במאית הסרט על פולנסקי: "הרגשתי אשמה"
הבמאי השנוי במחלוקת רומן פולנסקי חוגג 80, ומרינה זנוביץ', במאית הסרט התיעודי שחקר את משפט האונס שלו בארה"ב, מספרת בראיון על "רומן פולנסקי: ההסגרה", שעוסק במעצר של היוצר בשוויץ. היא חשה אחריות למעצרו, ויצאה לבדוק מדוע החליטו שלטונות שוויץ להסגיר אותו פתאום. "הסרט הוא כמו מותחן פוליטי", היא אומרת
המעצר בשוויץ גרר הד תקשורתי עצום, ובצרפת, שם השתקע פולנסקי מאז שחמק מריצוי העונש שלו, פצחו אנשי רוח, במאים ופוליטיקאים במאבק למען שחרורו המיידי. מתנגדיו של פולנסקי טענו לעומת זאת שהוא פדופיל שחמק מעונש וחייב להישלח למעצר בארצות הברית. בסופו של דבר הושם פולנסקי במעצר בית בבקתה שלו באתר סקי בשוויץ, שם הוא המתין להתפתחויות בנושא הסגרתו לארצות הברית.
המעצר הצליח לטלטל את הבמאית מרינה זנוביץ', ששנה קודם לכן חשפה את הסרט התיעודי "רומן פולנסקי: מבוקש ונחשק", שחקר את המיתוסים שהתפתחו סביב פרשת פולנסקי-גיילי, והציגה פרטים מפתיעים חדשים על ההתנהלות השערורייתית של משפט האונס בארצות הברית.
"הייתי חלק ממה שגרם לו להיאסר"
"כשפולנסקי נעצר בשוויץ בעיקר חשתי רגשות אשמה", מתוודה זנוביץ' בראיון באמצעות הסקייפ ממשכנה בלוס-אנג'לס. "אני יודעת שכל מי שעבד בפסטיבל ציריך והזמין את פולנסקי לקבל את הפרס, הרגיש אשמה. זו לא היתה בהכרח אשמתנו שפולנסקי נעצר, אבל היינו חלק ממה שגרם לו להיאסר. הרגשתי שגם אני נושאת באחריות למעצר שלו, בגלל שסרטי גרם בסופו של דבר לפתיחה מחודשת של התיק, זכה בהמון כיסוי תקשורתי ופרסים, ושפך אור חדש על כל הנושא וחשף איך ב-1977 השופט לורנס ריטנבנד עשה מניפולציות בכל הקשור לפולנסקי, שינה את דעתו והתכוון לא לעמוד בעסקת הטיעון, וזמם לשלוח אותו לכלא.
"בגלל הרעש מסביב ופתיחת עניין מחדש בעקבות הסרט שלי, לא יכולתי אלא לחוש אחריות מסוימת למה שקרה. אולי זו פשוט האישיות שלי. יכול להיות שבמאים אחרים לא היו מרגישים ככה. אני מרגישה אשמה ואחריות. אני ישרה, מה לעשות".
זנוביץ' לא הסתפקה בלחוש רגשי אשמה, ומשגרת כעת סרט תיעודי נוסף על פולנסקי, שמתמקד במעצר בשוויץ ובכל פרשת ההסגרה: "רומן פולנסקי: ההסגרה", שישודר הערב (א') ב-yes דוקו (22:00). כמו כן אפשר לאתר אותו ב-VOD. הסרט משודר במסגרת מחווה לפולנסקי החוגג היום יום הולדת 80. מחווה זו תכלול גם שידור של שבעה סרטים של הבמאי בשבת הקרובה ב-yes3.
כששמעת שפולנסקי נעצר, פשוט אחזת מחדש במצלמה ויצאת לדרך ?
"לא. זה קרה עוד לפני המעצר. ברגע שעורכי הדין של פולנסקי החליטו להשתמש בסרטי הקודם 'מבוקש ונחשק' לפתיחה המחודשת של התיק, לקחתי את המצלמה, והתחלתי לצלם סרט קצר על כך. בעיצומם של הצילומים קיבלתי טלפון שפולנסקי נעצר, ולפתע הסרט עליו עבדתי קיבל משמעות שונה לגמרי, והחלטתי לנסות לברר מה בדיוק קרה - סרטי הקצר המתוכנן הפך פתאום לסרט ארוך, וגם הדגש המקורי השתנה".
"אי אפשר לסמוך על ממשלות"
ב"רומן פולנסקי: ההסגרה", זנוביץ' בודקת למה שלטונות שוויץ החליטו פתאום לרצות להסגיר את פולנסקי לארה"ב, אחרי ששנים רבות הוא היה בן בית בשוויץ, ואף החזיק שם בקתה. בעקבות התחקיר המקיף שלה חשפה זנוביץ' פרטים מפתיעים על המניעים: פולנסקי הגיע לשוויץ בעיתוי הלא הנכון – באותה תקופה חיפשו האמריקנים מיליארדי דולרים שמקורם בהעלמות מס בקרב כ-50 אלף בעלי חשבונות בבנקים שוויצריים, אך השוויצרים סירבו תחילה למסור את פרטיהם. בעקבות כך נוצר משבר מתמשך בין שתי המדינות. המשבר גרר משא ומתן, והשוויצרים, שסבלו מהמשבר הכלכלי העולמי, ניסו לרצות את האמריקנים.
זנוביץ' סבורה כי "בהחלט היו מניעים פוליטיים שגרמו להחלטות ולמעשים שנעשו בעניין פולנסקי, היו אנשים וגופים בשוויץ שרצו לשמח את ארה"ב ולעשות כל מה שאפשר על מנת לפצות אותה, בזמן כל החקירות והתחושות הלא נעימות בכל הקשור לבנקים השוויצריים ולמה שקרה בהם. מצאתי אנשים שחושבים שהמעצר של פולנסקי היה מעין פרס ניחומים או פיצוי לארה"ב על הטענות הגדולות יותר שלה כלפי שוויץ - מערכת הבנקים שלה וחוקי הסודיות. עיתונאים שאני מראיינת בסרט טענו זאת, ואני בהחלט מאמינה לתיאוריה הזאת. אבל העיתונים הללו אמרו שבחיים אני לא אשיג אף גורם רשמי שיאשר את זה מול המצלמה.
"הלוואי שהייתי מצליחה לדבר עם פוליטיקאים שוויצרים, שיספרו מה בדיוק הלך בין שוויץ וארה"ב מאחורי הקלעים, אבל זה לעולם לא יקרה. את הסרט שלי אפשר לראות כמו מותחן פוליטי. אני מסכימה עם הטענות שאי אפשר לסמוך על ממשלות ותמיד יש פרשיות מתחת לפני השטח. תראה עכשיו את פרשת אנדרו סנודן, למשל".
פולנסקי כידוע שוחרר בסופו של דבר, ולא הוסגר לארה"ב. את חושבת שזה קרה בזכות הלחץ הבינלאומי שהופעל לטובתו?
"אני חושבת שהשוויצריים לא ידעו מה לעשות אתו בסופו של סיפור. צריך להבין שפולנסקי היה מאוד קשור לשווייץ. הוא קנה שם רכוש ונדל"ן, ונהג לבקר שם באופן קבוע במשך שנים. ואני אוהבת את האירוניה בדבר שזה מה שהוא עשה שנים, ופתאום הם עוצרים אותו. ובסוף, אני חושבת שהם מצאו איזו דרך להרשות לו לא להישלח לארה"ב".
את חושבת שיש משהו אנטישמי בכל הפרשה של פולנסקי?
"קראתי על הטענה הזאת הרבה דברים, ומההתחלה היו אנשים שדיברו על כך שפולנסקי סבל בגלל יהדותו, אבל אני לא מצאתי בתחקיר שלי שום דבר בעניין. אני בכלל לא רוצה להיכנס לנושא הזה. זה לא התחום שלי".
ואיך התגובות שאת מקבלת בעקבות "רומן פולנסקי: ההסגרה"?
"כמו שפולנסקי הוא איש שנוי במחלוקת, כך גם הסרט שלי - יש מי שאוהבים ויש מי ששונאים. בכל מקרה זה סרט שהייתי חייבת לעצמי. דין וחשבון לעצמי על מה שקרה ומה החלק שלי בסיפור".
"הקורבן רצתה להמשיך עם חייה"
הגישה שלך לפולנסקי ולפרשת האונס השתנתה אחרי כל השנים?
"אני חושבת שמה שקרה בינו לבין סמנתה לפני 35 שנה, היה דבר נורא. אבל עד מתי בנאדם אמור לשלם על הפשע שביצע? אף פעם אי אפשר להגיד את המילה האחרונה. תמיד יהיה מי שיש לו משהו חדש להגיד בנדון, אבל הוא לא יודע את הסיפור במלואו, לא מכיר את התמונה במלואה. אם אגיד שמבחינה חוקית לא נהגו ב-1977 בפולנסקי בהגינות, אז אנשים יחשבו שאני לא תומכת בקורבן או ממעיטה מעוצמת העבירה. הכל כאן נורא מסובך. בהחלט הצטערתי שפולנסקי נעצר בשוויץ ועל כך ששנה מחייו נגזלה ממנו, וגם כאבתי את העצב שנגרם למשפחה שלו. זה מדהים, איך, למרות כל מה שקרה, פולנסקי היה חזק והתגבר על המעצר, והשתקם".
אם את מזכירה את הקורבן – מהמפגשים שלך עם סמנתה את יכולה להבין למה היא סלחה לפולנסקי ותמיד מבקשת שיניחו לו. אולי זה בגלל הכסף שהיא קיבלה בשעתו במסגרה העסקה שערכה עם פולנסקי?
"סמנתה רצתה להמשיך עם חייה, ולכן היה חשוב לה לשים לזה סוף, ולשים את הפרשה מאחוריה. למעשה זה היה חשוב גם לרומן. אלוהים! אחרי 35 שנה להמשיך ולהתעסק בזה? זה לא נורמלי. זה מטורף איך אירוע בודד יכול לשנות ולהשפיע ככה על חיים שלמים של בנאדם. ואני חושבת שסמנתה רצתה שהאירוע הזה יפסיק להכתיב לה את כל חייה".
איך מערכת היחסים שלך עם פולנסקי?
"מסובכת, מורכבת. הוא דמות מרתקת וקשה למצוא אנשים כמוהו. אנשים שואלים אותי אם עכשיו אני אצלם את חלק ג', אבל לא. זו לא תהיה טרילוגיה. זה היה מסע ארוך, ואני חשה שהגיע הזמן לעזוב את פולנסקי וסמנתה במנוחה. גם אני חייבת ללכת הלאה עם חיי. הכל נגמר מבחינתי".
וזנוביץ' אכן המשיכה הלאה, ולאחרונה היא יצרה סרט תיעודי על נושא אחר לגמרי: חייו ומותו של הקומיקאי ריצ'רד פריור. "אחרי פולנסקי הפכתי למומחית לדמויות שנויות במחלוקת...", צוחקת זנוביץ'. "בעבודה על הסרט הזה למדתי שריצ'רד גדל בבית זונות, ושהיתה לו ילדות עצובה במיוחד. עם הרבה כאב. שהקומדיה שלו באה לפצות על הסבל והעצב של עברו. הוא ידע להשתמש בכאב שלו כדי לעשות צחוקים".
