הפרדה - לא בבית ספרנו

במשך שלוש שנים מאושרות, מכיתה א' ועד ג', למדתי בממלכתי דתי אשדוד. לא היה צורך בשיעורי חברה ובמרכזם נושא קבלת האחר. כל אחד מאיתנו - רוסי, אתיופי, מרוקאי, גרוזיני ותימני - היה שונה והביא את השונות שלו לכיתה, אך עם זאת שררה תחושת שוויון כללית.

בבקרים, הבנים נעמדו והבליטו את הציציות שלהם בזמן שאנחנו, הבנות, דקלמנו בטבעיות את חלקנו בתפקיד "שעשני כרצונו" ולא השקענו מחשבה במשמעויותיו השונות, כי ממילא היו דברים גרועים בהרבה מלהיות אישה: התלמיד הזה היה יתום, ואביה של התלמידה ההיא בילה בכלא בגלל עסקות סמים, ואילו תלמיד אחר שעלה מברית המועצות לשעבר גודל על ידי סבתו היחידה. נשמנו ועשינו אינטגרציה, בלי לעשות מכך עניין. הכול היה טבעי ופשוט ומאוזן.

עוד בערוץ הדעות

לחץ בינלאומי בדרך לשלום / אילן ברוך

רק עם המעבר לירושלים ועם כניסתי לבית ספר תורני שבו לא היה מקום לו' החיבור בין זכר לנקבה - גם לא בשיעורי לשון - הבנתי שתור הזהב נגמר והתחלתי לחוש על בשרי את משמעותה של חברה נפרדת, כשחוויתי אלימות מכל הסוגים והמינים.

מדוע זה היה כך? אולי מפני שאין ואקום בטבע. בכיתת הממ"ד נחשפנו להרבה דברים קשים, אבל יכולנו ליצור זיווגים שונים ומגוונים, כי הייתה בחירה. וכשכבר משכו הבנים בצמותינו, העיד המעשה על אהבה הרבה יותר מאשר על שנאה. אך בבית הספר החדש התהפכו סדרי עולם: אני זוכרת שהייתה חלוקה ברורה מאוד בין בנות שתלטניות מאוד לבין בנות חלושות מאוד. כמה שנים מאוחר יותר, כשהצלחתי לפגוש ביצורים המשונים המכונים בשם הכולל "הבנים", התחוור לי שהאלימות לא פסחה גם על האגף הבנוי על טהרת המין הגברי, וכללה הטרדות מיניות קשות.

בבית הספר הירושלמי ההוא לא הסתפקו רק בהפרדה מינית. הייתי המזרחית הכמעט יחידה. שלא לדבר על אתיופים ועולים מברית המועצות לשעבר, שאותם השאירו בחוץ, כאילו היו סחורה סוג ת'. וחוץ מזה הייתה הפרדה על רקע תורני-ילדים של רבנים מהמגזר התקבלו מיד, ואילו ילדים של רבנים בעלי ממון היו העילית שבעילית והיוו מושא השתוקקות כמוס.

והנה, כאילו כדי לאשש את תחושותיי, פורסם בשבוע שעבר מחקר בנושא ההפרדה* שטוען שבכיתות נפרדות מרגישים התלמידים פחות מוגנים ובטוחים והם גם לא נלהבים להגיע לבית הספר, בלשון המעטה. את משרד החינוך זה לא הרשים. זה עתה הודיעו מהמשרד שהוא יתקצב מכיסו, כלומר מכיסנו, את בתי הספר שבוחרים בהפרדה. הרי כבר נגמרו הפרויקטים החינוכיים שאפשר להרעיף על ילדינו. כולנו- אנחנו ובני בנינו חכמים וכולנו נבונים וכולנו מצטיינים בתנ"ך ובמדעים ובהלכות נהיגה ודרך ארץ, אז למה לא להשקיע במערכת חינוך חשוכה וקיצונית כשרוח בית שמאי מרחפת ממעל?

ואחר כך, אני שואלת, לא כדאי יהיה להשקיע ולתקצב חדרי לידה נפרדים ובתי מסחר נפרדים ולצ'פר בעלי אולמות שידאגו שסבתא לא תשב עם נכדהּ?

מי שאינו רוצה לחיות בחברה מאוזנת, חבל וצר לי עליו אבל לפחות שיעשה זאת על חשבונו.

גלית דהן קרליבך היא סופרת ירושלמית.

* את המחקר בנושא ההפרדה המגדרית בבתי הספר ערך אריאל פינקלשטיין מתנועת נאמני תורה ועבודה.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il