נדרשה להפסיק לעבוד מהבית. עילה לפיצוי?
עובדת שעבדה שש שנים מביתה, נדרשה יום אחד לחדול מכך ולהגיע למשרד כל יום. היא סירבה ופוטרה. האם מגיעים לה פיצויי פיטורים?
אישה שעבדה מביתה במשך שש שנים, והגיעה למקום עבודתה אחת לשבוע בלבד, נדרשה לשנות את אופי עבודתה: מעסיקיה דרשו ממנה להגיע למשרדים מדי יום למשך כשש שעות ולבצע עבודתה שם. במהלך הפגישה, היא סירבה לקבל את תנאי ההעסקה החדשים ועזבה את המקום. איך הסתיימה הפרשה בבית המשפט?
יום לאחר התפטרותה, ביקשו ממנה מעסיקיה לשוב לעבודתה - אך לא ויתרו על הדרישה שתעבוד מהמשרד כל יום. היא בתגובה המשיכה לעבוד, אך מהבית. בעקבות זאת שלחו לה המעסיקים הזמנה לשימוע לפני פיטורין.
בשימוע הצדדים שוב הגיעו להבנות לפיהן היא תשוב לעבודתה, אלא שלאחר מספר ימים כשגילו שהיא ממשיכה לעבוד מהבית, שלחו לה הודעה לפיה מאחר ולא התייצבה במשרדים מדי יום, הם רואים בה כמי שהתפטרה. זאת למרות שהמשיכה לבצע את עבודתה מהבית.
בתביעה, שהוגשה לבית הדין לעבודה בתל-אביב, העובדת טענה כי המעסיק הוא זה שפיטר אותה בעצם השינוי הדרסטי בתנאי ההעסקה. לפיכך, היא זכאית לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת. עוד הוסיפה כי לאורך תקופת העסקתה לא שולמו לה דמי נסיעות כראוי, דמי הפנסיה הופרשו חלקית ולא שולמו לה תשלומים נוספים המגיעים לה על פי דין.
מקום העבודה הגיש כתב הגנה וגם תביעה שכנגד. לטענתו, העובדת היא זו שהתפטרה מעבודתה, חרף הבקשות הרבות שתחזור לעבודה, והיא זו שלא מסרה למעסיקים הודעה מוקדמת אודות התפטרותה.
האם כל שימוע תקף מבחינה משפטית?
בפסק הדין נקבע כי לתובעת אכן התקיים שימוע, בו הביעה את רצונה להמשיך בעבודתה. הצדדים גם הגיעו להסכמה משותפת לפיה התובעת לא תפוטר. ואם לא די בכך, אחרי השימוע התובעת המשיכה לבצע עבודתה מהבית. לכן, לדעת השופטת ד"ר אריאלה גילצר כץ, לשימוע אין כל משמעות משפטית.
השופטת קבעה כי מכלל הראיות ברור לגמרי כי התובעת לא נטשה את עבודתה כפי שטענו המעסיקים. היא פסקה כי דרישת המעסיקים שהתובעת תגיע למשרד כל יום היא אכן הרעת תנאים מוחשית. מכאן שהתובעת זכאית לפיצויי פיטורין.
לעניין ההודעה המוקדמת, השופטת קבעה כי התובעת אכן לא נתנה הודעת התפטרות כנדרש על פי חוק. מכיוון שהמעסיק הוא זה שהפסיק את עבודתה, אין לחייב אותה בדמי הודעה מוקדמת.
תביעתה של התובעת התקבלה ברובה, ונפסקו לה פיצויי פיטורין בסך של כ-23 אלף שקל וכן סכומים נוספים בגין נסיעות ופנסיה. בסך הכל נפסקו לטובתה כ-50 אלף שקל. בנוסף, נקבע כי המעסיק יישא בשכר טרחת התובעת בסך 7,500 שקל והוצאות משפט בסך של 500 שקל.
באשר לתביעה שכנגד שהגיש המעסיק ושנדחתה ברובה, נפסק כי המעסיק ישלם לתובעת שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 שקל וכן הוצאות משפט בסך 500 שקל.
- לעיון בפסק הדין
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
