אובדן הילדות: כיצד הריאליטי הורס את ילדיכם

העידן הטכנולוגי הנוכחי מטשטש את הגבולות בין המציאות לריאליטי. הערוצים המסחריים שופעים בתוכניות שקוראות לעצמן "תוכניות מציאות", אך בינן לבינה אין שום קשר, ובתקופת החופש הגדול גם ילדים צעירים, שכלל לא אמורים להיות קהל היעד שלהן, יושבים יחד עם הוריהם לצפייה משפחתית.

אבל בעוד שרבים חושבים שצפייה שכזו היא דרך מהנה ומוצלחת להעביר ערב משפחתי, כדאי שתדעו שהיא טומנת בחובה סכנות של הצפה ובלבול. למה זה קורה ועד אזה גיל עדיף לא להתחיל? בדקנו עם המומחים שלנו.

עוד על השפעות הטלוויזיה בערוץ הורים:

דבוקים למסך: כך תגמלו את הילד מהטלוויזיה

בכמה הילד ישמין מכל שעת צפייה בטלוויזיה?

צפייה בטלוויזיה עד 3 שעות לא פוגעת בילדים

"התדמית החיצונית הופכת למטרה"

כבר בשנות ה-60 של המאה הקודמת זיהה חוקר התקשורת האמריקני ניל פוסטמן את המגמה הבעייתית שיש להשפעת הטלוויזיה על ילדים צעירים, וזה קרה עוד בשלב שהיא הייתה בחיתוליה ואף אחד עוד לא חלם על תוכניות ריאליטי. פוסטמן טבע את המושג "אובדן הילדות", שמשמעותו היא כי ילדים לא מספיק מפותחים רגשית וקוגניטיבית על מנת להתמודד עם תכנים מסויימים בטלוויזיה. פוסטמן סבר שההורים צריכים לגונן על ילדיהם מפני הנזקים האפשריים שהטלוויזיה עלולה לגרום להם כתוצאה מתכנים בעייתיים כמו אלימות, מין, פשע וכמובן פרסומות.

כ-50 שנה אחרי, ד"ר ניצה דורי, ראש החוג לגיל הרך במכללת שאנן הדתית האקדמית לחינוך, מפנה אצבע מאשימה כלפי התרבות הנוכחית, שבה הילדים לומדים שהדרך להערכה והצלחה כרוכה בפרסום, ושפרסום בין רגע מגיע מתוכניות ריאליטי. "הפרסום בין לילה הופך למשאת נפשם של הילדים, התדמית החיצונית הופכת למטרתם ופוחתת היכולת שלהם להתחבר לרצון הפנימי האמיתי", היא מסבירה. "הילדים בבית, כמו אלו בפרסומות ובתוכניות הריאליטי, מקבלים את המסר שלפיו על מנת להצליח ולהרגיש טוב יש להתפרסם, לרכוש מותגים, להקריב את נפשך למה שיגידו החברים על הופעתך ולהתמכר לאהבת הקהל בבית ובכיתה. סף הריגוש עולה ככל שאתה 'מרצה' את החברים בקניית עוד מותג, שהוריך רכשו עבורך, וזו התמכרות מסוכנת שקשה להיגמל ממנה".

לדברי דורי ילדים עד גיל 13 כלל לא אמורים לצפות בתוכניות ריאליטי, כיוון שאין להם את הכלים להבין שלא מדובר במציאות, אלא בתוכנית בידור בלבד. "בתוכניות ריאליטי יש המון 'שדרוגים' של המפיקים, כך שהדברים הם לא באמת כפי שהם מתרחשים במציאות, במטרה למשוך קהל ולהפוך את התוכנית למבדרת יותר", היא מסבירה. "בעוד שמבוגרים שצופים מבינים שזה מבויים, ילדים לא תמיד מצליחים להבחין בכך, כי אין להם עדיין את היכולת לעשות זאת, והם מבלבלים בין מציאות אפשרית לבלתי אפשרית. עבורם מה שקורה על המסך יכול לקרות גם להם, והם רוצים להידמות או להשיג את ההישגים שהמשתתפים משיגים. זו הסיבה שהם עלולים לנסות ליישם את הדברים ולחוות כשלונות ואכזבות מכך שהם לא מצליחים להגיע לאותם הישגים".

דורי מוסיפה שגם תיווך של ההורים במקרים אלו לא מסייע. "גם אם הורים יגידו לילד לאורך כל הצפייה שהדברים שהוא רואה על המסך אינם המציאות, הוא לא מסוגל להבין זאת. בשבילו מה שקורה הוא אמת לאמיתה".

לדברי דורי, גם נושא הפעילות הגופנית בעייתי בהקשר זה. "גם ככה בחופש הגדול ילדים נמצאים שעות ארוכות מדי מול המסכים, אז למה להוסיף לזה גם את שעות הריאליטי?", היא תוהה. "במקום בילוי מול הטלוויזיה, בישיבה ובדרך כלל גם באכילה, עדיף לצאת עם הילדים החוצה. אפשר לבלות בים, בגינה או אפילו סתם בהליכה. הורים שכחו איך מעבירים את הזמן עם הילדים שלהם ללא טלוויזיה, סתם בילוי פשוט בשעות הערב".

נקודה נוספת אליה מתייחסת דורי היא התרבות של אותן תוכניות. "אנחנו נורא מקפידים להקריא לילדים ספרים שמתאימים להם ולקחת אותם לסרטים שתואמים את גילם, אבל כשזה מגיע לריאליטי פתאום כל זה נעלם. התוכניות האלו מלאות במילים לא יפות, לעתים אפילו קללות, באלימות, פיזית ומילולית, ובתכנים מיניים - כל מה שאנחנו מנסים למנוע מהילדים שלנו להיחשף אליו. הן אולי נראות תמימות, אבל הן ממש לא כך, והילדים, גם הקטנים וגם הגדולים, פשוט מאמצים להם את אותו סגנון - ואחר כך ההורים, המורים או הגננות צריכים לעבוד קשה כדי לבטל את הנזק שכבר נעשה".

לטענת דורי לא רק תוכניות הריאליטי בעייתיות בהקשר הזה, אלא כל תרבות רכישת המותגים והצורך להיות 'אין' ו'און ליין' כל הזמן, שחושפים את הילדים הצעירים למצבים שהם לא אמורים להתמודד עימם. "להתלבש, להצטלם ולשלוח לחברים בפייסבוק, להתאפר ולהודיע לכולם על הרכישה החדשה - כל אלו גוזלים זמן ואנרגיות, שילדים אמורים להשקיע בפיתוח ובעיצוב עולמם הפנימי, רגע לפני שהם הופכים להיות בוגרים תחרותיים. לילדים צעירים יהיו עוד שנים ארוכות של עמידה במתחים מעין אלו. עולם התקשורת והאינסטגרם הביא את התחרות החומרית בין הילדים למימדים חדשים. הצפייה בילדים אחרים, שכבר יש להם מותג כזה או אחר, עלולה לגרום לתחושות קיפוח וחוסר ביטחון בקרב ילדים שאין ידם של הוריהם משגת או שדרכם החינוכית היא צניעות ואי רכישת מותרות מיותרות".

"בילדים יש יופי ותום, אז למה להכניס אותם לעולם המבוגרים?", מוסיפה ד"ר דינה פרג'ון קדוש, ראש החוג לגיל הרך במכללת חמדת הדרום האקדמית הדתית לחינוך בשדות נגב. "זה מגוחך ולא מוצדק שילדה בגיל הרך תתלבש כמו אישה כי זה פשוט לוקח ממנה את הפשטות. היופי שבילדות זו היכולת לשמור על תמימות, ללא מסיכות וללא הבדלי מעמדות, אז מדוע לקחת לילדים את הזכות הטבעית הזו? ילדים בבסיסם הם בעלי יופי פנימי, עם יכולת להתנסות, להקשיב וללמוד ללא מערכת סינון וללא חשדנות, אז למה לדחוף אותם קדימה?".

להתלבש כמו אביבית בר זוהר

אז מה מקום ההורים בעידן חומרני וטכנולוגי זה וכיצד הם יכולים לגונן על ילדיהם מפניו? דורי סבורה כי "אנחנו, כהורים, מנסים לשמור על הילדים, ולעתים עוטפים אותם בצמר גפן, אבל התקשורת והחברים המצייצים כל העת בטוויטר אינם מאפשרים לנו. עלינו להיות מגן אנושי החוצץ בין התקשורת לילדים. אנחנו צריכים להסביר להם שיש אינטרסים להרבה חברות לייחצן את המותגים שלהם והילדים, שהוריהם נענים לכל דרישה לרכישה חדשה, רק נראים מאושרים וכאלה שלא חסר להם דבר. עלינו לתת לילדים להאמין בעצמם ולמצוא את דרכם בעולם האמיתי, לאפשר להם לחלום כילדים ולגרום להם להבין שלא תמיד כיף לצרוך מה שצורכים המפורסמים ולא כל מה ש'בא לי' תמיד מקבלים".

אך לא כולם מסכימים עם הקביעה הזו. מנהלת מכללת הורים במנהל החינוך בעיריית ראשון לציון, ליליאן ללום, סבורה שההחלטה אם לאפשר לילדים להתלבש כפי שהם רואים בתוכניות הריאליטי תלויה מאוד במשפחה ממנה הם באים, והאם זה מקובל על ההורים. "אין כאן עניין של טוב או רע, וזה גם לא דבר מחקרי, אלא עניין תלוי תרבות ונורמות משפחתיות, וכאן נשאלת השאלה מהי משמעות ההורות. כל משפחה צריכה לבדוק מה היא קבעה לעצמה כנורמות. כך, למשל, אם בנורמות המשפחתיות התרבותיות של אותה משפחה מקובל להתלבש בצורה כזו, אז אני לא מזהה עם זה בעיה, ולכן צריך מאוד להיזהר עם אבחנות ממתגות".

ללום מודה ש"לעתים, כאנשי חינוך, אנו חשים כפטרונים לגבי צורות לבוש או התנהגות שמצטיירת כחריגה, אבל מי מחליט מהי הנורמה המקובלת? כך, למשל, באפריקה אנחנו רואים דברים שנראים לנו כמעוותים, וגם אסקימוסים מאכילים את ילדיהם במאכלים שנראים לנו כהזויים - אך עבורם זו הנורמה. איני מכירה מחקרים שמעידים על השפעות קשות שנוצרו בהמשך החיים כתוצאה מלבוש בוגר שאינו הולם את הגיל. בעבר, כשיצאנו לבלות, הנשים עם שמלות קצרצרות והגברים עם חולצות פרחים, ההורים שלנו נזעקו. הילדות לא יוצאות כל יום לבית ספר עם איפור, ולכן לא צריך להפוך כל דבר לאלמנט משחית או מקצר גיל נעורים".

אז כיצד מתמודדים עם שלל הבעיות של העידן הנוכחי? לדברי דורי זה פשוט יותר ממה שרובנו חושבים. "צריך להניח לילדים להיות ילדים ולא לתת להם להיגרר ללחצים חברתיים לקניית מותגים או לצפייה בתכנים שלא מתאימים להם בטלוויזיה, כי לחצים אלו מעמידים אותם בפני אתגרים לא מותאמים של התבגרות בטרם עת. חווית עולם הזוהר, עולם בו לא חסר לילד דבר וחדרו הוא ממלכה בפני עצמה עם מחשב, טלוויזיה וטלפון נייד, היא חוויה מועצמת, שלילדים אין מספיק כלים כדי להכיל ולעבד אותה".