הרב אלון אשם: "אין אפוטרופוס לעריות"
השופטת שהרשיעה את מוטי אלון התבססה על שורת עדויות מעבר לסיפורו של א' שהותקף מינית. אין סיבה שיעלילו על הרב, כתבה, והתייחסה לגרסתו למצבים האינטימיים: "חז"ל כבר כתבו שאין אפוטרופוס לעריות"
מאמינה לעדים - אין ספק באשמתו של הרב. זו השורה התחתונה של הכרעת הדין במשפטו של הרב מוטי אלון, שחלקים ממנה פורסמו בצהריים (יום ד'). מוקדם יותר הורשע הרב בתקיפה מינית של קטין בשתי הזדמנויות שונות בהפרש של כחודשיים בשנת 2005.
מהחלקים שהתירה לפרסום השופטת חגית מאק קלמנוביץ' מתואר כי בפני בית המשפט השלום בירושלים הובאו מקרים דומים שלא נכללו בכתב האישום על מנת לבסס את האישום נגד הרב אלון. בהכרעה מצוין כי הראיות עומדות על שלוש רגליים עיקריות: הנדבך המרכזי הוא עדותו של המתלונן העיקרי בתיק, א', ולצדה כמה עדויות נוספות הנוגעות לאירועים הללו, מהן ארבע עדויות של נשים ששמעו מפיו של א' פרטים שונים על אודות אירועי כתב האישום, עוד לפני הפרסומים בתקשורת בנוגע לפרשה.
בין הראיות מצוין בהכרעת הדין כי הפרקליטות הביאה "ראיות למעשים דומים שביצע הנאשם כלפי נערים אחרים. אירועים אלה אינם כלולים בכתב האישום והנאשם לא הואשם בהם, והעדויות נועדו לחזק את גרסתו של א' ולתמוך בה". הראיות שהובאו כללו התייחסות לשני אירועים דומים שבהם נפגש הרב עם נער אחר שזהותו ידועה המכונה ש', שעדת ראייה חזתה בו, וכן מפגש עם נער שזהותו אינה ידועה.
כתבות נוספות בערוץ החדשות של ynet:
- חיזבאללה מציג: דם בזירת התקרית בלבנון
- הפנים שמאחורי הזוועה: זהו מבתר הגופה
- בניגוד לגרסתו: "פרנקל נעצר והובא לשופט"
הנער ש' העיד במשפט כי התנהגות הרב אלון כלפיו הייתה דומה להתנהגותו כלפי א'. השופטת ציינה שגם עדותו של ש'
נתמכה בעדויות משנה. היא ציינה כי אישה אחת העידה שראתה את הרב במצב אינטימי עם הנער ש', ועדה נוספת העידה על תגובת הרב כאשר העלו בפניו טענות על התנהגות שאינה הולמת.
בהכרעה ציינה השופטת כי נוכח העובדה שהרב אלון נהג לחבק את האנשים סביבו באופן קבוע, "אפשר שהרואה לא ייתן את לבו לפרטי הדברים ולא יבחין בין מצב של חיבוק בלבד לבין מגע שיש בו מעבר לכך". דוגמה לכך הביאה השופטת בעדות של אדם שציין שלעתים קרובות נכנס לחדרו של הרב וראה תלמיד יושב בקרבו ואף מניח עליו את הראש, וציין כי המצב מתפרש כלגיטימי.
מאק קלמנוביץ' התייחסה לכך שהמעשים שיוחסו לרב בוצעו, על פי הנטען, בסביבה שאינה סטרילית. "אכן קיים קושי מסוים בנוגע לפרטיות המאפשרת יצירת מצבים אינטימיים מבלי שהדבר ייוודע. אולם על מנת לאפשר מצבים כאלה אין צורך במצב קבוע של דלת סגורה. די בהזדמנויות הנוצרות מפעם לפעם שהנאשם יכול לנצלן. יצירת הזדמנויות כאלה נתונה לפחות בחלקה בידי הנאשם, כאשר בידו האפשרות לסגור ואף לנעול את הדלתות, כמו גם הידיעה בדבר נוכחותם של אנשים שונים בסמיכות מקום. על כן, ניתן לקבוע כי גם אם הדבר לא היה מובן מאליו נוצרו לנאשם מפעם לפעם הזדמנויות שאפשרו פגישות פרטיות עם תלמידים או עם הפונים אליו".
השופטת ציינה כי נושא הפרטיות כרוך בד בבד עם הסיכון. "אין ספק שהנאשם העמיד עצמו בסיכון רב כאשר פעל כפי שפעל, והסיכון אכן התממש והביא להגשת כתב האישום ולעדויות שנשמעו. אולם השיקולים בעניין זה אינם תמיד רציונליים וכבר אמרו חז"ל כי אין אפוטרופוס לעריות". משמעות הביטוי היא שאף אדם - ולוּ המוסרי ביותר - אינו יכול לשאת באחריות כלפי עצמו שלא לחטוא בתחום המיני, שבו דחף חזק ביותר.
בסיכום דבריה קבעה השופטת כי היא מקבלת את עדותו של א' ומאמינה לה. "העד נאמן בעיניי, עדותו סבירה והגיונית, הקשיים שהעלתה הסנגוריה אינם מגיעים לכדי ספק סביר, עדותו נתמכת בעדויות נוספות בנוגע להתנהגותו של א' ודברים שאמר עוד לפני חשיפת האירוע כאשר חשש מהטלת האשמה על הנאשם בשל מעמדו הציבורי אך היה זקוק לעזרה בהתמודדות".
השופטת ציינה שגם המקרים הנוספים שהובאו כדי לחזק את האישום מתקבלים כראיות וכי הם דומים לאישום.
היא הוסיפה שגם עדויות אלו נתמכות בעדויות אחרות: "ואני סבורה שהאפשרות ששלושה אנשים קשרו ביניהם קשר פלילי להעליל עלילות שווא על הנאשם אינה מתקבלת על הדעת כלל ועיקר".
השופטת כתבה עוד כי בגרסאות שמסר הרב הוא ניסה להרחיק עצמו מקשר עם א' ומהמפגשים איתו והתמקד דווקא במפגש בלתי משמעותי. היא ציינה שהרב הוצג כאדם טוב ומיטיב לזולתו, ו"לא ניתן להעלות על הדעת מניע שהוביל לכך שמספר אנשים שונים כל כך שאין כל קשר או חוט מקשר ביניהם ירצו ברעתו".
כן סיכמה השופטת כי כל העדויות והראיות מחזקות זו את זו וכי היא שוכנעה מעבר לספק סביר באשמתו של הרב אלון והחליטה להרשיע אותו.
בהכנת הידיעה השתתף קובי נחשוני
לפנייה לכתב/ת 
