בקצב הסלסלה: דאבל תירס - חלק ב'

(צילום: מיכל וקסמן)

השבוע נאלצנו להיפרד בעצב מר' ול' שהיו בשנים האחרונות חלק מאיתנו, כמעט משפחה. בקצב הסלסה ובמבטא דרום אמריקאי מתגלגל כבשו השתיים את ליבנו, גדולים כקטנים, והחלל שהותירו אחריהן כשעלו על המטוס שלקח אותן חזרה למולדתן הרחוקה גדול ומצער.

עוד בערוץ האוכל:

רגע לפני דרמת הפרידה הספקנו לשבת יחד במטבח שלי ולמצמץ שפתיים בעונג גדול עם כל ביס וביס מטמאלס: כופתאות תירס רכות, מתקתקות, ריחניות ומענגות שנשלפו מתוך אריזות ירוקות זרחניות של עלי תירס טריים, כאילו לא עזבו מעולם את השיח עליו צמחו שורות - שורות בקלחים זקורים ותפוחים לתפארת.

אני הפלגתי בדמיוני אל הרחוב במכסיקו: שם, מאחורי סיר גדול ומהביל, ישבה לה מקומית עבת בשר ומכרה חבילות הפתעה ירוקות ומושלמות לזרים ומקומיים שרצו לשמח את ליבם ולהשקיט רעבונם בשעת בוקר מאוחרת. הן חזרו למטבח של אמא או סבתא הרחוקות, אותן לא פגשו שנים רבות.

בשביל כולנו היה בכל ביס זכרון מתקופת חיים אחרת וגעגוע למשהו שכנראה לא יחזור. בשביל הדרום אמריקאים, תירס הוא טעם החיים. כל איזור והגירסה שלו, כל איזור והקמח שלו, כל איזור והריחות שלו, כל איזור וקסם התירס שלו.

(צילום: מיכל וקסמן)

טמאלס - כופתאות תירס אווריריות

יש המון גירסאות לטמאלס: כופתאות תירס וקמח תירס שטעמן, מרכיביהן וגם שמן משתנים מארץ לארץ ואפילו מאיזור לאיזור בתוך אותה ארץ.

לפעמים יש בהן בשר ולפעמים גבינה. הן יכולות להיות מתוקות, חריפות או מלוחות, דחוסות או אווריריות, רכות יותר או פחות. תמיד תמיד יהיו חמות, ריחניות ומאוד משמחות.

הכי אני אוהבת את אלה הפשוטות והעדינות, שיש בהן תירס וקמח תירס מכסיקני (הרינה דה מאיז, עליו תוכלו לקרוא בהרחבה פה וגם ללמוד איפה רוכשים אותו אצלנו). לא מסובך להכין אותן, אבל צריך לגייס זמן וסבלנות. אפשר להכין כמות גדולה ולאדות כל פעם חלק. הן יישמרו במקרר יום - יומיים בלי בעיה.

המרכיבים ל-25-30 מנות: 

1 כוס קמח תירס מכסיקני (הרינה דה מאיז). אם אין אפשר גם פולנטה אינסטנט דקה

50 גרם חמאה רכה

1 כף גדושה סוכר

1/2 כפית מלח ים

1/2 כפית אבקת אפיה

אופן ההכנה: 

מכינים את המילוי: מקלפים בעדינות את התירסים מהעלים הירוקים שעוטפים אותם (משתדלים מאוד להשאיר את העלים בשלמותם מבלי שייקרעו).

מסירים בעזרת סכין חדה את גרגירי התירס מעל הקלחים, שמים אותם במעבד מזון וטוחנים לעיסה גסה ולחה.

מעבירים את הגרגירים הטחונים לקערה.מוסיפים קמח, חמאה, סוכר, מלח ואבקת אפיה ומערבבים היטב עד לקבלת תערובת אחידה ורכה.

(צילום: מיכל וקסמן)

ממלאים את עלי התירס: על משטח עבודה מניחים עלה תירס ללא קרעים ופורסים אותו מעט בעזרת האצבעות (צד העלה שהיה מחובר לגבעול קרוב אליכם).

מניחים באמצע העלה, לאורכו, כף גדושה מתערובת התירס ומפסלים אותה כך שאפשר יהיה לגלגל מעליה את צידי העלה מימין ומשמאל והיא תתערסל בתוכו.

(צילום: מיכל וקסמן)

לוקחים עלה נוסף ומניחים אותו מעל העלה עם תערובת התירס, כך שהצד שהיה מחובר לגבעול מונח מעל הצד שרחוק ממנו וההיפך.

מלפפים את צידי העלה העליון סביב חבילת התירס שמעורסלת בעלה התחתון. הופכים את החבילה כולה כלפיכם.

(צילום: מיכל וקסמן)

מקפלים את שני צידי העלים, העליון והתחתון, זה כלפי זה כמו אריזת מתנה וקושרים בעזרת סרט שנחתך מאורכו של עלה נוסף.

כל הקיפולים צריכים להיות עדינים בלי להפעיל לחץ ולקווצ'ץ את חבילות התירס. הן מתנפחות ומתרחבות מעט באידוי וטוב להן שלא נמעכו ונדחסו יותר מדי.

(צילום: מיכל וקסמן)

חוזרים על פעולת המילוי והקיפול עם עוד ועוד עלים, עד שנגמרת התערובת.

מאדים את הטמאלס: מסדרים את חבילות התירס במאדה מבמבוק או בסלסלת אידוי. סוגרים ומניחים מעל סיר עם מים רותחים.

מאדים 45-50 דקות או עד שהמילוי נפרד בקלות מהעלה מבלי להידבק אליו (כדי להיות בטוחים שזה המצב, תצטרכו לפתוח חבילה אחת ולבדוק).

מניחים לחבילות התירס להתקרר מעט ואוכלים אותן חמימות לצד שמנת חמוצה, סלסה חריפה או גוואקמולה. או ככה, כמו שהן.

(צילום: מיכל וקסמן)

• עוד דברים טעימים שאפשר להכין מתירס וקמח תירס תמצאו כאן .
• עוד טעמים מכסיקניים תמצאו כאן .
  

לבלוג האוכל של מיכל וקסמן, מחברת רבי המכר "ארוחת ילדים" ו"טעמים ראשונים".

לכל הטורים של מיכל וקסמן .