לאפות עם ילדים: עוגיות שוקולד ושקדים בקלי קלות

אם גם אתם מחפשים תעסוקה לטף, שבימים אלה סיימו את הקייטנות הברוכות ומבלים את רוב הזמן בבית מחמת החום שבחוץ, בישול בצוותא יכול להיות רעיון מצוין: אפיית עוגיות היא הזדמנות חד פעמית להסית את העניין מהקוקיס שבמשחקי המחשב לבצק המתוק והאמיתי שאפשר ללוש ולגלגל, לעצב ולקשט ואחר כך אפילו לזלול.

עוד בערוץ האוכל:

• ירושלים של לבן ושל אדום ושל רוזה: פסטיבל שכולו יין
• למי קראת ירושלמי: רפי מכין מעורב תל אביבי משודרג
• היפהפייה והיחפן: כשוויסקי פוגש ג'ינג'ר אייל
  

(צילום: shutterstock)

את העוגיות האלה, שאהובות מאוד לא רק על הקטנים, רקחתי בחברת ילד בן שש שניצל את הזמן להסביר לי כמה עובדות חשובות המתבססות על הידע שרכש לא מזמן. "את יודעת" אמר בטון ידעני תוך כדי גלגול כדורים מושלמים בין כפות ידיו הקטנות, "שגם כדור הארץ הוא עגול? ושכריסטופר קולומבוס גילה את אמריקה בטעות וחשב שהגיע להודו?" מיד לקחתי גם אני את ההזדמנות בידיים וכדי להרביץ בו קצת ידע גסטרונומי סיפרתי לו על עוגיות דומות מאוד במרכיביהן שמקורן באמריקה וקוראים להן בראוניז . לא בטוח שהוא חשב שזה מעניין כמו "האנשים עם הנוצות על הראש שמצא קולומבוס באמריקה וקרה להם אינדיאנים, שזה בעצם הודים באנגלית".

אחר כך כשקרצנו עוגיות בצורות שונות של חיות, שמעתי הרצאה מאלפת על הדינוזאורים הקדומים ועל מה שגרם להם להיכחד (כמעט כמו לעוגיות שהכנו בשבוע שעבר). היו לנו גם כמה תקלות - כוס שהתרסקה על הרצפה, שבאמצעותה ניסיתי להשלים את ההשכלה שלו בפתגמים ארכאיים כמו "לא בוכים על חלב שנשפך" ולהטיף קצת על זהירות ועל כך שתאונות קורות וזה ממש לא כל כך נורא. הוא מצדו הסיק מכך על המפץ הגדול ועל תולדות כדור הארץ והיקום.

בדרך עברנו גם על כמה כללי ניקיון (אני: "לא מנגבים את הידיים בחולצה"), שיננו עקרונות קולינריים בסיסיים (הוא: "צריך ללוש את הבצק עד שהוא לא נדבק יותר לידיים, כמו את החלות בגן") וגייסנו את כל הסבלנות והסובלנות ההדדיות (אני: "לא צריך ללוש כל כך הרבה, מספיק לגלגל עד שנוצר כדור", הוא: "אוף, מתי התבנית הזאת כבר תתמלא?").

אחר כך הצצנו ביחד בהשתאות (בעיקר שלי) בחלון המואר של דלת התנור וראינו איך בתוך דקות אחדות הופכות חיות הבצק החיוורות לעוגיות שחמחמות, ואיך כדורי השוקולד המצופים באבקת סוכר נסדקים ומשתטחים מעט והופכים לגבעות מרהיבות. כששלפתי את התבניות בגאווה מהתנור, הקטן כבר לא ניסה להסתיר את הפזילות התכופות שלו לכיוון האייפד והטלוויזיה. הסברתי לו שעכשיו צריך לחכות עד שהעוגיות יתקררו. זה דווקא התאים לו.

"אז אפשר בינתיים משחק אחד?" שאל בתקווה.

הרגשתי מלאת סיפוק על שעה קלה של תכנים אמתיים, מה שקוראים אצלנו "זמן איכות". הרשיתי לו. את העוגיות המצוננות כבר סידרתי בעצמי בצנצנות לצלילי "טמפל ראן" וקריאות הקרב של הזאטוט.

זה היה אחר צהריים נעים, חמים וטעים.

עוגיות שוקולד סדוקות

(צילום: ירון ברנר)

אם בין הקטנים יש ילדים מתחת לגיל חמש או כאלה שרגישים לאגוזים או לשקדים, אפשר לוותר עליהם ולהגדיל את כמות הקמח ב-1/2 כוס.

המרכיבים ל כ-60 יחידות:

200 גרם שוקולד מריר משובח

50 גרם חמאה

2 ביצים

1/2 כפית תמצית וניל טהור

2/3 כוס סוכר

100 גרם שקדים טחונים

3/4 כוס קמח תופח

2 כפות גדושות קקאו

50 גרם אבקת סוכר

אופן ההכנה:

2. טורפים את הביצים עם הסוכר לתערובת אוורירית ובהירה. מוסיפים את השוקולד המומס, הווניל, השקדים, הקמח והקקאו ומקפלים עד שהתערובת אחידה. מכניסים למקרר לשעה או עד שהתערובת מתקשה.

3. מחממים את התנור לחום נמוך (160 מעלות). מרפדים שתי תבניות גדולות בנייר אפייה.

4. צרים מהתערובת כדורים בגודל אגוז. טובלים כל כדור באבקת סוכר ומניחים על התבניות במרווחים שווים.

5. אופים 12-15 דקות, עד שהעוגיות נסדקות אך עדיין רכות.

לכל הטורים של רותי קינן