שתיקה, ואז ניתוק: ללמד את הילד לדבר בטלפון
הוא מהנהן וחושב שרואים אותו, מספר לכולם שאמא בשירותים ומחייג לבוס שלכם בשבת בשש בבוקר: החיבור בין ילדים וטלפון יכול להוביל ללא מעט מצבים מביכים, אבל בעזרת הכנה מוקדמת תוכלו ללמד אותו כיצד להזמין חברים הביתה ולהתקשר לסבתא לגמרי לבד
אחד הדברים המרגשים עבור כל הורה הוא לשמוע את הפעוט שלו מדבר אליו בטלפון, גם אם אלו רק צלילים והברות ועדיין לא מילים ברורות. ככל שהשפה של הפעוט נהיית עשירה יותר, כך ההתרגשות גדלה ומשפט מורכב כמו "אבא, אתה בעבודה? מתי אתה חוזר? אני מתגעגע" בכלל ממיס.
כתבות קודמות של ליאת קרן :
- קיץ בטוח: איך ללמד את הילד להיזהר מזרים?
- לבד בהפסקה: טיפול בבעיות חברתיות בגיל ביה"ס
- ילדים, לא לריב: לעבור בשלום את מפגשי אחה"צ
בהמשך, גם קרובים אחרים מתמוגגים מהעניין ונראה שהפעוט מדבר בטלפון בכיף, לכן כשהוא גדל ומגיע לגן חובה או לכיתה א' אתם, שעד כה תיאמתם עבורו את מפגשי החברים אחרי הצהריים, מעודדים אותו להתקדם לשלב הבא וליזום שיחה. יחד אתם מסתכלים בדף הקשר ושואלים: "את מי היית רוצה להזמין?". כשהוא עונה "את נאור", אתם מציעים: "אז אולי תתקשר אליו ותראה אם הוא רוצה לבוא?".
הוא מתקשר. מרגיש גדול וחשוב.
"הלו?", עונה קול מהצד השני.
שתיקה.
"הלו, זה דן?", שואל הקול, שבמקרה יש לו שיחה מזוהה והוא מנחש את מקור השתיקה (אתם חשים הקלה. מישהו אחר כבר היה מנתק).
דן מהנהן.
"תענה! היא לא שומעת כשאתה מהנהן!"
"כן", עונה דן.
"אתה רוצה לדבר עם נאור? הוא לא בבית כרגע", עונה הקול מהצד השני.
"טוב", עונה דן ומנתק. או פשוט מנתק.
אתם לא יודעים איפה לקבור את עצמכם מבושה. "לא מנתקים! אומרים שלום קודם, שואלים מתי אפשר לדבר איתו, משהו!".
מנסים שוב. "אולי תתקשר ליונתן?"
מתקשר.
"הלו?"
שתיקה.
"הלו?"
"את יונתן", עונה דן.
"מי זה?"
"דן".
"רגע".
יונתן מגיע, "כן".
"רוצה לבוא אליי?".
"אני לא יכול".
"טוב, ביי".
אתם שוב נוזפים: "מה זה היה?! אתה לא יכול להגיד 'את יונתן'. תציג את עצמך קודם. 'שלום, מדבר דן', ותהיה מנומס: 'אני יכול לדבר עם יונתן בבקשה?'. ואם הוא עונה לך שהוא לא יכול היום, תשאל מתי כן".
איזה בושות! אתם לא מצליחים להבין מה הסיפור, הרי עם סבא וסבתא הוא מדבר לעניין (כשהוא לא מדבר תוך כדי צפייה במסך כלשהו כמובן). מה עושים? אפשר לחסוך הרבה אי נעימויות מכל הצדדים אם לא ניקח את שיחות הטלפון כמובן מאליו, ונכין את הילד מראש לשיחה.
ככה זה ייעשה ברוח טובה ולא כנזיפה לאחר מעשה, שנותנת לו תחושת כישלון על מה שהם בעצם ניסיונות ראשונים ליצירת קשר ותיאום עצמאי.
תיאום ציפיות
ניקח אותה סיטואציה: הילד רוצה שיבוא אליו חבר לשחק ואתם עוברים יחד על הרשימה. "אולי נאור?"
לפני שהוא מחייג הסבירו לילד: "המספר שמופיע הוא לא של נאור. לנאור אין טלפון, נכון? אנחנו נתקשר לאמא שלו, וכשהיא תענה לך תגיד לה שמדבר דן, חבר של נאור, ותבקש לדבר איתו. תגיד כך: 'אפשר לדבר איתו בבקשה?'.
"כשיקראו לו לטלפון, תוכל לשאול אם הוא רוצה לבוא. אם הוא לא יוכל, תשאל מתי כן יוכל, כדי שתוכלו לקבוע לפעם אחרת". באותה הזדמנות אתם גם מלמדים אותו לא להירתע מתשובה שלילית ולהתרכז במטרה.
אחרי שהסברתם ולפני שהילד מתקשר, מומלץ לעשות בינכם משחקי תפקידים ולהתאמן על אפשרויות תגובה שונות העשויות לבוא מהצד השני.
אין תשובה
אם אין תשובה אצל החבר, נתקו והסבירו לילד שכשאין תשובה יש לו שתי אפשרויות - לנתק או להשאיר הודעה.
אם הוא רוצה להשאיר הודעה, הסבירו לו שהנוסח דומה לשיחה: "אתה מציג את עצמך ואומר 'שלום, מדבר דן, חבר של נאור מהכיתה' ואז אומר למה התקשרת: 'רציתי להזמין את נאור לבוא אליי היום אחרי הצהריים. אני אשמח אם הוא יוכל להתקשר אליי, תודה'".
שיחה ממתינה
למדו אותו לזהות את הצליל של שיחה ממתינה ולנתק כששומעים אותו, אלא אם כן צריך לדבר עם האדם באופן דחוף.
הסבירו לו ברוב המקרים האדם שבשיחה יחזור אליך מייד כשיסיים, ואם לא תמיד אפשר לנסות אותו שוב מאוחר יותר.
כשהילד עונה לטלפון
בשלב שבו הילדים קולטים את הפוטנציאל התקשורתי שבטלפון הם מתלהבים ומשתלטים על המכשיר. כשהוא מצלצל הם מיד רצים לענות, ובשלב הזה הם גם יגידו ה-כ-ל. זה יישמע בערך כך: "הלו, אמא בשירותים... לא, אבא לא בבית, הוא בחוץ לארץ... טלוויזיה... ביי". האמא, ששמעה את הצלצול ומזדרזת לצאת, שואלת "עם מי דיברת?", ולרוב תקבל את התשובה "לא יודע" מהזאטוט שחזר לטלוויזיה.
"אז למי סיפרת את כל זה?". אין תגובה. הוא באמת לא יודע. הוא גם לא יודע שצריך לסנן. הוא, מבחינתו היה ממש בסדר - שאלו אותו והוא ענה יפה, ממש כמו בוגר.
אין מה לכעוס עליו אלא להסביר: אם הטלפון מצלצל וזה לא מישהו שאתה מכיר מהמשפחה או חבר קרוב, צריך לקרוא לאבא או לאמא. אם אי אפשר, לא מספרים כלום אלא מבררים: "מי שואל?", ומוסרים לנו את השם. בשלב הזה אולי כבר נוכל לענות, ואולי נבקש ממך להגיד שנתקשר מאוחר יותר.
כשהילד מתקשר בלי לדווח
הילד רוצה להתקשר לסבתא. מה הבעיה? הוא ראה את הוריו עושים זאת אינספור פעמים: חושבים למי להתקשר, לוחצים על המספרים ומגיעים למי שרוצים. הוא מחייג וקול עונה לו מהצד השני, "הלו?" זה לא הקול של סבתא... הוא מבקש את סבתא. זו טעות. הוא מנסה שוב. וכל זה בשבת, בשש בבוקר, הרבה לפני שההורים התעוררו.
לפעמים הוא פשוט ילחץ "חייג" לשיחות אחרונות המופיעות בטלפון, ואז תקבלו הודעות תמוהות או נזעמות מחברים לעבודה שלא הרימו את הטלפון בשעות כאלה ומנסים להבין למה אתם מתקשרים אליהם בשבת לפנות בוקר.
גם במקרה הזה הסבירו לילד שלא רק שלכל איש יש שם, אלא יש לו גם מספר שהוא רק שלו, וצריך לדעת בדיוק מה המספר כדי להגיע אל האדם הנכון.
אני ממליצה להכין לילדים צעירים אלבום כיס עם תמונות של בני משפחה ומספר הטלפון שלהם. זו תחושה נהדרת עבור הילד שהוא יכול להתקשר לסבתא לבד, בזמן שהוא רוצה. כעת ודאו גם שהוא מודע לשעה... אם כולם בבית ישנים, רוב הסיכויים שגם סבתא ישנה!
בטיחות
למדו את הילד שלא מפתחים שיחה עם אנשים שלא מכירים! לא משנה אם הם חייגו אלינו והילד ענה או אם הוא חייג אליהם בטעות. מסר זה צריך לעבור אליו באופן ברור.
מתי מסיימים שיחה?
כמו שאתם בטח יודעים, כשילד תופס בן שיחה בטלפון - סבא, דוד או סתם טעות במספר - קשה יהיה לקבל ממנו חזרה את הטלפון או לשכנע אותו לסיים את השיחה. אז כן, גם לסיים צריך לדעת.
הבהירו לילד שאם בן שיחתם מבקש אתכם, הוא צריך להעביר אתכם ולא להמשיך בשיחה. בנוסף, למדו אותם אילו מילים או משפטים מסמנים שהשני רוצה לסיים שיחה, כמו "מחכים לי למטה", אני צריך להתארגן", טוב, יאללה, אני חייב לזוז", "נדבר מאוחר יותר" ועוד.
לבטח גם הילד יוכל להוסיף משלו, ואתם מוזמנים לתרגל זאת. מה שהוא צריך להבין זה שכשהוא שומע משפטים אלו, עליו להתכונן לסיום שיחה ולא לפתח נושא חדש.
הכותבת היא פסיכותרפיסטית לילדים ונוער ומטפלת משפחתית מוסמכת, מטפלת פרטנית ומנחת קבוצות לכישורים חברתיים. לאתר של ליאת קרן לחצו כאן
לפנייה לכתב/ת 
