עֵד, מה אתה עשית בשביל מדינה?
הם פושעים שמקבלים חיים חדשים ומימון מכספי המסים תמורת עדות מרשיעה. אחרי שורת הסתבכויות של המשטרה והפרקליטות עם עדי מדינה, השבוע נותר אפילו תיק רצח בלי נאשם. איך זה קורה?
שני עדי מדינה בעייתים שהביאו לזיכוי נאשם ברצח, עד מדינה שמציע במהלך משפט שוחד לנאשם אחר, אחד אחר שבורח למשטרה ועוד אחד שנפטר במהלך משפט. אלו רק חלק מה"תקלות" הבלתי צפויות שהתרחשו בתקופה האחרונה למשטרה ולפרקליטות במהלך משפטים שהסתמכו בעיקר על עדי מדינה. לכל ברור שעדי מדינה הם למעשה עבריינים שמוסרים את עדותם על מנת להציל את עורם, אבל האם המשטרה לא ממהרת לחתום על הסכמים שכאלה? האם תמיד המהלך הכרחי, או שפשוט מעדיפים שם לעבוד קשה פחות?
עד מדינה הוא אחד הכלים החזקים ביותר שיש למשטרה בבואה לפענח פשע חמור. לרוב זהו עבריין שהיה שותף לפשע, ותמורת עדותו מקבל טובות הנאה - סגירת תיקים פליליים או פשוט כסף ופתיחת חיים חדשים. בשנים האחרנות נראה שלמשטרה קל יותר לגייס עדי מדינה. אולי בגלל הקמת הרשות להגנת עדים במשרד לביטחון פנים, ואולי מפני שבלי החלטה רשמית, הקריטריונים הוגמשו עם הזמן ועדים שבעבר לא היו זוכים למעמד, עומדים בהם היום.
עד מדינה מגויס על ידי המשטרה בדרך כלל בימי החקירה הראשונים. יש מקרים שבהם הוא מופעל כסוכן סמוי ואוסף חומרים נגד "חבריו" לפשע. בגלל הבעייתיות המובנית, מוטלת על התביעה החובה לחזק את העדות ולאשש את האישום בעזרת ראיות נוספות.
רצף של תקלות שהתרחש לאחרונה, מעלה לא מעט תהיות בנוגע להליך בדיקת הכשירות. לשיא הגיעו הדברים השבוע עם זיכויו מחמת הספק של אילן קריאף, תושב נתניה, שהואשם ברצח של העבריין הנתנייתי יוסי תורג'מן. מהכרעת הדין, שעדיין נלמדת במשרדי היחידה לחקירת פשיעה חמורה ובינלאומית (יאחב"ל) ובפרקליטות, עולה כי קריאף לא ממש הצליח לשכנע את השופטים, כמו ששני עדי המדינה הצליחו לעורר בהם את הספק. אם ספק כה רב נטעו השניים - שלומי בן סימון (חברו הטוב של הנאשם) ודינה ייתח-בר - איך במשטרה לא ראו זאת מראש?
על פי כתב האישום נגד קריאף, הוא רצח את תורג'מן ב"דירת קזינו" בנתניה, על רקע חוב של כמה אלפי שקלים בגין הימורים. לטענת הפרקליטות, קריאף התחמש בנשק והגיע עם אופנוע לדירת ההימורים שבה שהה תורג'מן, אחרי שווידא שהיעד נמצא שם. הרוצח ירה כמה יריות ואף ביצע וידוא הריגה, כך נכתב, תוך שהוא פוגע בחבר אחר של המנוח, מאריק חנייב.
מיד לאחר המקרה נפגש קריאף עם חברו הטוב בן סימון. לפי כתב האישום בן סימון עזר לקריאף, כשהוביל אותו לדירת מסתור ועזר לו להיפטר מהבגדים. עדת המדינה השנייה, ייתח-בר, התגורה בצמוד לחברתו של הנאשם, והייתה נשואה בעבר למוריס בר, שמצא את מותו בתאונת דרכים זמן קצר לאחר מכן והיה בעצמו יריבו ה"עסקי" של הנרצח תורג'מן.
במהלך הדיונים החליטו השופטים בבית המשפט המחוזי מרכז (בלוד) שלא לקבל את גרסת עדי המדינה.
לשניהם נמחקו תיקים פליליים והיו אינטרסים נוספים. במקום זאת קיבלו השופטים את הספק שהציגו עדי ראייה, שזיהו את היורה כאדם גדול ושונה מאוד מתיאורו של קריאף. גם תיאור האופנוע שעמו נראה נמלט המתנקש לא תאם לצילומי האופנוע שעליו נראה הנאשם כאשר יצא מביתו. אוסף הראיות הנסיבתיות, כך נקבע, לא מאפשר להרשיע, ועדי המדינה אינם אמינים דים.
"לקבל זיכוי במשפט שבו המשטרה מביאה שני עדי מדינה? זה דבר הזוי", אומר סנגור בכיר שמנהל בדיוק בימים אלה משפט שגם בו מופיע עד מדינה. "זה רק
מראה שלפעמים נוח למדינה לעשות עסקאות עם אנשים מפוקפקים ובעלי אינטרסים, במקום לחקור קשה ולהגיע לאמת".
בונים עליו
המכה בתיק תורג'מן-קריאף הייתה קשה מאוד למשטרה, בעיקר כי אירוע רצח נותר בלי אשמים. אבל קדמו לה שורת מבוכות אחרות. עד המדינה שכבש את הכותרות בחודשים האחרונים היה האיש שחשף את החשדות בפרשת הברנוער. הוא בעיקר הציג את המשטרה באור מביך, אך יצר גם קושי לא מועט לפרקליטות בעבודת ההוכחות בבית המשפט.
העד, שגויס אחרי ארבע שנים של חקירה בעלות מיליונים של אחד ממקרי הפשע המתוקשרים בישראל, ברח מדירת המסתור שבה שהה תחת פיקוח שוטרים. הוא נתפס רק כעבור יומיים. הבעיה העיקרית היא שרוב התיק מונח על כתפיו של האיש הצעיר, שבינתיים הוחזר למחבוא, והוא אמור להעיד במהלך המשפט על דברים שאמר במשטרה נגד הנאשם ברצח חגי פליסיאן.
אם העד עצמו בורח למשטרה, ומתנהג בצורה שמקשה לשדר אמון, כיצד יגיבו שופטי בית המשפט כשישמעו את עדותו? "כל מה שיש למשטרה בתיק הברנוער זה העדות של עד המדינה", טוען עו"ד שי שורר המייצג נאשם בתיק. "אם הוא עצמו מהתל במשטרה, בורח להם ומעמיד אותם במבוכה - זה אומר הרבה על האישיות שלו ומיהו הבנאדם. אולי הוא לא רצה להמשיך ולשקר. גם למשטרה ברור שיש להם פה בעיה לא קטנה עם אדם שהוא לא אמין. נראה איך הם יסתדרו איתו בבית המשפט".
הסתבכות נוספת נרשמה בתיק ריקו שירזי, כפי שנחשף ב-ynet. מי שנחשב לראש ארגון פשע וליעד מספר אחת של המשטרה, הופלל על עבירות מסים והלבנת הון על ידי עד מדינה, שבעצמו נחשב לאחד מעברייני המסים הגדולים בישראל. העד הציע במהלך המשפט לנאשמים אחרים לסגור את התיק נגדם תמורת שוחד. בהקלטות שהוצגו לבית המשפט נשמע עד המדינה מסביר לאחד הנאשמים כי יש לו קשרים עם החוקרים ועם אנשי התביעה ובכוחו לעשות זאת.
בפרקליטות הבינו שהם מצויים בבעיה גדולה, והחליטו בצעד יוצא דופן לבטל את ההסכם עם עד המדינה. אלא שברגע האחרון, במהלך השימוע, ובעיקר בזכות לחץ של המשטרה, חזרה בה הפרקליטות מהביטול והמשיכה במשפט. בינתיים זה נגמר בלי נפילה משפטית, אבל הפרשה הולידה קולות בתביעה ובמשטרה שלפיהם כדאי לסיים את התיק במהירות. לא מן הנמנע שלנוכח ההתנהלות הבעייתית - תיסגר לבסוף עסקת טיעון.
במשטרה "לוקחים בחשבון תקלות"
עד אחר שהשאיר את המדינה בצרה לא קטנה הוא שמואל דכנר, הוא ש"ד המפורסם מפרשת הולילנד שנפטר במהלך המשפט. על אמינותו המפוקפקת נאמר כבר כמעט הכול, בתביעה התעקשו שהראיות הנוספות חזקות מספיק, אבל מהדיון הראשון היה ברור שדכנר חולה ומתקשה לעמוד בעומס ובלחץ, וזו הייתה אחת הסיבות לפריסת הדיונים לימים רבים.
עשרות אלפי עמודי החקירה וחומרי הראיות מתבססים על עדות דכנר. נגד חלק מהנאשמים הוא הספיק להעיד, אבל נגד אחרים לא, ולא ברור כיצד יתייחסו השופטים לדברי האיש במשטרה, כשלחקור אותו כבר אי אפשר. ייתכן שגם במשפט השחיתות הגדול ביותר, ההסתמכות הכמעט בלעדית על אדם אחד, שכבר איננו, תביא בסופו של דבר לעסקאות טיעון מצחיקות.
"ברור לנו מה המשמעות של עד מדינה, ואת המשקל הראייתי שיש לעדות שלו בפני בית משפט", מצהיר הפליליסט הוותיק עו"ד משה שרמן, סנגורו לשעבר של שירזי. "יחד עם זאת, ההרגשה היום היא שהמשטרה נוטה במהירות לקבל הצעות של עבריינים ובעלי אינטרסים להיות עד מדינה. לצערי הרב במקום לחקור בצורה הישנה והטובה, ולהגיע באמת לחקר האמת, הם מעדיפים את הדרך הקלה. קבלת עדות של עבריין אינטרסנט תמורת קבלת טובות הנאה".
מנגד, במשטרה ערים מאוד לביקורת על השימוש בעדי המדינה, אך מצהירים כי זה נעשה רק לאחר בדיקת כל ההיבטים. "לוקחים בחשבון גם אפשרות של תקלות", הסביר קצין בכיר במטה הארצי. "יחד עם זאת צריך לזכור שלא מדובר פה בל"ו צדיקים, ועדי מדינה הם עבריינים שחותמים על הסכם. עדיין מדובר בשיטה טובה שחושפת פשעים חמורים, ונעשה בה שימוש בעיקר במקרים כאלה".
במהלך חקירות של פשעים חמורים וקשים לפיצוח, שבהם מעורבים מספר עבריינים, מנסים אנשי המודיעין של המשטרה לגייס אחד מבין החבורה שיעיד כנגד חבריו. אנשי הערכה של הימ"רים והיחידות בלהב 433 משקיעים לא מעט כדי לפצח את דמותם של אותם שחקנים ולנסות להעריך מי מביניהם הוא חלש אופי ויסכים להפוך את עורו.
עד מדינה לא מעיד רק נגד חבריו לאותו הפשע, אלא כלפי כל הסביבה שבה הוא חי. "עד מדינה זה החלק האחרון שסוגר לך פאזל בין 1,000 חלקים בתיק", מסביר אדם שהפעיל בעבר סוכנים ועדי מדינה. "הכול טוב כשמוצאים ראיות בזירה, טביעות אצבע ו-DNA - כל הראיות האלה הן ראיות חזקות, אבל לא מספרות את הסיפור כמו עד מדינה. זאת מכת המחץ שכל ארגוני הפשע מפחדים מהם".
כמו שהעבריינים הגדולים חוששים מכאלה שיבגדו בהם, גם במשטרה מכינים שיעורים מדוקדקים כדי לעשות את הבחירה הטובה ביותר. "ברור שלא ניגש אף פעם לראש הפירמידה ונציע לו להיות עד מדינה", מסביר אותו אדם. "אנחנו מנסים לבנות פרופיל, לבדוק עליו כל מה שאפשר לפני ורק אז פונים. עד המדינה הוא שותף לעבירה שחלקו היה מינורי. אסור לשכוח שמדובר בעבריין שבסופו של דבר מקבל פרס תמורת העדות שלו. יש לו הסכם והוא מקבל חיים חדשים".
ולא לוקחים בחשבון שהעד הזה גם יכול להפיל אתכם?
"ברור שכן. הכול נלקח בחשבון. אל תשכח שלא מדובר פה באיזה צדיק. מדובר בעבריין שצריך לספר על חברים שלו, להפליל אותם ואחר כך לעמוד על דוכן העדים ולהיחקר על זה. לא מדובר פה במהלך פשוט. חוץ מזה שיש הבדל אם הוא פונה ורוצה להתוודות ולספר, או אם אנחנו מנסים לגייס אותו. אז כמובן נהיה חשופים לטענות הסנגורים שהושתלו לו דברים לראש, שהוא עושה הכל רק בגלל טובות הנאה".
מחוץ לתמונה
היחידה הממשלתית לחופש המידע במשרד המשפטים פתחה תלונה נגד זרוע אחרת של המשרד, המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש). הסיבה: הסתרת תמונתו של ראש המחלקה, עו"ד אורי כרמל.
בדרך כלל תמונת נושאי משרות ציבוריות בכירות שאינם חסויים, מופיעה לצד הרקורד שלהם באתר רשמי.
בארגון שאמור לחשוף שחיתויות בקרב המשטרה מסרבים להציג מידע שאמור להיות חופשי. זה כמה שבועות שמנהל אתר "חשופים בניידת" שבו פורום לדיון בבעיות שוטרים, מבקש באופן רשמי לקבל תמונה של ראש מח"ש כרמל, שמונה לפני יותר משנתיים. פעם אחר פעם הוא לא נענה, עד שפנה ליחידה הממשלתית לחופש המידע ושם הבטיחו לו השבוע: נטפל בפנייה כתלונה בעניין אי מתן מענה במועד לבקשה לפי חוק חופש המידע. אז מה הבעיה להציג תמונה?
לפנייה לכתב/ת 
