חקוק בקרח: ספרים קרירים לימים חמים
המזגן מזיע ואתם איתו, חם מדי אפילו בים, ואין כוחות לצאת מהבית. זה הזמן לצלול אל עלילות קפואות במיוחד, שיצננו לכם את השמש האדומה של אוגוסט. קבלו דמויות ועלילות שמגיעות מקיפאון מצמרר, כזה שרק קריאת קיץ תוכל להמיס
"חוש השלג של העלמה סמילה", מאת פיטר הוג
בניגוד לחום המהביל ששורר בחוץ, החורף הוא העונה המושלמת לסיפורי מתח. השלג המכסה את העולם, הכפור המשתק והיצרים המדוכאים המסתתרים מתחת לשכבה של קור - כמו זועקים להיווצרותן של פרשיות אלימות. כך מתרחש בספרו המצליח של פיטר הוג, "חוש השלג של סמילה",שאף עובד לסרט. גיבורת הסיפור היא סמילה, בתם של ציידת גרינלנדית ורופא דני עשיר, שזהותה חצויה בין המערב והמסורת.
- פול אוסטר: מותג של סופר
- "הנסיכה הקסומה": נעים להכיר, איניגו מונטויה
- לייק לקפקא: כשמו"לים פוגשים מדיה חדשה
סמילה מעורבת בפרשיה סביב מותו של ילד גרינלנדי שנפל מגג של בניין בקופנהגן. אף על פי שהמשטרה טוענת שמדובר בתאונה, היכרותה של סמילה עם הילד וחוש השלג המיוחד לה מתוקף מוצאה הגרינלנדי, לא מניחים לה, והיא נחושה לחשוף את האמת.
רומן המתח של הוג הוא סיפור מתוחכם מאוד המשלב תיאור סבוך של הפוליטיקה בצפון אירופה, מאבק פנימי בלתי פוסק סביב נושא הזהות (הפרטית והמדינית-חברתית) ופרשיה אלימה המבקשת להיפתר. הוג משתמש בנופים ובסביבה החורפית כדי להעמיק את מסעה הנפשי של הגיבורה שלו, ויחד עם זאת הוא מיטיב לתאר את הסביבה הקרה - הזרה לנו כל כך - כדמות של ממש בעלילה.
השלג הוא לא רק מוטיב, אלא רכיב משמעותי, ואפילו מהותי לסיפור ולפתרון התעלומה. דווקא בקיץ נעים להמיר את חולות המדבר הים-תיכוני בשלגים הסוחפים והתובעניים של גרינלנד, וכמו בסופת שלג - להיסחף אחר דמותה הייחודית של סמילה, אל עבר סיפור הרפתקאות מותח ומרתק.
"למעלה שקט", מאת חרברנד באקר
הרומן המצוין של הסופר ההולנדי חרברנד באקר הוא דוגמא יפה לאופן שבו קרירות וקיפאון יכולים לבוא לידי ביטוי בעיצוב דמויות - ולאו דווקא בתיאור של אקלים חורפי. הגיבור של הרומן הוא הלמר, גבר בשנות החמישים לחייו, המתגורר בבית ילדותו בכפר הולנדי קטן. הוא מעביר את אביו לחדר שבקומה העליונה, בעוד הוא מטפל במטלות הבית. אופן התייחסותו לאביו, החי עתה בבדידות וניכור קשים, מעלה אל מעל פני השטח את זיכרונות העבר שאין לברוח מהם, ואת הדרמה המשפחתית המצמררת.
קריאה ב"למעלה שקט" משולה להתבצרות בתא קירור מחניק. כתיבתו של באקר איטית מאוד ומאופקת, וסגנון זה מאפשר לו להימנע מדרמטיזציה. על הקוראים לחצוב בקיפאון השורה על הדמויות, שהן כפסלי קרח המפשירים אט-אט ככל שהסיפור מתקדם.
האווירה המתוחה של העלילה, תורמת מאוד לתחושות קרירות, ומספקת חוויה קריאה תובענית משהו - אבל מתגמלת מאוד. היא מתגמלת משום שהיא גורמת לנו לעבור יחד עם הגיבור תהליך נפשי מורכב ומסועף, המעמת אותנו עם שאלות נוקבות אודות קשרים משפחתיים. כפי שהחורף מזוהה לרוב עם בדידות ומלנכוליה, כך גם ברומן זה הקיפאון הנפשי (או החורף הנפשי, אם תרצו) מדגיש את מצבי הניכור הזעירים והגדולים כאחד.
"רשימותיו האחרונות של תומס פ' למען הכלל", מאת של אסקילדסן
ספר נוסף שמוטיבים חורפיים שלובים בעלילתו הוא יצירת המופת שכתב אסקילדסן. הספרות הנורדית אליה משתייך אסקילדן, היא ככל הנראה הספרות ה"חורפית" ביותר, ואין זה מפתיע. אולם אסקילדסן אינו מתעניין בספר זה באקלים הפיזי, אלא באקלים הנפשי והתודעתי של גיבור הסיפור, המגולל בערוב ימיו את רשמיו.
הוא מתבונן על חייו, על הסביבה בה הוא חי, על אורחי החיים וההתנהגויות הרווחים, על המודרניזציה אל מול המסורת, ומתוך כך - תוך שהוא מרבה באירוניה ובהומור ציני ומושחז - עומד על מקומו אל מול החברה.
זהו החורף של חיי הגיבור: הזמן שבו הקשיש משוחרר מכל מחויבויות חברתיות, ויכול להתבונן נכוחה סביבו. המינימליזם של הסופר מרהיב, משכנע ומתכתב היטב עם דמותו הנוקשה משהו והדעתנית של הגיבור. הסגנון הולם את התכנים, שכן גם כאשר מחלץ המספר תובנה פיוטית נעימה מתוך הכפור, הדכדוך והאיוולת של החיים, אנו עדיין חשים במשב צונן הפרוש על פני רשמיו.
זוהי יצירה חורפית המסלקת כל שביב של חום לוהט, אך היא אינה מדכאת או מתסכלת. להפך, היא מציגה בעדינות מפתיעה את ההכרח בהתבוננות הרגישה לפרטים הקטנים, ומתוך ההשתקעות המוחלטת שלנו ברשמיו של הגיבור - מתאפשרת לנו שעת קריאה אינטנסיבית ובלתי נשכחת.
"השם של העולם", מאת דניס ג'ונסון
הרומן היפה של דניס ג'ונסון "השם של העולם", מתאר את הקיפאון שבו נמצא הגיבור, מייקל ריד, שלאחר שנהרגו אשתו ובתו בתאונת דרכים, מוצא עצמו במשרה אקדמית משעממת באוניברסיטה זניחה. הרומן עוקב אחר חייו הדלים, האנמיים משהו, ואחרי האופן שבו המציאות מעמתת אותו שוב ושוב עם אופיו ובחירותיו. העולם שבו חי הגיבור הוא עולם של קור, ניכור וקיפאון מתמיד - הן מהבחינה הרגשית, הן מהבחינה התעסוקתית והן מבחינת הראייה קדימה. הגיבור "תקוע" במקום, אבל כעת הוא נדרש לבחון את המקום הזה, וג'ונסון מיטיב לפרק לגורמים את המהלך הסיזיפי שמבצע מייקל.
הקור והקיפאון הם מנת חלקו הנפשית של הגיבור, אך הם מתקיימים גם בסביבה הפיזית
בה הוא נמצא, והשלג הבולעני הוא לא רק מטאפורי לאקדמיה, למשל, אלא בממשותו הפיזית מדגיש ומעצים את הקושי של הגיבור לפלס לעצמו דרך חדשה.
ההפשרה המיוחלת של מייקל מקיפאונו מתווכת על ידי הכפור בצורה עדינה מאוד, בעוד ג'ונסון מצליח לשכנע אותנו בכל מילה ומילה לאורך הרומן, עד כי ניתן לחוש בקור המנשב מבין דפי הספר. זוהי יצירה ספרותית משובחת, המקשרת היטב בין שכבות הכפור המכסות את לב הגיבור, לבין ההכרח לנפץ את הקיים המדכדך וההרסני.
"ימים של חורף", מאת איתמר זהר
רומן הביכורים של איתמר זהר, "ימים של חורף", ראה אור בהוצאת כנרת ב-2002, במסגרת סדרת "אתנחתא". הרומן אכן מספק אתנחתא מהמרוץ הקדחתני של החיים ומהחום המתיש, אך אינו מניח לקוראיו להתרפק ולהישען אחורנית בעצלות של קיץ. להפך. הספר מכניס אותנו למערכת התחושות הסוערות של הגיבור, שעולות דווקא מתוך העדינות והאיפוק שבכתיבה עליהן.
העלילה של זהר מתרחשת לאורך שבעה ימים של חורף שבהם הגיבור, צבי רגב,
פסיכולוג בשנות השישים לחייו, אלמן, אבא וסבא - מבצע מעין חשבון נפש. הוא בודק מה יש לו בהווה ומה עשה בעבר, ומתוך כך גם מאפשר לעצמו חלומות קטנים לעתיד.
מטבע הדברים חשבון הנפש הזה חושף את כאביו, חרדותיו ובדידותו, כאשר כל אלו נמסרים על ידי זהר בריאליזם פשוט שנוגע בנימי הנפש בצורה משכנעת מאוד. לחורף תפקיד משמעותי ברומן, גם משום שהעלילה מתרחשת בחורף, וגם מתוקף הסימבוליקה הברורה, אך הרחוקה מבנאליות ומסנטימנטליות, שזהר יוצר בין העונה הגשומה והקרה - לבין מצבו של הגיבור וגילו הביולוגי.
אין כאן וידוי של לפני המוות, אלא קשר הדוק בין הכפור הממשי והנפשי עם בוא האביב, ואיתו התחלה חדשה, פריחה והתחדשות. זהר משחק עם הסימבוליקה הזו באופן רהוט ואינטליגנטי, ומצליח להעביר את המערך המורכב של החורף בנפשו של גיבור הרומן.
מכירים עוד ספרים חורפיים בשיא הקיץ? טקבקו לנו כדי שנתקרר!
