אנתרקס בישראל: התופים רעמו, הקהל גם
ריקודי פוגו, שאגות התלהבות, ומועדון מלא עד אפס מקום קיבלו את פניה של להקת "אנתרקס", שכבשה את הקהל עם קלאסיקות מטאל בזו אחר זו. החיוכים לא ירדו מהפנים
זה לא היה בדיוק מה שתוכנן עבור "אנתרקס". במקור, החברים המטאליסטים אמורים היו להגיע אל היכל נוקיה בתל-אביב, שם קיוו להלהיט יותר מ-3,000 מעריצים שואגים. אבל מכירת הכרטיסים לא זינקה, ו"אנתרקס", אחת מלהקות המטאל האהובות ביותר בכל הזמנים, מצאה את עצמה במועדון הבארבי בעיר.
האמת? היתה זו ברכה, אולי פחות למפיקים אבל בהחלט עבור המעריצים. הזכות עבור הישראלים לחזות ב"אנתרקס" בגובה העיניים ובמרחק נגיעה תישאר רק שלהם, ובמקרה של אמש (ג') קטן יותר משמעו טוב יותר."אני יודע שאתם מתרגשים, אבל אתם לא יכולים לתפוס אותי בזמן שאני מנסה להחליף את הגיטרות שלי. אני מעדיף להיות על הבמה ולנגן שירים מאשר לתת לכם כיף", אמר הגיטריסט סקוט איאן לקהל הנלהב בקשיחות ובהומור האופייניים לו.
"אנתרקס" כבשה את לבבות אוהדיה אתמול בלילה. בדיוק ב-23:00 היא עלתה על הבמה והשיגעון התחיל. הם נשמעו ונראו נפלא, הגיטרות והתופים רעמו וגו'אי בלודנה, הזמר המוערך של הלהקה ששב אליה אחרי שעזב לשנים רבות (והקליט איתה את אלבומה האחרון והמצוין, "Worship Music", נראה היה כמו מכשף קטן ומלא בכוח השולט בקולו ובידיו על ההתכנסות המטאלית במועדון.
"איפה הפאקינג יהודים שלי?", קרא בקול סקוט איאן למיקרופון בשמחה, "חיכיתי 32 שנה להגיד את זה". איאן, יהודי ניו-יורק התייחס לשנים מאז הקים עם חבריו את הלהקה. בסוף המופע, החברים גם לא היו יכולים לוותר על רגע מאולתר של "הבה נגילה".
"בוא נהיה כנים", סיפר באחרונה איאן בראיון מיוחד ל-ynet,
"המסע הוא מחורבן, ואין דרך שנייה להסתכל על זה. לרוב החברים בלהקה יש ילדים. והנסיעות והעובדה שאתה רחוק מהבית - זה מחורבן, זה איום ונורא. כשאתה נמצא בשדה התעופה יותר מאשר בבית זה הופך לדיכאון. אבל בשבילנו זה הכוח של ההופעה, הכוח של מה שאנחנו עושים על הבמה שגורם לנו להמשיך. כולנו גברים מבוגרים, ואנחנו מנגנים על גיטרות ותופים למחייתנו. ואף פעם לא לקחנו את זה כמובן מאליו, אנחנו מבינים בכל יום כמה מזל יש לנו".
