מיכל צפיר חושפת: הדיאטה שבה רזתה 30 קילו

אחרי הלידה של גילי, בתי הצעירה, עם הירידה הטבעית של הנוזלים והנפיחות, פצחתי שוב בדיאטה. בשלב זה של חיי אני עדיין חושבת "דיאטה" ולא "אורח חיים בריא".

אני עושה מה שאני יודעת. ואני יודעת להיות משימתית. מגיע יום ראשון, ועל סדר היום - הופעה, תוכנית טלוויזיה או צילומים לדי.וי.די חדש - ואני מתגייסת למשימה, שהיא: לאכול כמה שפחות. לצערי, בתהליך של שינוי עמוק של דפוסים ותיקים אין באמת קיצורי דרך. אין הוקוס פוקוס. גם לי לקח זמן להחליט, להבין, להתרגל ולתרגל.

• את אפליקציית הבריאות לסמארטפון כבר הורדת? הורידו לאייפון או לאנדרואיד
  

התחלתם דיאטה ? קראו עוד:

• דליק ווליניץ: "לחם מלא? בלוף מקמח צבוע"
• דיאטה מהטבע: תוכנית ל-21 יום לניקוי רעלים
• איזו כמות אסור לעבור ביום? 10 עובדות על מלח 
  

1. מסתכלים לאמת בפרצוף (ובגוף).

2. מודים שמשהו לא עובד פה.

3. מחליטים לשנות.

4. מגדירים מטרה מדויקת.

5. מתחייבים ללא תאריך יעד.

הארה ראשונה: איינשטיין צדק עם תורת היחסות - אכן הכל יחסי. גם במשקל. בסוף ההיריון השלישי שקלתי מעל מאה קילוגרם. חודשיים לאחרי הלידה, אני במשקל 80 קילוגרם - מרגישה טוב עם עצמי ובעיקר מרוצה מדמותי במראה – הרי השלתי יותר מ-20 קילוגרם!

אני יושבת בפגישת עבודה עם קולגה לכבוד הצגה חדשה שאני מתכננת לעלות. הוא שואל מה בנוגע למשקל, ואני מצביעה על אישה שמנה שעומדת לידנו ואומרת לו: "תראה אותה, איך אני ביחס אליה?". עמוק בפנים אני יודעת את התשובה: לעומתה, אני דוגמנית על. הוא, לעומת זאת, עונה: "ביחס אליה? יקירתי, היא פס בחולצה שלך!" (אני לבשתי חולצת פסים. לאורך, כמובן. כי לרוחב זה משמין). ההערה הזאת מזעזעת אותי. אני מרגישה כאילו קיבלתי בעיטה בבטן הרכה. זה כואב.

ויותר מהכל, בחרתי להודות בפני עצמי שלא טוב לי. שקשה לי לקשור שרוכים, שמפריע לי שהרגליים שלי נפוחות, שאני מתעייפת כשאני הולכת עם העגלה לקחת את הבנות מהגן, וכשאני לובשת שמלה אני כל כך שונאת להזיע ואת השפשפת בין הירכיים. ושהישבן שלי תמיד מאחוריי, גם אם אני לא רואה אותו.

עבורי, להכיר באמת היה השלב הראשון בדרך לשינוי. בעבר, כשירדתי במשקל, חשבתי שעשיתי שינוי. אבל זה היה פרויקט חד פעמי (כל פעם עוד פעם). לפעמים אנחנו מתבלבלים בין שינוי מהותי להצלחה חד פעמית. למשל, בהתרגשות שבתחילת הזוגיות, התיאבון פוחת ואנחנו חיים על אהבה ומים. זה לא שינוי - זאת התאהבות. עם החזרה לשגרה גם התיאבון יחזור. הפעם הרגשתי שאני צריכה שינוי עמוק ומקיף, שאינו תלוי בדבר - ללא תאריכי יעד, אלא לכל החיים. לשנות את אורח החיים.

"התרגלתי לאישה הנשקפת אליי מן המראה". מיכל צפיר לפני המהפך(צילום: יח"צ)

1. להחליט שעכשיו

בחיים קשה למצוא את הזמן המתאים לשינויים. זה אף פעם לא הזמן המתאים ללכת ללמוד/ ללדת את הילד הראשון/ הילד השני/ להחליף עבודה/ לשפץ את הבית/ לעבור דירה. בגלל זה אנחנו בדרך כלל עושים שינויים כשאין לנו ברירה. אפשר להסתכל על זה ככה: אם אף פעם הזמן לא מתאים, אז עכשיו הזמן הכי מתאים. להחליט לשנות.

מהרגע שהחלטתי, התחלתי את הדרך שלי לשינוי אורח החיים. עד היום, הדרך הזאת מורכבת מהרבה בחירות יומיומיות קטנות שעושות את ההבדל הגדול - גם בהרגשה, גם בבריאות, וגם במידת המכנסיים. 

חשוב לזכור את נקודת ההתחלה שלך ולמדוד את ההתקדמות יחסית לעצמך.

2. להגדיר את המטרה במדויק

מאחר שהסיבות והגורמים של כל אחד מאיתנו שונים, חשוב להיות מדויקים במטרה. הגדרת המטרה באופן מדויק קידמה אותי באופן ברור. במקום יעד קצר מועד - לרדת 20 קילוגרם במשקל תוך חודש וחצי, הצבתי מטרה לטווח ארוך - לאמץ אורח חיים בריא. ברור שכאשר המטרה שונה גם הדרך משתנה, ועמה גם היכולת שלנו להתמודד איתה.   

3. לבדוק: אילו תכונות יעזרו בתהליך?

תהליך השינוי שבחרתי הכריח אותי להכיר טוב יותר את עצמי לעומק (ולרוחב), על מכלול תכונות האופי, היתרונות והחסרונות, ולחשוב: מהן התכונות התומכות שלי שיעזרו לי להצליח? מהן התכונות המכשילות שלי שעלולות לשבש את התהליך?

למשל, הבנתי שתכונה תומכת שלי היא המשימתיות. ההבדל הפעם היה שינוי המטרה, אבל עדיין גייסתי את תכונת האופי הזאת כדי להצליח בהשגתה. תכונות תומכות נוספות שלי הן: סדר, עמידה בזמנים, משמעת, התמדה. לעומת זאת, הבנתי שתכונה מכשילה שלי היא פרפקציוניזם, כלומר "הכל או לא כלום" - ובדיאטה, אם חרגתי מהדיאטה, אז בשבילי זהו. נגמר. סוף. אפשר לחזור לאכול הכל.

"בחרתי להודות בפני עצמי שלא טוב לי". צפיר אחרי הדיאטה(צילום: רונן אקרמן)

4. לערוך חוזה לשינוי אורח חיים

הנני ________________החתומ/ה מטה מתחייב/ת בפני עצמי לעשות הכי טוב שאני יכולה לעשות בכל רגע נתון. לפרגן לעצמי על ההישגים וההצלחות. לסלוח לעצמי כשצריך. להסתכל על המטרה הגדולה.

עוד עצות שעובדות בשבילי

• להסתכל לאמת בפרצוף (ובגוף)
  

תנאי הכרחי כדי להכיר את האמת ולהתמודד איתה הוא לראות אותה. אז לפני שמתחילים - מצטלמים עם בגדים צמודים או בלי, מכל הזוויות. תמונה משקפת בצורה אמינה יותר ממראה איך אנחנו נראים. אני יכולה להגיד לכם שכשראיתי את הגב שלי בצילום, לא האמנתי שזו אני, למרות שידעתי שזו אני. הפער בין מה שחשבתי - או נכון יותר דמיינתי - היה כל כך גדול ביחס למציאות. בתחילת התהליך הייתי עסוקה בעיקר ב"איך אני נראית".

• למצוא את המסגרת המתאימה
  

בתחילת הדרך הבנתי שאני זקוקה לעזרה. מהיכרותי עם עצמי, ידעתי כי מסגרת וסביבה תומכת הן שניים מהכלים הכי משמעותיים להצלחה שלי.

תבדקו עבור עצמכם מה עובד בשבילכם: קבוצת תמיכה, פגישות שבועיות עם דיאטנית, מאמנ/ת לאורח חיים בריא או שיחה יומית עם חבר/ה. כל אחד ומה שעובד בשבילו.

• לנהל יומן אכילה
  

בתחילת התהליך חשוב ביותר לנהל יומן אכילה. מומלץ לקנות מחברת יפה וחגיגית ולהתחיל לרשום. הרישום גרם לי להיות מודעת למה אני אוכלת, למתי אני אוכלת (שעה ביום), למדוע אני אוכלת (מצב רוח), לכמה אני אוכלת (כמויות) ועוד. דברים שרואים משם (מהמחברת) לא רואים מכאן. גם בשלבים מתקדמים של התהליך חזרתי מדי פעם לרשום, כאשר הרגשתי שאני מפספסת משהו או צריכה להתמקד ולדייק. ועד היום, בתקופות שבהן אני מרגישה שאיבדתי שליטה ושעליתי במשקל – אני חוזרת לרשום.

• להישקל רק פעם בשבוע
  

להישקל פעם אחת בשבוע מספיק. מעבר לזה - מיותר, מלחיץ ולא מקדם את הירידה במשקל. כיום אני לא נשקלת באופן קבוע. אם אני מרגישה שצפוף לי או שנראה לי ששמנתי, אני עולה על המשקל כדי לקבל מושג ולבסס את תחושותיי. הן תמיד מקבלות אישור. בינינו, אנחנו לא צריכים לעלות על המשקל כדי לדעת. אנחנו יודעים בדיוק אם עלינו במשקל, ובדרך כלל גם כמה.

• להתחייב
  

דבר ראשון התחייבתי על ארוחת בוקר מסודרת, לא לחטוף על הדרך. ככל שהתקדמתי, יכולתי להתחייב על דברים נוספים. להתחייב למטרה זה חשוב, אבל חשוב להגדיר מטרות המתאימות ליכולת האמיתית, ולא לצאת בהכרזות שאי אפשר לעמוד בהן – זה מתסכל ומעצים את תחושת הכישלון. 

המידע המלא בספר "מיכל צפיר - כל אחד יכול לחיות חיים בריאים יותר ", בהוצאת מיכל צפיר