כלב נפל מצוק ונפצע קשה, בעליו יקבל פיצוי?
אדם שכלבו נפל מצוק גבוה בנתניה, טען שהעירייה התרשלה בכך שלא הזהירה וניסתה למנוע את הסכנה. האם בית המשפט פסק לו פיצוי?
אדם שנסע לביקור משפחתי בסמוך לחוף נתניה עם כלבו, הגיע לבית אחותו בעיר הממוקם על צוק בגובה 10 מטרים מעל לחוף הים. הוא יצא לטיול עם כלבו לאורך שביל עפר סמוך, מבלי לדעת שהוא קרוב למצוק. לפתע, כלבו ברח עם הרצועה, ומיד לאחר מכן החליק ונפל מהצוק אל החוף.
האיש מיהר וירד בדרך צדדית לחוף כדי להגיש עזרה לכלב, אלא שלמרבה הצער מצא אותו כשהוא סובל מפציעת ראש קשה ולא מסוגל לעמוד על רגליו. האיש נשא אותו בידיו והסיעו לווטרינר בכפר-סבא, שם אובחן מצבו כקשה והוא עבר סדרה של טיפולים רפואיים וניתוחים, שעלותם עמדה על יותר מ-20 אלף שקל.
האיש הגיש תביעה כנגד עיריית נתניה בבית משפט השלום בעיר, בטענה להתרשלות באזהרת ההולכים על הצוק. לדבריו העירייה לא הציבה שילוט המתריע בפני הסכנה הצפויה בהליכה באזור הצוק, ואף נמנעה מהקמת גדר שתזהיר או תמנע כניסת הולכי רגל לאזור המסוכן. רשלנותה, כך נטען, היא שהביאה לכך שכלבו נפל ונפצע באופן קשה.
התובע הפנה את ביהמ"ש לחוזר מנכ"ל משרד הפנים, המורה לראשי עיריות לנקוט בכל האמצעים הדרושים לאזהרת הציבור ולהרחקתו מאזורים הנתונים בסכנת התמוטטות. ובכלל זה הצבת שלטים המתריעים על הסכנה, הן בקצה המצוק והן למרגלותיו, על מנת למנוע גישת עוברים ושבים. לטענתו, הימנעות העירייה מגידור המקום ומהצבת שלטי אזהרה מהווים גם הפרת חובה חקוקה הקבועה בפקודת העיריות, לפיה על העירייה לדאוג לתקינות הדרכים בתחום שיפוטה.
התובע דרש לפצותו בסכום הטיפול הרפואי בכלב, וכן בגין נזקים נוספים שנגרמו לו בעקבות המקרה - בהם נסיעות לטיפולים רפואיים והפסד 14 ימי עבודה. את הנזק העמיד התובע על 5,000 שקל.
עיריית נתניה טענה כי פעלה כדין, כפי שרשות סבירה היתה פועלת. באי כוחה הוסיפו כי התאונה התרחשה בשדה המצוי מעבר לרחוב סלול, שקצהו תחום בסלעים. התובע טייל עם כלבו באזור השדה מחוץ לדרך הסלולה, ומשלא נקט אמצעי זהירות נאותים לקח על עצמו סיכון מחושב. לפיכך, התובע הוא זה שהתרשל בשמירה על כלבו.
העירייה טענה גם כי התובע לא צירף חוות דעת רפואיות בעניין הטיפולים אותם עבר הכלב. כמו כן, לא הציג רישיון מעודכן להחזקת הכלב ולא הוכיח מתן חיסונים כנדרש עד ליום האירוע.
העירייה אשמה - אבל גם התובע
השופטת חנה קיציס הגיעה למסקנה כי העירייה אחראית לאירוע התאונה. לדבריה, בהתאם לפקודת העיריות היה עליה לפעול בכל דרך על מנת לשמור על ביטחון המשתמשים בדרכים המצויות בתחומה, ולהחזיקן במצב תקין.
במקרה זה, הגישה לדרך העפר שמובילה לשפת הצוק חופשית ופתוחה לכל המשתמשים בשביל. האזור לא הוגדר כ"מסוכן" או כ"מחוץ לתחום", במקום לא הותקן גידור או מעקה למניעת המעבר, ולא הוצב שילוט מתאים שנועד להזהיר עוברים ושבים מפני הסכנה הקרובה.
לדברי השופטת, על אף שלא מצאה טעם המצדיק להטיל על העירייה חובה להקים גדר לאורך תוואי המצוק, הרי שהיה עליה לפחות להציב במקום שלטי אזהרה - פעולה פשוטה שאינה כרוכה במעמסה תקציבית.
עוד ציינה כי העירייה הייתה צריכה לצפות את המקרה. לדעתה אין מדובר בסיכון טבעי ורגיל שנוצרה מפעילות מקובלת, אלא בסיכון שנוצר מכך שלא ננקטו אמצעי זהירות סבירים על-ידי העירייה.
למרות כל זאת, השופטת הוסיפה כי גם לתובע אשם תורם בנפילתו של הכלב. זאת משום שהוא נמנע מלמלא אחר חובתו להחזיק בכלב כשהוא קשור היטב ברצועה, והפרה זו תרמה באופן משמעותי להשתלשלות העניינים. בנסיבות אלו, קבעה כי יש להטיל עליו אשם תורם בשיעור של 70%.
השופטת חייבה את העירייה לפצות את התובע ב-6,138 שקל בלבד. כל דרישותיו האחרות נדחו ולא ניתן צו להוצאות.
- לעיון בפסק הדין
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
