היפות ששרדו את השואה כובשות המסלול

זה כבר הפך למסורת, אבל למראה הזה קשה להתרגל. 19 מבוגרות וקשישות עומדות בשורה. זוגות זוגות הן ניגשות לקדמת "הבמה", קדות קידה, פוסעות לאורך מסלול הדוגמנות וחוזרות לשורה. הצעירה כבת 70, המבוגרת בת 94, והמשותף לכולן הוא העבר המצמרר: אלו הן המתמודדות בתחרות מלכת היופי של ניצולות השואה לשנת 2013 שתיערך בחיפה.

"מדהים לגלות שגם בגיל הזה יש קנאות ויריבויות כמו אצל דוגמניות ומתמודדות בנות 18", מספרת בחיוך חלי בן דוד, מי שהייתה ב-1979 מלכת החן, והיום מדריכה את הנשים המבוגרות כל הדרך לתהילה. השבוע היא ראיינה את הנשים שביקשו להתמודד ושמעה את סיפוריהם הקשים. "מאחר שעניין האופי פה לא פחות חשוב, אני שומעת את הסיפורים שלהן וזה לא פשוט. לכל אחת יש סיפור מאוד קשה, על החיים בגטאות ובמחנות, על הרעב, הקור העז. אבל מכל אחת אני שומעת את אותו משפט: אני כאן, וניצחתי את הגרמנים בזכות זה שאני עוד חיה, הקמתי משפחה, ואני אפילו מתמודדת בתחרות יופי".

המתמודדת המבוגרת ביותר, ופייבוריטית לאחד הפרסים, היא שושנה קולמר, בת ה-94. בזמן השחרור ממחנה המוות באושוויץ היא שקלה 25 ק"ג וכשתעמוד ביום חמישי הבא על הבמה היא תשיר לבאי התחרות את השיר שהייתה שרה לאחד משומרי המחנה תמורת מרק נוסף. "את כל המשפחה הרגו לי. היינו ארבעה ילדים, ונשארתי אחת. אבא, אימא, כל האחים של ההורים. לאימא היו עשרה אחים ונשאר אחד, לאבא היו שבעה אחים ונשאר אחד. וגם כל המשפחות שלהם. אז בוודאי שבשבילי זה ניצחון עצום להיות פה".

בזמן ההמתנה לתחילת החזרות, בעוד חברותיהן מצטלמות ומתראיינות, המתמודדות האחרות מבלות את הזמן בשירה ובריקוד. "יצאנו מחושך לאור, לא רוצות לזכור יותר את מה שהיה רע אז, אלא רק את מה שטוב עכשיו", קראה אחת מהן בתום הריקוד.

"המסר בהשתתפות"

השנה הגיעו מתמודדות גם מיישובים אחרים בארץ, בהן חנה לייבמן, בת 80 מלוד. כיוון שחנה אינה רואה, יזמה בתה שרה את השתתפותה בתחרות והיא אף הביאה אותה ליום החזרות הראשון. "המסר שאני מנסה להעביר בהשתתפות שלי", אמרה חנה, "הוא שאנחנו כאן. ניצחנו את היטלר והקמנו משפחות. אני כבר זכיתי לראות נינים. וגם מתוך הקושי שלי, בתור אישה שלא רואה, אני משתדלת לעזור לא רק לעצמי אלא גם לאנשים אחרים".

נעמי אייזק, משתתפת אחרת, כבת 84, סיפרה: "את המלחמה עברתי במחנות ריכוז. המסר פה הוא שאנחנו עוד חיים. אמנם איבדנו את המשפחות שלנו, אבל אנחנו עוד חיים ומפה אני יכולה להגיד לכל העולם: היו מחנות ריכוז, היה רצח, וכל מה שבני אדם יכולים להמציא. גם עכשיו, היחס לניצולי השואה בישראל לא כל כך טוב. היינו מצפים ליותר, שיהיה קצת יותר טוב", הוסיפה. לגבי התחרות והחזרות עצמן, אמרה כי הגיל עושה את שלו. "זה כבר לא כל כך פשוט ולא כל כך קל, בגיל הזה".

המלכה היוצאת, שנבחרה בקיץ שעבר, חווה הרשקוביץ, בת ה-80, מסייעת בראיונות עם המועמדות החדשות ובהדרכתן על המסלול. "הלכתי לבחירה משום שנוכחתי לדעת שקצת שוכחים את השואה, לא מדברים על זה ויש כאלה שבכלל לא יודעים מה היה שם. בגלל זה הלכתי לתחרות. ולשמחתי זה עשה 'וואו' גדול. שוב התחילו לדבר על השואה. אני באופן אישי התראיינתי להמון כלי תקשורת, עיתונים, רדיו. בכל מקום סיפרתי את הסיפור שלי, ושלנו. אני חושבת שזה מאוד חשוב להמשיך ולספר".

הרשקוביץ אמרה עוד כי "אני מדברת הרבה גם בפני קבוצות. הייתה פה קבוצה מגרמניה, אני דוברת גרמנית ואמרתי להם 'תראו, רציתם להשמיד אותי ואני שרדתי, הקמתי משפחה מאוד יפה, כל ילדיי ונכדיי בוגרי אוניברסיטאות. משפחה יוצאת מן הכלל'. זו הנקמה שלי. האירוע תורם גם הרבה לנשים שמשתתפות בתחרות. אני רואה את החברות שהשתתפו - קודם הן היו לבד ופה יצרו חברותה מסוימת, הן מקבלות תמיכה אחת מהשנייה. לי זה היה חוויה, ואני בעד להשתתף בכל חוויה. המטרה הושגה וגם הייתה חוויה".

"לא", היא צוחקת, "עד פה. רק אם מדברים שם על השואה".

הרוח החיה מאחורי האירוע, הוא שמעון סבג, מקים מוסדות "יד עזר לחבר לעזרת ניצולי השואה". המוסדות משתרעים כיום על פני רחוב שלם בשכונת הדר בחיפה, וכוללים הוסטל, מועדון חברתי ומטבח שמספק ארוחות הן לבאי המקום והן לנצרכים המקבלים את המזון לבתיהם. לנוכח הביקוש הגדול מצד הקהל, להשתתף באירוע, הוא ייערך באולם הספורט המשופץ של חיפה ברוממה, ו-5,000 כרטיסים הוצאו למכירה במחיר 10 שקלים לכרטיס. הבאים יזכו לא רק לכיבוד ולהופעה אלא גם לשי צנוע.

לדברי סבג, "המהות של התחרות והערב הזה הוא מחווה לניצולי השואה. חלק ממנו זו התחרות, וכמובן שמדברים בעיקר על היופי הפנימי, על האופי, ופחות על היופי החיצוני. כל אחת

מהמתמודדות מספרות על מה שעבר עליה במלחמה, ועל מעשיה כיום, כאשר רוב המתמודדות, למרות הקשיים, גם מתנדבות בארגוני סיוע למיניהם. זה נותן דרייב לניצולים".

סבג הוסיף כי "מאז השנה שעברה אנשים לא מפסיקים לדבר על התחרות הזו. שואלים מתי התחרות הבאה. יש התעניינות בקרב הניצולים מכל הארץ, מחו"ל. בשבילנו, עצם העובדה שעושים את זה, זו הצלחה גדולה. הטיפול בניצולי השואה בארץ נעשה קצת יותר טוב בשנים האחרונות, אבל אם לוקחים את המכלול המצב עדיין קשה. אם יש ניצולי שואה שבכלל זקוקים לעזרה, המשמעות היא בוז וביזיון למדינה. היום כבר לא נותרו הרבה ניצולים, אז גם הסכום שיאפשר להם לחיות בכבוד לא גבוה במיוחד".