מחקר מגלה: מה סוד הקשר בין כושר לדיאטה?

אף אחד כבר לא מתווכח על כך שפעילות גופנית סדירה משפיעה על בריאותנו, ובגדול. היא מונעת מחלות רבות כמו מחלות לב וכלי דם, סוכרת ולחץ דם, מפחיתה באופן משמעותי את הסיכון לחלות בסרטן לסוגיו ומקילה בשיעור ניכר את הכאבים האורתופדיים.

• את אפליקציית הבריאות לסמארטפון כבר הורדת? הורידו לאייפון או לאנדרואיד
  

התחלתם דיאטה ? קראו עוד:

• איזו כמות אסור לעבור ביום? 10 עובדות על מלח
• דיאטה בקיץ: כמה קלוריות יש בארטיק שלכם?
• שותים ומרזים: תפריט דיאטת מיצים להרזיה
  

עם זאת, בכל מה שנוגע לקשר בין פעילות גופנית לדיאטה ישנם חילוקי דעות גם בקרב אנשי המקצוע וגם בספרות המדעית. הדעה הרווחת כיום היא שפעילות גופנית משפיעה באופן מתון בלבד על תהליך הפחתת המשקל. היא אמנם מגדילה את ההוצאה הקלורית היומית, כלומר מגבירה את סך שריפת הקלוריות, אך מחקרים מראים שקצב הירידה במשקל נקבע, לפחות בטווח הקצר, על ידי המאזן הקלורי שלילי שכולנו מכירים: לאכול פחות קלוריות ממה שאנו מוציאים. המשמעות היא שאין זה משנה אם המאזן השלילי מושג על ידי דיאטה או על ידי פעילות גופנית.

בטווח הארוך, לעומת זאת, ישנם מחקרים שמצאו כי אנשים שעוסקים בפעילות גופנית קבועה ומאומצת שוקלים משמעותית פחות מאנשים לא פעילים, ללא קשר למאזן הקלורי. אפילו בקרב תאומים זהים נמצא כי האח שעסק בפעילות גופנית מאומצת שקל הרבה פחות מהאח הלא הפעיל - ללא קשר לתזונה שלהם.

דוגמה נוספת אפשר למצוא באנשים שעברו ניתוח לקיצור קיבה. מדובר באוכלוסייה שצורכת מעט מאוד קלוריות, בוודאי הרבה פחות משהיא מוציאה. אף שמאזן הקלוריות שלהם שלילי, תהליך הירידה במשקל שלהם נעצר כמה חודשים לאחר הניתוח. אם הם מבצעים פעילות גופנית לאחר הניתוח, תהליך הירידה במשקל נמשך.

ההסבר השכיח לתופעות אלה הוא שפעילות גופנית שומרת על מסת השריר או מגדילה אותה, ולכן מונעת ירידה לאורך זמן בתהליך חילוף החומרים, מה שמונע את עצירת תהליך הירידה במשקל. אולם מחקרים מצאו שפעילות גופנית משפיעה רק במעט על מסות השומן והשריר בגוף, ולכן ההשפעה על קצב חילוף החומרים אינה משמעותית כפי שאנו נוטים לחשוב.

אם כן, מהו סוד ההשפעה של הפעילות הגופנית והאם באמת חשוב לשלב אותה בזמן דיאטה? התשובה, מתברר, תלויה בהורמון בשם איריסין (Irisin),‬ שהתגלה על ידי צוות חוקרים מאוניברסיטת הרווארד. האיריסין נמצא בתאי השריר באופן קבוע אך בצורה לא פעילה.

בזמן מאמץ ולאחר הפעילות הגופנית הוא הופך לפעיל עקב כמה תהליכים ביוכימיים ומופרש לזרם הדם. חשיבותו המרכזית של האיריסין נעוצה בכך שהוא הופך את רקמת השומן הלב־ נה הנפוצה בגופנו לרקמת שומן חומה. הרקמה החומה היא חלק מרקמת השומן בגופנו, ותפקידה הוא להגביר הוצאת אנרגיה, במקום לאגור אותה כפי שעושים תאי השומן הלבנים.

השומן החום נפוץ ברקמות עובריות, ותפקידו לשמור על חום הגוף של התינוק בחודשים הראשונים לחייו. אלא שבניגוד למה שהיה נהוג לחשוב בעבר, הוא לא נעלם עם השנים - למעשה, חלקו הקטן נשמר בגוף. וכך, בתגובה למאמץ גופני, מופרש האיריסין, שבסופו של התהליך מגביר את קצב שריפת הקלוריות בגוף, בעיקר על ידי פליטת חום.

מחקרים שנערכו על בעלי חיים מצאו השפעות נוספות של האיריסין. למשל, מתן חיצוני של ההורמון גרם להשפעות בריאותיות בדומה לפעילות גופנית, כמו ירידה ברמות הסוכר בדם, ירידה בשומני הדם וכן מניעת השמנה - גם אצל בעלי החיים שהוזנו בדיאטה עתירת קלוריות ולא ביצעו פעילות גופנית.

אך למרות התוצאות המעודדות של המחקרים, אין עדיין מה לפנטז על מתן האיריסין כתרופה. כאמור, עיקר ההשפעה של ההורמון היא בטווח הארוך. בדיקה גילתה שההורמון נותר ברמה נמוכה בקרב לא פעילים אשר התחילו לבצע פעילות גופנית. לעומת זאת, ההורמון נמצא ברמה גבוהה בקרב צעירים שביצעו פעילות בדרגת קושי גבוהה, הן בזמן ביצוע פעילות אירובית (ריצה, רכיבה על אופניים) והן בזמן ולאחר פעילות אנאירובית (הרמת משקולות).‬

עם זאת, אין ספק שגילוי התפקיד הפיזיולוגי של האיריסין מאשר את מה שרבים חוו על בשרם: בטווח הארוך פעילות גופנית מאומצת ומותאמת הכוללת גם פעילות אירובית וגם אימוני התנגדות היא כלי מרכזי בדרך לירידה במשקל.

הכותב הוא פיזיולוג ופיזיותרפיסט, מכון פיזילייף בהרצליה לפיזיותרפיה, לשיקום ולכושר אישי