ביקשה לעצור ניתוח וסורבה, תפוצה במיליון ש'
אישה שרכשה טיפול להסרת משקפיים בלייזר, ביקשה מהרופא שיעצור באמצע ההליך וסורבה. בתום מאבק משפטי ארוך זכתה לפיצוי של יותר ממיליון שקל
במהלך הניתוח, לאחר שבוצע ההליך בעין אחת, המטופלת דרשה בבהלה ובבכי מהמנתח שלא לנתח את העין השנייה. אלא שהוא לא הקשיב לה והמשיך בביצוע ההליך גם בעין השנייה, בניגוד לרצונה.
כשבעה חודשים לאחר הניתוח החלה ראייתה להתדרדר. היא נבדקה בארה"ב (שם שהתה באותם ימים) והתברר כי לקתה בקרטוקונוס (עין חרוטית), שהיא מחלה הגורמת לקרנית להתעוות. בעקבות זאת הגישה תביעה נגד המרפאה והרופאים לביהמ"ש המחוזי בתל-אביב, בטענה כי התרשלו בביצוע הבדיקות לפני הניתוח, בבחירת סוג הניתוח ובאופן ביצועו.
בית המשפט קבע כי לא הייתה רשלנות בניתוח ובבדיקות המקדימות - בהסתמך על המכשור הרפואי שהיה קיים אז בארץ ובנוהג המקובל באותה תקופה. הרופאים לא מצאו חשדות או גורמי סיכון ידועים לפתח קרטוקונוס בסיוע הטכנולוגיה שהייתה קיימת אז.
"מה שכתוב בטופס זה שטויות"
יחד עם זאת, בית המשפט מצא כי המרפאה הפרה את חובת הגילוי כלפי המטופלת - כך שהסכמתה לניתוח ניתנה שלא מדעת. לטענת האישה, נאמר לה שהניתוח אינו כרוך בסיכונים כלשהם, אפילו קלושים, וכי הסיכון היחיד הוא שהניתוח לא יצליח והיא תזדקק שוב למשקפיים.
טענה זו נתמכה בעדותו של הרופא הבודק, שלא נתן לה הסברים כלשהם על אופי הניתוח. גם העובדה שבטופס ההסכמה, אותו קיבלה כחצי שעה בלבד לפני הניתוח, לא מצוין סיכון של הופעת קרטוקונוס ונכתב בו כי "ההסתברות לסיבוכים מאוחרים היא מזערית". גם מזכירת המרפאה אמרה למטופלת כי מה שכתוב בטופס זה "שטויות", והדברים שכתובים שם לא קורים אף פעם. ביהמ"ש קבע גם כי כרטיס הבדיקה של המטופלת היה חסר במידע חיוני בנוגע לניתוח, ועולה ממנו כי לא תוארו בפני המטופלת הסיבוכים האפשריים כתוצאה מהניתוח.
וכך הסתבר בדיעבד שהקרניות הדקות של האישה היוו גורם לסיכון, כזה שלא נלקח בחשבון להתפתחות הקרטוקונוס. לכן בית המשפט המחוזי קבע כי ההבטחות שניתנו למטופלת לניתוח פשוט, קל וזמין וללא סיבוכים, הובילו לכך שנתנה הסכמתה לניתוח תחת רושם מוטעה.
נכות של 90%?
בכדי לקבוע את גובה הפיצויים, העידו מומחים רפואיים מטעמה שטענו כי היא עיוורת - וכי נכותה עומדת על 90%. לעומתם, מומחית מטעם ביהמ"ש קבעה כי נכותה עומדת על 5% בלבד. עוד קבעה כי "אין לתובעת מגבלה בתפקוד", כך שמדובר בנכות רפואית ללא השלכות תפקודיות.
בית המשפט מתח ביקורת על חוות הדעת של המומחה מטעם המטופלת, ממנה עולה כי היא עיוורת שאינה מסוגלת לקרוא ובקושי לראות את ילדיה. המחוזי קבע שמעדות התובעת עצמה עלתה תמונה שונה לחלוטין. עוד נקבע כי מעדות האישה עולה שבשנים האחרונות היא נמצאת בטיפולו של אופטומטריסט, שהתאים לה עדשות מגע אותן היא מרכיבה על בסיס קבוע. מהעדות עלה כי מאז מצבה השתפר משמעותית.
לאור כל העדויות בית משפט המחוזי קבע לתובעת נכות רפואית בתחום העיניים של 5%, ונכות תפקודית והפגיעה שנגרמה לה במישור הנפשי בגובה 15%. בסך הכל נקבע למטופלת שיעור נכות של 19.25%, ועל בסיס זה נפסקו לה פיצויים בסך כ-970 אלף שקל בגין כאב וסבל, אובדן השתכרות בעבר ובעתיד, עזרה והוצאות רפואיות, ניידות ופגיעה באוטונומיה.
ומה קרה בביהמ"ש העליון?
גם המרפאה וגם המטופלת בחרו לערער על מסקנות המחוזי לביהמ"ש העליון. מרפאת העיניים טענה שכלל לא היו ידוע במועד הניתוח מהם השלכותיו של המידע בעניין הקרניות הדקות של האישה, והסיכונים העלולים להיגרם בגללן. במרפאה גם קבלו על כך שמסכומי הפיצויים שנפסקו לא נוכו תגמולי הביטוח הלאומי המשולמים לה.
המטופלת מנגד טענה שהפיצוי שנפסק לזכותה נמוך מדי. המחוזי היה צריך לפסוק אחוזי נכות גדולים יותר, מתוך תשומת לב לפגיעה הקשה שנגרמה לאיכות חייה, טענה.
ומה פסק העליון? למרות שלא היה אפשר לצפות את הנזק כתוצאה מהטיפול, ביהמ"ש קבע שזה לא אומר שהמרפאה פטורה מיידוע האישה על הסכנות האפשריות בניתוח. ובכלל זה לספר לה כי קרניותיה דקות מהמקובל, ושהליך הניתוח מחייב עובי מינימלי לקרניות לשם הצלחתו. בית המשפט קבע כי המרפאה לא עמדה ברף הזהירות הגבוה הנדרש בניתוחים מסוג זה, ועל כן דחה טענותיה. מנגד, ערעור המרפאה לעניין ניכוי סכומי תגמולי הביטוח הלאומי מהפיצויים שנפסקו התקבל.
לעניין ערעור המטופלת על שיעור הנכות הרפואית שנקבע לה, העליון פסק כי אין סיבה להתערב במסקנת המחוזי, שהרי לא מדובר בנכות תפקודית. ביהמ"ש סירב גם להתערב בעניין סכום הפיצויים שנפסקו.
פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה
יחד עם זאת, העליון מצא לנכון להוסיף לסכום הפיצוי 250 אלף שקל בגין פגיעה באוטונומיה. זאת מכיוון שהמטופלת נבהלה וביקשה להפסיק את הניתוח לאחר ביצוע ההליך בעין אחת, אך דרישתה לא נענתה והמנתח המשיך והשלים את הפרוצדורה גם בעין השנייה. לאור העובדה שהמעשה אף גובל בעוולת התקיפה, בית המשפט קבע כי המטופלת זכאית לפיצוי מהותי.
לאור החלטה זו, העליון פסק כי המטופלת תקבל פיצוי נוסף בסכום של 250 אלף שקל. סך כל הפיצויים שנפסקו לה עומד על כ-1.07 מיליון שקל, בניכוי תגמולי הביטוח הלאומי בסך של כ-460 אלף שקל. לכך יתווספו הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בשיעור 20% בצירוף מסכום הפיצוי, לאחר ניכוי התגמולים (כ-122 אלף שקל).
אי מסירת מידע - כרשלנות רפואית
"פסק הדין שניתן בעליון מחזק את פסיקת המחוזי, וממחיש את חשיבותה של הסכמה מדעת של המטופל לביצוע ניתוח, ובעיקר כאשר מדובר בניתוח שנעשה מבחירה", מסבירה עו"ד יעל אמר-רוזנברג. "על הרופא מוטלת חובת גילוי נרחבת ביותר של כל הסיכונים האפשריים בביצוע הניתוח"
לדבריה, לפסה"ד ערך מוסף בכך שגם אם לדעת מומחה מטעם בית המשפט לא היתה רשלנות בביצוע הניתוח עצמו, הרי שעילת הרשלנות לא נשללת בגלל שלמטופל לא נמסר מידע מלא. "בית המשפט השתכנע שהניתוח בוצע מבלי שהמטופלת ידעה על כל הסיכונים האפשריים הכרוכים בו, לרבות האפשרות של התפתחות מחלת עיניים נדירה.
"מכיוון שלא בטוח שהמטופלת היתה מסכימה לביצוע הניתוח אילו ידעה על כל הסיכונים, יש לפצות אותה על מלוא נזקיה ואף לתת משקל יתר לביצוע הטיפול בהעדר הסכמה מדעת. זאת גם בהתחשב בעובדה שדרשה להפסיק את ההליך לאחר ביצועו בעין אחת".
- לעיון בפסק הדין
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- בהכנת הכתבה סייעה עו"ד יעל אמר-רוזנברג
העוסקת ברשלנות רפואית
לפנייה לכתב/ת 
