מתי נכון להתגרש?
אחוזי הגירושין עולים בצורה מדאיגה, משום שהמושג "דבקות" מנוכר לחברה הפוסט-מודרנית. אם הנישואים הם שותפות עסקית, אז מעורבות בהם סיבות אינטרסנטיות, והחברה שלכם עלולה להתפרק. בתפיסה היהודית הרואה את בני הזוג כ"אדם אחד" - כשקשה אז עובדים על המידות. לא של הזולת, של עצמך
פרשת השבוע מביאה את האופציה לסיום קשר נישואין על ידי מתן גט כריתות. חז"ל ראו את הגירושין כאסון:
"כל המגרש אשתו הראשונה, אפילו מזבח מוריד עליו דמעות" (מסכת גיטין, דף צ'). אפילו למזבח הרגיל בקורבנות, קשה מנשוא לקבל את המשפחה המתפרקת.
כן מצא בה דבר ערווה, שנאמר 'כי מצא בה ערוות דבר'. ובית הלל אומרים: אפילו הקדיחה תבשילו, שנאמר 'כי מצא בה ערוות דבר'. רבי עקיבא אומר: אפילו מצא אחרת נאה הימנה, שנאמר 'והיה אם לא תמצא חן בעיניו" (מישנה, גיטין ט'-י').
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>
עם זאת, חז"ל נותנים לגיטימציה לגירושין במצבים מסוימים: "בית שמאי אומרים: לא יגרש אדם את אשתו, אלא אם
דעה
לכו תתגרשו!
טלי פרקש
אצלנו, החרדים, רווחת תפיסה שגויה שאם יש שני אנשים בריאים - צפויה ביניהם התאמה מושלמת וזוג היונים יחיה באושר לנצח. עדיף להגיד שהבעל חולה נפש, שהוא מסתכל יותר מדי על הילדים ב"חיידר", אבל חס וחלילה, רק שלא יגידו שלא התאמתם. טלי פרקש מתחננת: ניסיתם וזה לא הולך? פרקו את החבילה
שיטת בית שמאי מובנת והגיונית. הם מדגישים את המילה "ערווה", ומבחינתם רק מעשים שיש בהם משום בגידה של בן הזוג, עלולים לשמש עילה לפירוק הנישואין. לשיטת בית הלל, כל בעיה בזוגיות היא עילה לגירושין. הם לומדים זאת מהמילה "דבר". המושג "הקדיחה תבשילו" מתייחס לבית שאינו מתפקד ברמה הזוגית.
עם זאת, שיטתו של רבי עקיבא מפתיעה ביותר: כיצד ייתכן שהתורה נותנת לגיטימציה לגירושין במצב של גבר בוגדני המסתכל על נשים אחרות? ואף שהיא לא נפסקה להלכה, היא מחדדת נקודות רלוונטיות לגבי נישואין וגירושין בעידן הפוסט-מודרני.
להישאר נשואים? לא בכל מחיר
מטרת הנישואין, על פי התורה, הינה ליצור מציאות של אדם אחד המורכב משני חלקים :"ודבק באשתו היו לבשר אחד". בניסיון ליישב את הסתירה בין סיפורי הבריאה השונים, אומרים חז"ל כי האדם נברא כתאומים סיאמיים המחוברים גב אל גב. הצורך לתיקון הוא יצירת "עזר כנגדו", כלומר מצב שבו האיש והאישה מתייצבים עומדים פנים אל פנים. בניתוח הראשון בהיסטוריה המתבצע תחת הרדמה מלאה, מופרדים האיש והאישה זה מזו.
כדי ליצור דבקות אמיתית, האדם צריך להשתחרר מהאגו שלו, ולראות את ה"אחד" שנוצר בין האיש והאישה( צילום: shutterstock )
דווקא עם הפרדתם, מצטווים בני הזוג לשוב ולדבוק זה בזה - "והיו לבשר אחד". מסיבה זו מברכים תחת החופה את ברכת "יוצר האדם", שהרי רק בעת החופה נוצר אדם חדש ממש. עד רגע הנישואין, כל אחד מבני הזוג היה רק "חצי" - "בלעדייך אני חצי בן אדם". היכולת ליצור חיבור אמיתי של אדם אחד מותנית באופציית הבחירה, ולכן הקב"ה מפריד ביניהם, שכן החיבור הראשוני נעשה בכורח - וכשל.
כדי שתהיה בחירה מלאה, חשוב לבני הזוג לדעת שהם יכולים לצאת מן הקשר כל אימת שיחפצו. אצל בני זוג החשים שהם נשואים בכורח, ולא מתגרשים בשל נסיבות חברתיות או משפחתיות - חיים בתחושת הבדידות של "גב אל גב". חז"ל הבינו כי האושר בזוגיות מותנה באלמנט הבחירה.
יד שמאל מרביצה ליד ימין?
אחוזי הגירושין עולים במדינת ישראל בצורה מדאיגה ביותר. הסיבה לכך היא העובדה שהמושג "דבקות"
אישי
גרושות דתיות בוכות יותר
שלומית אשר
לבד בקידוש עם הילדים, לבד בבית כנסת, לבד עם ההתלבטות מה לעשות בכיסוי הראש. כשאת גרושה ודתייה לבך נחמץ כשרק את הבן הקטן שלך אין מי שיברך בברכת כהנים, וכשאת עוברת ליד המקווה את נזכרת כמה זמן עבר מאז שראית אותו מבפנים
מנוכר לחברה הפוסט-מודרנית, שבה נסדקות ומתפוררות אמיתות מוחלטות, ואין מחויבות לאידיאולוגיה אחת. אבל ללא דבקות, קשה לבנות בית יציב.
התפיסה הרווחת מתארת את הנישואין כשותפות. אבל שותפות עסקית נובעת לרוב מסיבות אינטרסנטיות, כדי לייצר מסגרת יעילה יותר לרווח. אם מתבהר לאחד מהשותפים שעל ידי פירוק השותפות יוכל להרוויח יותר, או לחילופין שחבירה לשותף אחר תצליח יותר – לא רחוק היום שבו תתפרק השותפות.
לא פלא, אם כן, שבחברה אינדיבידואליסטית ולעיתים אף אגוצנטרית, שבה האדם רואה את זכויותיו לפני חובותיו, ומוסד הנישואין הוא מוסד של שותפות גרידא - מגיעים קשרי נישואין רבים כל כך אל קיצם, ברגע שבו נדמה לאחד מהם כי אינו בא על סיפוקו ואיננו מקבל את חלקו.
על פי התפיסה היהודית, נישואין זו מסגרת של יצירה חדשה. של "והיו לאדם אחד". אם יד ימינו של האדם תפצע בטעות את יד שמאל, לא יעלה על הדעת שיד שמאל תתקוף בחזרה את יד ימין. כדי ליצור דבקות אמיתית, האדם צריך להשתחרר מהאגו שלו ולראות לא את עצמו במרכז, אלא את ה"אחד" שנוצר בין האיש והאישה.
מריבה בין בני זוג אינה רק פגיעה אישית של צד אחד ברעהו, אלא בעיקר שבירת ההרמוניה הזוגית. ואשר על כן, הביקורת איננה צריכה להיות מכוונת למקום הפגיעה האישית - אלא לפגיעה בהרמוניה הזוגית, בכדי לשקמה ולשפרה.
ובכל זאת, אופציה הכרחית
כחברה עלינו להילחם נגד תופעת הגירושין המתגברת והפוגעת בחוסנה, ומשאירה משפחות מפורקות ופצעים מדממים. יש לזכור שלא תמיד גירושין פותרים את הבעיות הזוגיות, ולפעמים הם מייצרים קשיים חדשים.
בעידן המאתגר הזה ראוי לשקול האם פירוק הקשר הוא הפתרון הראוי, או שמא בעבודה מפרכת על המידות התשובה – הקטנת האגו, הגברת הנתינה והסובלנות, הקשבה, הגברת הציפיות העצמיות, והקטנת הציפיות מהצד השני. תיקון המידות איננו פשוט, אך עשוי להוות "טיפול שורש" לבעיות שגירושין לא בהכרח יפתרו.
יחד עם זאת, אופציית הגירושין היא הכרחית על מנת ליצור בחירה ודבקות בין בני הזוג, ועשויה להוות מענה נכון למצבים בלתי פתירים. לכך התכוון רבי עקיבא כשקבע כי גירושין אינם נובעים בהכרח מ"בעיה" באחד מבני הזוג, אלא מחוסר התאמה ביניהם.
היהדות אינה אוכפת "כליאה" של בני אנוש בקשר בלתי נכון, שאינו הולם אותם ואת טבעם. ניתן וראוי במצבים מעין אלה, להתקדם קדימה מתוך ציפייה ותקווה לקשר עתידי טוב, משמח ומספק יותר. אחריותנו הקהילתית היא לתמוך בזוגות המתגרשים, ולסייע בסיפוק מענה חברי וקהילתי לצרכים המורכבים המתעוררים כתוצאה מכך.
- הכותב הוא מנכ"ל רבני "ארגון בית הלל"
לפנייה לכתב/ת 
נבראו גב אל גב, אבל מסתבר שזה לא היה פתרון מוצלח
צילום: shutterstock
מומלצים
