גיהנום ההומואים של ג'מייקה והרצח במסיבה

דוויין ג'ונס ספג בבית הספר הצקות בלתי פוסקות על נשיותו, עד שנאלץ לעזוב. אביו לא רק סילק אותו מהבית בגיל 14, אלא גם סייע לשכנים המלגלגים להוציא אותו משכונת העוני הג'מייקנית הקשה שבה גדל. בגיל 16, הנער המסכן מת - הוא הוכה, נדקר, נורה ונדרס בעזרת מכונית כשהופיע למסיבת רחוב לבוש כאישה. הטעות שלו הייתה אחת: הוא סיפר לחברה מהעבר שפגש באקראי במסיבה של סטרייטים כי האישה שנגלית למולה היא בעצם הוא עצמו - גבר בבגדי אישה שהחליט להיראות כך בפומבי בפעם הראשונה בחייו.

עוד חדשות מהעולם :

• צפו: כך כובלים ילדים בברזיל לכיסאות
• גברברי שבדיה, הישמרו מהדג שנושך אשכים
• באושר ובעושר: לאלמנת סטיב ג'ובס יש חבר
• 42 לוחמי חיזבאללה ואיראן נהרגו בדמשק
  

דוויין ג'ונס. נמלט ברחוב, אבל לא היה לו סיכוי(צילום: AP)

"כשראיתי את גופתו של דוויין, התחלתי לבכות", סיפרה קלואה, אחת משלוש חברות טרנסג'נדריות שחלקו את אותו בית רעוע עם הנער בגבעות המשקיפות על החוף הצפוני של מונטגו ביי. כמו רוב הטרנסג'נדרים והגייז בג'מייקה, קלואה לא הסכימה למסור את שמה המלא. "זה

היה נורא. זה היה כל-כך כל-כך כואב לראות אותו כך".

ארגוני סיוע בינלאומיים מתארים בדרך כלל את ג'מייקה, מדינת האי שבקריביים, כמדינה העוינת ביותר בחצי הכדור המערבי לגייז וטרנסג'נדרים. אחרי ששני פעילים בולטים למען זכויות הומואים נרצחו, במחקר של ארגון Human Rights Watch שנערך ב-2006 כונתה האווירה הציבורית בג'מייקה כלפי ארגונים המקדמים את זכויות הגאים "הגרועה ביותר שמישהו מאתנו ראה אי פעם".

פעילים מקומיים ערערו מאז על ההגדרה הזו, אך עדיין מודים כי הומופוביה היא תופעה נרחבת בג'מייקה. רציחתו המזוויעה של דוויין ב-22 ביולי עשתה כותרות בעיתוני האי ועוררה קריאות ברובעים מסוימים לפעילות נמרצת יותר להגנה על ההומואים בג'מייקה, במיוחד אלה החיים ברחובות ומוצאים מפלט בעבודות מין.

מקדמי שנאה: אמני הרגאיי וחוק הסדום

פעילים בג'מייקה אומרים כי המקור העיקרי של ההומופוביה נעוץ בחוק בן כמעט 150 שנה לטיפול במעשי סדום האוסר על קיום יחסי מין אנאליים, וכן באמנים המופיעים במועדוני רגאיי ומתרברבים בשנאתם להומואים. ארגון זכויות ההומואים הגדול ביותר בג'מייקה מעריך ששני הומואים נרצחו על רקע נטייתם המינית בשנה שעברה וכי 36 הומואים היו קורבן להתקפות של אספסוף.

הפאב שבו נערכה המסיבה שבה נרצח דוויין(צילום: AP)

במשך שנים חיו הגאים בג'מייקה תחת מעטה כה כבד של חשאיות, עד שהמסיבות שלהם וטקסי הכנסייה שלהם נערכו במקומות סודיים. רוב ההומואים דבקים במדיניות של "אל תשאל, אל תספר" כך שנטייתם המינית מוסתרת כדי להימנע משאלות חוקרות או להגן על יקיריהם. "אם לשפוט לפי תגובות ברשתות החברתיות, רוב הג'מייקנים חושבים שדוויין ג'ונס הביא את מותו על עצמו משום שלבש שמלה ויצא לרקוד בחברה שהבהירה חד-משמעית שעל הומואים להימנע ממצב שבו רואים או שומעים אותם", אומרת אני פול, בלוגרית העובדת בסניף הג'מייקני של University of West Indies.

יש האומרים שהאיבה לגייז בג'מייקה נובעת ממורשת העבדות, כשגברים שחורים היו לעתים קורבן למעשי סדום כעונש או השפלה. חלק מההיסטוריונים מאמינים שהמעשים הולידו פחד גורף מהומוסקסואליות. אולם בשנים האחרונות, צעירים כמו דוויין סייעו להוציא את קהילת הטרנסג'נדרים של ג'מייקה אל מחוץ לצללים. ארגון קטן של הומואים שברחו מהבית מקיים כעת התאספויות ברחובות המרכז הכלכלי של הבירה קינגסטון.

ממשלת ג'מייקה בראשות פורטיה סימפסון מילר הבטיחה גם היא להביא את החוק נגד מעשי סדום להצבעה מצפונית בפרלמנט, ובמהלך

קמפיין הבחירות שלה ב-2011 היא אמרה שרק איכותם של פוליטיקאים תקבע מי מהם יזכה למקום בקבינט שלה - בניגוד לראש הממשלה לשעבר ברוס גולדין, שאמר ב-2008 כי לעולם לא יאפשר להומו לכהן בקבינט שלו.

דיין לואיס, המנהל התפעולי של הפורום הג'מייקני ללסביות והומואים, אומר כי יש התרחבות של "כיסי הסובלנות" בג'מייקה. "אפשר לומר שאנחנו הופכים ליותר סובלניים, ולמרבה השמחה זה קורה הודות לאנשים כמו דוויין", אמר לואיס, אחד ההומואים היחידים בג'מייקה שמסכימים להיחשף בשמם המלא.

השותפה קֶקֶה. שני הומואים נרצחו בשנה שעברה(צילום: AP)

ובכל זאת, ארגוני זכויות אדם עדיין מתלוננים על ההתקדמות האיטית בחקירת רציחתו של ג'ונס, למרות קריאת שר המשפטים לחקירה מלאה. דובר המשטרה סטיב בראון אמר כי החוקרים עובדים על התיק ועושים מאמצים להתגבר על בעיה כרונית: ההרגל של אזרחים שלא למסור מידע למשטרה, מה שהופך את המשימה למצוא עדי ראייה למעשי רצח ופשעים אחרים לקשה במיוחד. הם חוששים למסור מידע או פשוט אינם רוצים לעשות זאת.

המשפחה אפילו לא ביקשה לקבור

אף שכ-300 איש נכחו במסיבת הריקודים באירווין, המשטרה לא הצליחה לבצע עד כה אפילו מעצר אחד בפרשת הרצח של דוויין. לדבריה, עדי ראייה אמרו כי לא היו יכולים לראות את פניהם של התוקפים. דוויין עמד במוקד תשומת הלב מעט אחרי הגעתו למסיבה במונית בשעה 2 לפנות בוקר עם שני שותפיו לדירה, בני 23, קלואה וקקה. ריקודיו המקצועניים של דוויין, רגליו הארוכות ועצמות לחייו הגבוהות הפכו אותו מיד לאישה שכל הבחורים רצו להתקרב אליה.

כמו רוב ההומואים בג'מייקה, דוויין לא בטח באחרים בכל הנוגע לשיתוף בנטייתו המינית. אבל כשראה לפתע בחורה שהכיר מהכנסייה הוא סיפר לה שמדובר בו עצמו, ושהוא בא למסיבה בבגדי דראג. כמה דקות אחר כך, סיפרו קלואה וקקה, חבריה הגברים של הבחורה התאספו סביב דוויין ברחוב המואר-בקושי ושאלו: "אתה אישה או גבר?". אחד הבחורים נופף במצית עם להבה קרוב לנעליים של דוויין, ושאל אם לבחורה יכולות להיות רגליים גדולות כל-כך.

החדר המיותם של דוויין. סרקו בפנס וקבעו: "זה גבר"(צילום: AP)

או אז, אומרים חבריו, בחור אחר לקח פנס והאיר בעזרתו את הגוף של דוויין מכף רגל ועד ראש. "זה גבר", פסק, ואחרים החלו ללחוש אמירות

בגנות הומואים. לדברי קלואה, היא ניסתה להרחיק את דוויין מהקהל ולחשה באוזנו: "בוא איתי, בוא איתי". אבל דוויין נשאר והתעקש בפני באי המסיבה כי הוא בחורה. כשמישהו מאחורה קרע את רצועת החזייה שלו, הנער נתקף בהלה והחל בורח במורד הרחוב. אולם הוא לא היה מהיר מספיק כדי לחמוק מההמון.

הנער הותקף קשות והיה כנראה בהכרה מעורפלת במשך כשעתיים עד שספג את הפגיעה שחיסלה אותו, לפיה קלואה, שראתה אותו מוכה וכמעט נאנס. היא הסתתרה בכנסייה סמוכה ואז בעצים שליד, ללא יכולת לקרוא לעזרה מפני שלא היה ברשותה טלפון סלולרי.

אביו של דוויין בשכונת נורת' גולי במונטגו ביי לא הסכים לדבר על מות בנו. לדבריו חבריו של דוויין, משפחתו של הנער אפילו לא ביקשה לקבל לידיה את הגופה. הם סיפרו כי יזכרו אותו כנער עם צחוק מדבק שחלם להיות אמן כמו ליידי גאגא. הוא גם ידע כיצד לשרוד ברחוב, וישן

בשיחים או בחופים כשמצא עצמו ללא קורת גג. הוא זכה בתחרות ריקודים מקומית בתקופת חייו ברחוב וזכה לכינוי החיבה "גולי קווין".

"הוא היה הצעיר מבינינו, אבל הוא היה דיווה", סיפרה קלואה. בבית הרעוע נשארו כעת שתי טרנסג'נדריות: "אני אבשל במטבח ואומר 'דוויין, אתה רעב?' או משהו כזה", סיפרה קקה בעודה יושבת על המזרן הישן בחדר השינה שלה, מכווצת בעוד כלבי השכונה נובחים בחוץ. "אנחנו פשוט מתגעגעות אליו כל הזמן. לפעמים אני חושבת שאני רואה אותו".

אבל חדרו של דוויין נותר ריק, עדיין עם חלונות ורודים ומקושטים בוורדים דקורטיביים, הפרח המועדף עליו.