מצרים: 525 הרוגים, "אלוהים ינקום בקצבים"
גופות מגולגלות בשטיחים בבית חולים מאולתר, מדרכות שנופצו כדי לספק אבנים למפגינים, אמבולנסים שלא הורשו לעבור ואיסלאמיסטים מדממים שמבטיחים ג'יהאד. כך נראה יום הדמים בקהיר. למרות האלימות, האחים המוסלמים הודיעו שיחזרו הערב לרחובות, למצעד מחאה
קודם היו הגז המדמיע, הבולדוזרים והלהבות. אז הגיעו הירי והדם. עיתונאים של סוכנות רויטרס שהיו עדים להסתערות של כוחות הביטחון המצריים על המתחמים של תומכי מוחמד מורסי אתמול משחזרים את יום הדמים שהחל זמן קצר לאחר עלות השחר. משרד הבריאות המצרי עדכן הבוקר (יום ה') את מניין ההרוגים הרשמי ל-525 והודיע כי 2,926 נפצעו, מתוכם 2,363 מירי נשק חם, ו-553 סבלו מעילפון, ממכות שמש ומשברים. תנועת האחים המוסלמים הודיעה כי בכוונתה לערוך מצעד מחאה אחר הצהריים, בתגובה לאלימות השלטון נגדה. ynet מעביר שידור ישיר מהלוויות השוטרים בקהיר.
קרבות רחוב בקהיר, והקשר אלינו / פרשנות
אובמה איבד קשר עם המזרח התיכון / פרשנות
תומך מורסי פצוע בעת הפינוי(צילום: AP)
"אני רופאה! תנו לי לעבור"
ממעל ריחפו מסוקים. המשטרה ירתה גז מדמיע לתוך ההמון. בולדוזרים משוריינים הרסו את הקירות המאולתרים העשויים שקי חול וערימות אבנים. בפנים, אלפי מפגינים התעוררו בפאניקה. כתבת רויטרס יסמין סאלח הגיעה למקום זמן קצר לאחר שהמתקפה החלה, ושמעה את המפגינים הנואשים מדקלמים פסוקי קוראן וצורחים "אלוהים עזור לנו!".
שוטרים רעולי פנים הסתערו, ביד אחת אלה ובאחרת פצצות גז מדמיע. הם החריבו אוהלים והציתו אותם. "הם פרצו דרך הקירות שלנו, משטרה וחיילים, הם ירו גז מדמיע על ילדים. אנחנו לא נקטנו אלימות, אין כאן כלי נשק, לא ירינו ירייה אחת. זרקנו אבנים. הם המשיכו לירות על מפגינים גם כשהתחננו שיפסיקו", סיפר סאלח עבד אל-עזיז, בן 39, מורה בתיכון. הוא ניסה לעצור את הדימום מפצע בראשו.
לאחר שהחל הירי, הפצועים והמתים היו שרועים ברחובות בשלוליות דם. אזור במחנה שהוקצה לגן משחקים ותערוכת אמנות לילדי המפגינים הפך לבית חולים שדה בשדה קרב. שבע גופות הושכבו ברחוב, אחת מהן של נער שגולגולתו נופצה וראשו דימם.
באתר מחאה אחר בקהיר, הכתב עבד אל-מוניים חייקל התלווה לקהל של תומכי מורסי. לפתע שמע כדורים שורקים ליד אוזנו ופוגעים בקירות. הקהל השתטח על הרצפה. כשחייקל הרים את ראשו הוא ראה דם זורם מראשו של האדם שלידו, שנהרג מירי בראשו. השוטרים ירו ממשוריינים מצדו השני של הרחוב.
מאחוריה היו כ-50 תומכי מורסי, רובם גברים בגיל העמידה. חלקם בכו. על זרועותיהם ופניהם נראו כתמי דם. אחד מהם, שהזדהה כיוסוף, אמר כי ראה את בנו נפצע בטלוויזיה וכעת הוא מנסה להיכנס ולמצוא אותו.
שלושה אמבולנסים הגיעו ביללות סירנה. הגברים הכו על כלי הרכב וצעקו "תנו להם לעבור!". החיילים הורו לאמבולנסים להסתובב וירו גז מדמיע לעבר הגברים.
מתים בתוך שטיחים
מאוחר יותר, בצדו המזרחי של המחנה, ראה פין אוהלים עולים באש. ברקע נשמע כל העת קול מכונות ירייה שרובו נשמע כאילו הוא מגיע מהמרפסות שממעל.
תומכי מורסי במקום, בעיקר גברים מזוקנים באמצע שנות ה-30 לחייהם, כרתו ענפי עצים למדורה ענקית שהבעירו נגד השפעת הגז המדמיע. חלק אספו ערימות אבנים מהקרקע המוכתמת בדם. אחרים ניסו להקים מחדש את הקירות שהבולדוזרים הפילו.
מפגינים ניפצו את המדרכות והשליכו את האבנים על השוטרים. אישה בחיג'אב כחול בכתה בזמן שחילקה מסיכות גז. הפצועים נישאו מחוץ למחנה על גבי אלונקות ואופנועים. הפצועים והמתים הובאו לבית חולים מאולתר בבניין ליד המסגד, כאוטי וחם ומלא אנשים צורחים וצועקים. דם היה מרוח על הקירות הלבנים. הפצועים הועלו לקומה העליונה והמתים נלקחו בתוך שטיחים למרתף.
רוב המתים רוכזו בחדר קטן אחד, והושכבו בשורה, ראש לצד רגליים, לראשיהם תחבושות לבנות. חלקם הונחו על מדפי מתכת. גברים צעירים התפתלו מכאבים על מזרנים מרופטים. נער בן 12 במכנסי ריצה שכב במסדרון, חזהו חשוף, פצע ירי בצווארו. אמו הייתה רכונה מעליו, נעה קדימה ואחורה ומנשקת את חזהו בדממה.
אחת האחיות ייבבה בזמן שכרעה על ברכיה וניסתה לנגב את הדם בעזרת נייר טואלט. פין ספר 29 גופות, רובן של צעירים בשנות ה-20 לחייהם שנפגעו מירי בראש, בצוואר ובחזה.
מג'די עיסאם, תומך צעיר של האחים המוסלמים, שערו ספוג דם, אמר כי הגיעה העת למלחמת קודש. "האם הדם שלנו זול? אנחנו נפתח בג'יהאד עכשיו. אלוהים ינקום בקצבים האלה. הרחובות מלאים דם", אמר.
בשעות אחר הצהריים המאוחרות, מתחם האוהלים שבו קיימו האיסלאמיסטים שביתת שבת במשך שישה שבועות היה ריק. אדם בודד עמד בין ההריסות וקרא בבכי: "אין אלוהים מלבד אללה".
לפנייה לכתב/ת 
