עמק 72 המפלים: טיול קיצי בשוויץ שכולו אביב

דמיינו לכם חופשה אירופית "אחרת" - ירוק מכל עבר, מפלים נופלים מהצוקים, הרים נישאים, דנדוני פעמונים של פרות ופסגות הרים מושלגות - ברוכים הבאים לעמק לאוטרברונן (Lauterbrunnen) שבשוויץ, הידוע בכינויו "עמק 72 המפלים".

עמק לאוטרברונן הוא עמק בצורת U, צר יחסית ומוקף צוקים גבוהים ומפלים. העיירה המצויה בו, למרות שאינה גדולה, תספק לכם את מירב השירותים שתצטרכו במהלך הטיול וגם אירועי פולקלור חינמיים בערבי הקיץ.

עוד טיולים בעולם בערוץ התיירות:

• הזוהר הצפוני בלפלנד: המופע היפה בכדור הארץ
• ירח דבש במדגסקר: להתאהב בין חיות ואנשים
• ברוכה הבאה לעולם התיירות: לגלות את סלובקיה
  

לחופשה זאת יצאתי בחודש יולי מתוך מטרה לחוות את יופי הטבע מבלי לוותר על נוחות העולם המודרני.

על כן, בראש ובראשונה ויתרתי על הרכב השכור תמורת קניית כרטיס הסוויס פאס (Swiss Pass) המאפשר להשתמש כמעט בכל רכבת, אוטובוס או אוניה ללא תשלום נוסף ואף בחלק מהרכבלים. התחבורה הציבורית נוחה, זמינה, יעילה כמו שרק השוויצרים יודעים לעשות.

דבר נוסף, השתכנתי במלון שטאובך (Staubbach) הקרוי על שם המפל המרשים (אחד מתוך 72 באזור), שנשקף מרוב חדרי המלון והידוע באירוח הנעים והלבבי שלו. זהו מפל מרהיב שנופל מגובה 300 מטר על גבי מצוק תלול ומהווה מעין סמל של העיירה. כמו כן, קולות המים הנופלים מהמפל במהלך כל שעות היממה מוסיפים לקסם המקום.

מוקף צוקים גבוהים ומפלים. עמק לאוטרברונן(צילום: אילן מורגנשטרן)

עיירה נטולת מכוניות

כדי לחוות את המקום מבלי להתאמץ יתר על המידה, עליתי על הרכבת מלאוטרברונן לעיירה וונגן (Wengen) שממוקמת בגובה 1,274 מטר והינה עיירה נטולת מכוניות. למתקשים בהליכה קיימים רכבים חשמליים לעזרה. הנוף הנשקף מחלון הרכבת בדרך לשם וכן הנוף מהעיירה עצמה, שמשקיף על עמק לאוטרברונן מלמעלה, מרהיב ביותר ומסוג הנופים שזוכרים עוד זמן רב לאחר סיום הטיול.

משם ניתן להמשיך ברכבל מעלה לגובה 2,230 מטר למקום הקרוי מנליכן (männlichen) ושממנו יוצא מסלול הליכה כמעט מישורי, מהיפים באזור, שאורך כשעתיים עד ל-Kleine Scheidegg, כשברקע רואים הרים מושלגים, שאריות שלגים על הקרקע (כן, כן גם באמצע יולי!) ובעיקר הרבה ירוק. כמובן שבסוף המסלול, מחכים לכם בתי קפה, מסעדות ורכבות לכל כיוון אפשרי. אין כמו עוגה וקפה לסיום המסע.

קיץ בשוויץ. פרחים על רקע השלג באלמנדהובל(צילום: אילן מורגנשטרן)

שווה את המאמץ

כעת, בחרתי לקחת את הרכבת הבאה לעיירה בשם גרינדלוולד (Grindelwald) בגובה 1,034 מטר

 שלמרגלות הר היונגפראו הענק. מכאן יש מספר אפשרויות: לטייל בעיירה הנפלאה (ויש לומר, המאוד פופולרית) הזאת או לעשות את מסלול ההליכה היפה ביותר באזור, שמתחיל מתחנת הרכבל העליונה של הר פירסט (First) ועד לאגם בכאלפ (bachalpsee).

זוהי הליכה לא קשה (אם מוכנים לקצת עליות) של שעה ורבע עד האגם, והתחושה היא שהולכים בסוף העולם, כשרק האגם היפהפה שמחכה בסוף המסלול, על רקע ההרים המושלגים, שווה לבדו את המאמץ. 

אגם בכאלפ. להתפעל כל פעם מחדש (צילום: אילן מורגנשטרן)

המקום שהכי קרוב לשופינג כלשהו

מכאן רצוי לנסוע לאינטרלקן (Interlaken), הנמצאת בין שני אגמים (ומכאן שמה "בין האגמים") ואולי המקום הכי קרוב לשופינג כלשהו שתראו באזור. למי שעוד לא שבע נופים, מומלץ בחום לעלות עם הפוניקולר (מן רכבת קטנה) למקום הקרוי Harder Kulm שכולל מרפסת תצפית תלויה עם נוף משגע של האגמים שמתחת. 

לאחר שסיימנו עם הנופים, השופינג וקניות השוקולד למעוניינים, אפשר לחזור ברכבת למלון בלאוטרברונן, לא לפני אכילת פונדו גבינות ו/או רושטי שוויצרי אמיתי במסעדת Hotel Oberland שבעיירה. מדובר על תפוח אדמה מגורד ומטוגן עם גבינה שוויצרית שמנה במיוחד. טעים אבל לא לבעלי כולסטרול גבוה.

הארדר-קלום. מבט על אינטרלקן והאגמים (צילום: אילן מורגנשטרן)

הפסקתי לספור מפלים ופרות

למחרת, יום שמשי חדש לפני, כאשר מטרתי הראשונה היא העיירה מיורן (Mürren), שאליה

מגיעים בשתי פעימות: רכבל מלאוטרברונן ומיד לאחר מכן רכבת למיורן. הרכבת עוברת בנופים משגעים ומי שמעוניין לבצע את מסלול ההליכה שמקביל לפסי הרכבת ייהנה אף יותר.

מדובר בהליכה כמעט מישורית (עם עליות במספר קטעים קטן) בנופים טבולים ירוק, המתמזגים עם הלבן של השלג בהרים ממול. את הפרות והמפלים שבדרך כבר הפסקתי לספור.

מיורן עצמה מצויה בגובה 1,650 מטר, עיירה של 450 תושבים עם רחוב ראשי מטופח, בתי קפה ומסעדות אלפיניות, המגישות מאכלים שוויצרים מעולים והחשוב מכל נוף של העמק ושל ההרים העטורים שלג ממש מולכם, כמעט ואפשר לגעת בהם.

בקתה באוטרברונן. השלג לא נעלם ועוד מעט יחזור שוב(צילום: אילן מורגנשטרן)

מלון עם מסעדה אלפינית מצויינת במיורן(צילום: אילן מורגנשטרן)

המיוחד במיורן הוא היותה נקודת מוצא להרבה מסלולי הליכה קלים ויפים. כך, למשל, תוכלו לבצע מסלול הליכה בירידה במשך כשעה ממיורן לעיירה גימלוולד (Gimmelwald), או לחילופין לעלות בפוניקולר לאלמנדהובל (Allmendhubel) המשופעת בפרחים ואפילו לעשות את מסלול הפרחים המעגלי הקצר.

על אף כל המסלולים המדהימים, ה"דובדבן שבקצפת" לדעת רבים הוא הר השילטהורן (Schilthorn), שאליו מגיעים ברכבל ממיורן. כאן אתם כבר בגובה 2,970 מטר ויכולים לחלק את זמנכם בין ההתפעלות מהנופים במרפסת התצפית הסובבת 360 מעלות (אשר ממנה יש הטוענים שניתן להשקיף עד להרי האלפים בצרפת וכן עד לגרמניה) ובין ישיבה במסעדה המסתובבת עם חלונות הענק וצפייה בפסגות הרים ושלג, בעודכם לוגמים שוקו חם.

בירידה מההר נבצע הפעם חילופי רכבלים כל הדרך למטה לעמק לאוטרברונן, אולם לא נגיע להיכן שהתחלנו את היום בבוקר אלא לקצה השני של העמק. הפעם הירידה ברכבל תהיה במקביל למפל היורד מהצוק התלול, לא לבעלי פחד גבהים.

נמשיך באוטובוס למפלי טרומבלך (Trummelbach )המפורסמים בכל האזור. שם תעלו במעלית הבנויה בתוך ההר ותחזו בשרשרת מפלים בתוכו עם כוח זרימה של 20 אלף ליטר בשנייה! הצפייה היא דרך מרפסות ותתכוננו לעלות בערך 150-100מדרגות אם ברצונכם לחוות את המקום כולו. כשתצאו מההר לא תבינו איך מפלים אלו יכולים להתחבא כל כך טוב.

את הדרך חזרה לעיירה הייתי ממליץ לעשות רגלית בשביל סלול, מישורי ויפהפה של כשעה, עד שתגיעו חזרה למלון שטאובך.

הנוף לאורך מסילת הרכבת למיורן(צילום: אילן מורגנשטרן)