בג"ץ אישר שחרור האסירים: לבנו עם המשפחות

המכשול האחרון לפני שחרור האסירים הוסר: בג"ץ דחה בצהריים (יום ג') את העתירה שהגישו בני המשפחות השכולות נגד שחרור 26 האסירים הפלסטינים במסגרת חידוש המשא-ומתן המדיני. "אין חולק כי הסוגיה המונחת לפתחו קשה ורגישה. לבנו עם משפחות נפגעי הטרור", כתב נשיא בית המשפט, השופט אשר גרוניס. ההחלטה התקבלה פה אחד על-ידי שלושת השופטים.

הדיון בעתירה בבג"ץ נערך ביום ראשון, כמה שעות לפני שוועדת השרים החליטה על זהות האסירים שישתחררו, כחלק מהמחווה לפלסטינים עם חידוש המשא ומתן לשלום.

"רשאית הייתה הממשלה להסמיך צוות שרים מטעמה, שיהיה אחראי על הנושאים השונים הכרוכים בשחרור האסירים", כתב גרוניס, וציין כי כבר נפסק בעבר שלא קיימת חובה בחקיקה ראשית בצעדים של שחרור אסירים. "סמכותה של הממשלה לקבוע כי ההחלטות בכל הנוגע לשחרור אסירים יתקבלו בצוות שרים מצומצם אושרה מספר פעמים בבית משפט זה".

השופטים אף דחו את טענת העותרים כי ההחלטה על שחרור מחבלים עם "דם על הידיים", בפרט שמדובר במחווה, אינה סבירה ואינה תואמת את מדיניות ממשלות ישראל בעבר. "החלטות בעניין שחרור אסירים, בפרט כאשר הן מתקבלות במסגרת תהליך של משא ומתן מדיני, מצויות באופן מובהק בסמכותה ובשיקול דעתה של ממשלת ישראל, בהיותה אחראית על יחסי החוץ והביטחון במדינה" ציין גרוניס. "לממשלה נתונים הכלים הרלוונטיים לקבלת החלטות מסוג זה, ועליה מוטלת האחריות לקבלן".

"בלב כבד"

השופט אלייקים רובינשטיין אמר כי הוא מצטרף "בלב כבד במישור האנושי" לחוות דעתו של גרוניס. "בלב כבד, כי שמענו באולם בית המשפט את שוועת האם גב' טובול שהזכירה כי רוצח בנה וחבריו נדון לארבעה מאסרי עולם וישוחרר כנראה אחרי 20 שנה, ודמעתה כמו דמעתנו. חשבנו על הרוצחים שישוחררו לקבלת פנים של גיבורים, במושב הרשות הפלסטינית, משל עשו מעשה לאומי גדול בטבחם חפים מפשע על לא עוול; אוי לאזניים שככה ישמעו. ואולם, בית משפט מחויב בעילות משפטיות...".

רונבשטיין הוסיף כי אכן ייתכנו שאלות לגיטימיות באשר לתבונת המהלך. "מדוע שחרור כמקדמה לקראת מו"מ, שאיני יודע אם הייתה כמותה בעבר, ולא, אם בכלל, בעקבות הישגים והתקדמות במו"מ, שיש לייחל להם; מדוע נושא שארה"ב המתווכת לא הייתה מיישמת לגביה עצמה כתנאי לפתיחת מו"מ אם בכלל, הוא כשר כתביעה פלסטינאית כזאת מישראל", רובינשטיין ציין כי כל אלה שאלות לגיטימיות והיו מקרים בעבר בהם התקבלו החלטות גורליות בלי בירור ראוי, אבל לדברי הממשלה נשקלו הדברים הפעם לעמוק.

בנוגע למסוכנות האסירים ציין רובינשטיין כי ש-20 שנה במאסר "והגיל המתקדם ינטרלו לרבים מן המשוחררים את הרצון לשוב לראות פני כלא ישראלי בעתיד אם ישובו לסורם, ונקוה שלא נתבדה". רובינשטיין גם התייחס למצב שבו ישוחררו רוצחים מערביי ישראל בפעימות הבאות וציין כי זה דבר "שיהיה מן הסתם מי שיאמר עליו כי הוא מעורר שאלות קשות מאוד בתחום הריבוני, אבל דיה לצרה בשעתה". כך סיכם רובינשטיין כי הוא מצטרף לדחיית העתירה אך מבין את החלטת העותרים לפנות לבג"ץ אין לנו אלא לכבד את משאלתם ולשוב ולהזדהות עם כאבם כבני אנוש אל בני אנוש".

"מדובר בדם שלנו"

בתום הדיון בבג"ץ בתחילת השבוע התפרצו כמה מבני המשפחות לעבר השופטים ונציגי הפרקליטות וקראו לעשיית צדק. "רוצחי אחי משתחררים. מדובר באנשים, במשפחות שנרצחו, בדם שנשפך. מדובר בדם שלנו", אמרה גילה מולכו, אחותו של איאן פיינברג ז"ל, שנרצח כשהגיע לבקשת האיחוד האירופי לסייע להקים מערך ניסוי בעזה בתחילת שנות ה-90.

הרשימה כוללת 14 אסירים שישוחררו לרצועת עזה, בהם אנשי חמאס. בין האסירים שישוחררו גם עטיה סאלם עלי אבו מוסא, המחבל שרצח את ניצול השואה אייזיק רוטנברג מבת-ים בשנת 1994 בפתח-תקווה, פאיז מטאווע חמאד אל-חור, שרצח את סלומון אבוקסיס ומנחם דדון ברצועת עזה באמצע שנות ה-80 וכן סלאח אחמד אברהים מוגדר, שרצח בתחילת שנות ה-90 את ישראל טננבאום בן ה-72, שומר במלון בנתניה.

עוד ברשימה: סמיר עבדל נעניש, שנידון למאסר עולם לאחר שהורשע ברצח החייל בנימין מייסנר בשכם בשנת 1989. יוסף חמיד ארשיד, שנידון למאסר עולם בגין עבירות רצח וניסיון רצח של פלסטינים. מוסטפה עותמאן אל חאג' מסלפית, שרצח את פרידריך רוזנפלד ליד אריאל בשנת 1989. סלאמה עבדאללה מצלח, שרצח את בעל המכולת דוד ראובן בשנת 1993 בפתח-תקווה. סלאח מחמוד מקלד, שנידון למאסר עולם לאחר שרצח את מעסיקו יהושע דויטש, בחממות של כפר ים בגוש קטיף בשנת 1993. מחמד בד אלמג'יד צואלחה ופאזע אחמד חוסיני צואלחה משכם, שרצחו בדקירות את ברוך הייזלר בזמן שנסע באוטובוס בקו 66 ברמת-גן, ופצעו נוסעים נוספים. עאטף עזאת שעת, שסייע לרצח שמחה לוי, שהעלתה לרכבה מחבל שהתחפש לפועלת פלסטינית בגוש קטיף ב-1993.

יוסף סעיד עבדל עאל, שנידון ל-22 שנות מאסר על חלקו בסיוע לרצח איאן פיינברג, שהגיע לרצועת עזה על-מנת לארגן סיוע הומניטרי, ועל סיוע לרצח סמי רמדאן. מדחת פאיז ברבך, שנידון למאסר עולם בגין רצח הפרדסן משה בקר בראשון לציון. עלי איברהים סאלם ראעי, שרצח במכות גרזן את מוריס אייזנשטאט, קשיש בן 79 מכפר-סבא, שקרא ספר על ספסל ציבורי בכפר סבא.

מחמד ג'אבר נשבת, שנידון ל-25 שנות מאסר בגין סיוע לרצח חייל המילואים אמנון פומרנץ, שנסקל למוות במחנה הפליטים אל-בורייג' ברצועת עזה בשנת 1990. סמיר חסין מורג'תא, שנידון ל-20 שנות מאסר בגין חטיפה והריגה של פלסטינים. פרג' סאלח רמאחי, שרצח במכות גרזן את הפרדסן

 אברהם קינסטלר, בן 84 במותו, בפרדס ליד בצרה שבשרון. אלאדין שעת וטאלב איימן אבו סתה, שנידונו למאסר עולם בגין רצח דוד דדי וחיים ויצמן ברמלה.

עסמת עומר מנצור מרמאללה, שנידון ל-22 שנות מאסר בגין חלקו ברצח חיים מזרחי ליד בית אל. חאלד מחמד עסאקרה, שהורשע ברצח התיירת הצרפתייה אני ליי (64) בשנת 1991 בבית לחם. נהאד יוסף ג'נדיה ומוחמד מחמוד חמדיה מרצועת עזה, שרצחו את הקבלן זלמן שליין בבית שבנה בגן יבנה. ג'מיל עבדל-נבי, שהורשע בסיוע לרצח חייל המילואים שמואל גרש בחברון. זיוד מוחמד טאהר, שנידון ל-21 שנות מאסר על חלקו ברצח אברהם כהן. הפלסטיני האחרון ברשימה - צביח חמד בורהאן - נעצר בפברואר 2001, יותר משבע שנים לאחר הסכמי אוסלו. הוא נידון למאסר עולם על רצח פלסטינים. 

Read this article in English