יותר בגדר כיוון כללי, חוק הוא יותר בגדר הצעה, וגבול – כפי שהורגלנו בישראל – זה קו שתמיד אפשר לבדוק את מיקומו מחדש. הגישה הזו יכולה לשגע את האמריקאים. "ישראלים רואים עימותים כדבר טוב", אומרת ענת. "זה מעלה את רמות האנרגיה, זה סימן לדינמיקה קבוצתית בריאה – זה אפילו מגבש! אמריקאים, לעומת זאת, רואים בעימות משהו מזיק ולא נעים, משהו שיש להימנע ממנו".   

כמובן, בכל סביבה הפערים האלו יתבטאו בצורה שונה. "לפני שאנחנו מגיעות לסדנה, אנחנו עושות איתור צרכים, מראיינות את הנפשות הפועלות ומגלות מה בדיוק לא עובד", מסבירה ויוויאן. "רק אז אנחנו בונות את העבודה על הנושאים הבין-תרבותיים ביחס למקום העבודה והדינמיקה האירגונית הספציפית שקיימת בו".

מה הצד המאתגר ביותר בעבודה? 

"בישראל שמעו עלינו מפה לאוזן, אבל פה צריך ללכת לכנסים, לדבר עם זרים, ללחוץ ידיים, לחלק כרטיסי ביקור... כל החלק הזה של הנטוורקינג האמריקאי הוא מאד קשה לי", מעידה ענת. "כשאנחנו מגיעות למקום, אנחנו תופסות לשנייה חזק את היד וממש מושכות את השניה אל האנשים שצריך לדבר איתם. זה הקושי העסקי. מבחינה אנושית, הדבר הכי קשה הוא לגרום לאנשים להבין שהם באמת צריכים אימון בין-תרבותי. ישראלים במיוחד אומרים לנו, 'אני נמצא פה שנים, אני כבר מבין איך דברים עובדים', 'האנשים האלו מכירים אותי כבר ואין לנו בעיות', אבל איך שמגרדים את פני השטח מגלים שיש הרבה מאד אי הבנות". 

"בדיוק",  מוסיפה ויוויאן, "אנשים אומרים לנו, אנחנו כולנו בהייטק, כולנו מדברים את אותה השפה... אבל אחרי שאנחנו מתחילים לדבר, אנשים אומרים לנו 'וואו, לא ידענו כמה אנחנו לא יודעים'". 

מה השלב בעבודה שמביא לכם הכי הרבה סיפוק? 

"בכל פעם שאנחנו רואות את האסימון נופל, רואות על הפנים של אנשים הבנה חדשה, תפישה חדשה לגבי מקור הקשיים במערכות היחסים שלהם. בשבילי זה רגע של הגשמה מחדש", אומרת ענת. "אני זוכרת סדנה ספיציפית בהקשר של ניהול משא ומתן", מספרת ויוויאן. "הקליינטים היו ספקים עבור חברה ישראלית אבל הם לא הצליחו להבין מדוע הישראלים עושים מה שעושים ומה הם רוצים באמת: הם הרגישו שהחוזה נעלם להם בין האצבעות. הם ידעו בדיוק מה הם רוצים מאיתנו ואיך הם מתכוונים להשתמש בהכוונה שלנו, וראינו איך הם מיישמים בו במקום את המידע, הכלים והפתרונות שהעברנו להם. ביום שלמחרת הם כבר עלו על טיסה לישראל והתחילו להפעיל את הכלים האלו בשטח".

למידע נוסף: www.iaiaconsulting.com