בית כנסת שלל פיצוי: היא עבדה "לשם שמיים"
מנקה ותיקה של בית הכנסת המרכזי של עולי בוכרה באור יהודה, פוטרה מעבודתה בפתאומיות תוך שיו"ר ועד בית הכנסת מטיח בה קללות ואיומים קשים. לאחר מכן סירב לפצותה בטענה שעבודתה נעשתה "לשם שמיים" וכל שכר שניתן לה היה "גמילות חסדים". ביהמ"ש החזיר אותו לקרקע המציאות
אלא שיום לאחר מכן גילתה לתדהמתה כי במקום לקבל את שכרה, זכתה למנה גדושה של קללות מצד יו"ר הוועד, שהאשים אותה בקול רם ובנוכחות אדם נוסף כי קשרה קשר עם בני משפחתה, במטרה לגנוב את קופת בית הכנסת. האיש לא חסך מהאישה מילים קשות: "שיהיה לך סרטן בלשון", "תחת מסריח יש לך", "שתמותי" - ושב וצעק לעברה "את גנבת, לקחת כסף מהקופה". כששאלה מדוע לא התלונן במשטרה לא קיבלה ממנו כל תשובה, אך שכרה לא שולם. כמו כן, מאותו יום ואילך לא שבה האישה לנקות את בית הכנסת.
יש לציין כי גם הוריה של המנקה עבדו בניקיון בית הכנסת לפניה. המנקה החלה עבודתה במקום בשנת 1996, לאחר מות אביה.
בתביעה שהגישה לבית הדין לעבודה בתל-אביב, המנקה דרשה את פיצויי הפיטורין המגיעים לה על-פי חוק, וכן פדיון חופשה ודמי הבראה. לטענתה, בעבור עבודות הניקיון שביצעה אחת לשבוע במשך ארבע שעות, קיבלה שכר של 700 שקל לחודש. זאת ללא תלוש משכורת או מסמך כלשהו המאשר את העסקתה. במקום נהגה לחתום במחברת תשלומים שנוהלה בבית הכנסת. המנקה תבעה גם פיצוי בגין הוצאת לשון הרע בשל האופי המשפיל בו פוטרה.
בכתב ההגנה הכחישו הנתבעים, אנשי ועד בית הכנסת, כי התקיימו בינם לבין התובעת יחסי עובד-מעביד. לטענתם, העבודות שביצעה היו בהיקף נמוך בהרבה מזה שהיא טוענת, הן מבחינת השנים והן מבחינת השעות. לדבריהם אינם יודעים כמה כסף שולם לתובעת, שכן הסכומים נרשמו על פתק מדי חודש ונזרקים לאחר מכן.
עוד נטען כי את עבודתה ביצעה המנקה בהתנדבות מלאה ו"לשם שמיים", והתשלומים אותם קיבלה הם בגדר "תרומה" ו"גמילות חסדים" - להבדיל משכר עבודה. הם הוסיפו כי רק בחודשים האחרונים לעבודתה קיבלה המנקה "קצת כסף", בשל מצוקה כלכלית אליה נקלעה בעקבות מחלת אמה.
הנתבעים לא הכחישו את סדר הדברים ביום פיטורי התובעת. לטענתם, התובעת היא זו שהחלה לקלל את יו"ר בית הכנסת בפני כלל חברי הוועדה ומתפללים במקום, והיא זו שהאשימה אותו בגניבה ובהתעשרות על חשבון המתפללים - תוך שהיא מאחלת לו מיתה וכל מיני "מרעין בישין".
עבודה, לא התנדבות
השופט דורי ספיבק ציין כבר בפתח דבריו, כי על בסיס מכלול הראיות בתיק ברור שהתובעת קיבלה שכר עבור העבודה שביצעה. לא "תרומה" כפי שטוענים הנתבעים. סימוכין נוספים לכך שהכספים ששולמו לתובעת היו בגדר שכר ולא בגדר גמילות חסדים, הוא מצא בעובדה שמרגע פיטוריה לא קיבלה עוד כסף מבית הכנסת. לכן קבע כי אותה גמילות חסדים הייתה תלויה לגמרי בעבודת הניקיון שביצעה.
מכיוון שהתובעים לא הצליחו להוכיח שהסכומים ששולמו לתובעת קטנים מאלו להם טענה, השופט קיבל את עמדת המנקה לפיה התשלומים החודשיים עמדו על סך של 700 שקל. לסיכום קבע השופט כי התובעת הייתה עובדת בית הכנסת ולא מתנדבת. לכן נפסק כי תקבל פיצויי פיטורים בסך 9,100 שקל עבור 13 שנות עבודה, פידיון ימי חופשה בסך 2,508 שקלים ודמי הבראה בסך 647 שקלים.
וזה לא הכל. השופט קיבל גם את גרסת התובעת בנוגע לעניין תביעת לשון הרע. לכן פסק כי ועד בית הכנסת ישלם למנקה פיצוי ללא הוכחת נזק בסך 10,000. בנוסף לזה נפסקו לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 6,000 שקל. ובסך הכל הפיטורים המכוערים יעלו לבית הכנסת 28,255 שקלים.
- לעיון בפסק הדין
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
לפנייה לכתב/ת 
