החור השחור בפנסיות: השותפים לחטא

הקולות המופתעים הנשמעים בכלי תקשורת, והזעם המובע על ידי הציבור מהצורך לקצץ בפנסיות - ועוד יותר מכך מהנתונים שפרסמו הממונה על שוק ההון והלמ"ס, הם דוגמה נוספת לבורות הציבורית בנושאים כלכליים. לא פחות חמור מכך היא הציניות של גורמי השלטון לנוכח נתונים אלה והסיבות להיווצרותם.

• הלמ"ס: לשליש מהישראלים אין פנסיה
• אחרי סערת הפנסיה: באוצר מנסים להרגיע
  

מצב קרנות הפנסיה אינו הפתעה בדיוק כפי שהגרעון של 40 מיליארד שקל לא היה מפתיע. הבעיה איננה התשואה הנמוכה על ההון, שורשיה נעוצים במדיניות ממשלתית ובהתנהלותה לאורך שנים.

על פי נתוני הלמ"ס שפורסמו, רק ל-64% מגילאי 20 ומעלה יש ביטוח פנסיוני, ליתרתם אין כלל ביטוח שכזה. מרביתם של אלה, להם חסכונות פנסיונים כלשהם, אינם מודעים לתנאים בהם מושקעים כספיהם וגובה הפנסיה ביום פרישתם; 55% מהם אינם מבינים כלל את הדיווח התקופתי המועבר אליהם.

ניתן למנות חמש סיבות למציאות הנחשפת בפני הציבור, לכל אחת תרומה חשובה להיווצרות המצב.

אתחיל בחוסר הידע הכלכלי ובהיעדר חינוך לנושאים פיננסיים. מערכת החינוך אינה מכשירה את הנוער לעולם הכלכלי. הציבור הרחב מדלג על "העמודים עם המספרים" המתפרסמים מדי יום, בטענה כי זה אינו נוגע לו וממילא אין הבנה לטורי המספרים ומשמעותם לחייהם ולעתיד ילדיהם.

הסיבה השנייה היא המדיניות הממשלתית שאִפשרה למעסיקים להימנע מלשלם את הסכומים הנדרשים לביטוח פנסיוני. אין זה סוד כי מעסיקים רבים מנצלים את עובדיהם ואינם ממלאים את דרישות החוק. ידם הקצרה מאד של הממשלה, מפקחיה ומנגנון האכיפה, מאפשרים שוק עבודה פרוע.

סיבה שלישית, קיומו של שוק שחור פורח בישראל. שוק זה משלם שכר, נמנע מלהצהיר על כך וממילא, אינו מפריש לקופות הפנסיה.

סיבה רביעית, רגולציית חסר והיעדר שקיפות נאותה לגבי שוק ההון הפנסיוני, דרכי ניהולו, אופן השקעת הכספים והסיכון הנלווה, דמי הניהול הנגבים ועוד נושאים בתפעול השוטף של קופות הגמל.

החטא הקדמון

הסיבה החמישית נעוצה בחטא הקדמון שההסתדרות וממשלה היו שותפים לו – ההסכמה לתת תוספות שכר שאינן נכללות בשכר לפנסיה. אמנם תופעה זאת הצטמצמה, אבל, עד היום קיימות שאריות ממנה, כאשר קרן ההשתלמות היא הבולטת בהם.

הסדרים אלה חסכו לממשלה הוצאות שכר והביאו את העובדים להגדיל צריכה על חשבון החיסכון. ולבסוף – הרצון להעמיד את החיסכון הפנסיוני על בסיס אישי והתנתקות מהערבות ההדדית.

ההסתלקות מהערבות ההדדית, המושפעת מתפישת העולם הכלכלית הנוהגת כיום, מעמידה כל שכיר ועצמאי כפרט בודד להתמודד עם הבלתי אפשרי, בכוחות עצמו. אין תמה שתפישה זאת מעלה גם את ההצעה לאפשר לאדם לנהל את כספי הפנסיה שלו באופן עצמאי.

השאלה העיקרית אינה מי אשם. הסוגיה שלפתחנו היא מי ידאג לאותם עובדים שיגיעו לגיל הפרישה וימצאו עצמם בעוני. כבר כיום שיעור הזקנים החיים בעוני עולה על 20% ושיעור זה גדל עם השנים. הצטברות הסיבות שמניתי, מסבירות כיצד המדיניות הממשלתית אִפשרה למצב להתהוות, וכך – את שחסכה הממשלה בעבר והמעסיקים התחמקו מלשלם, נדרש היום הציבור לשלם מכסף שאין לו.

הכותב הוא יו"ר המכון לאחריות אזרחית במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה, עמית מחקר בכיר במכון ון ליר, לשעבר מנכ"ל בית הנשיא והמל"ג