"לגדל ילדה שהיא שלי אבל לא שלי"

הכל התחיל בשיחה סתמית, כשרק הכרנו והייתי בת 15, הוא שאל אותי "אם באיזה שהוא שלב בחיים אני ארצה לקחת ילד באומנה ולעזור לו", הסתכלתי עליו ומיד אמרתי "כן", כבר אז זה היה נראה לי משהו נכון לעשות.

בעלי שהתייתם מהוריו בגיל צעיר מאוד, בגיל 5.5 מאמו ובגיל 9.5 מאביו, גדל עם אחותו שגדולה ממנו ב-13 שנים. כשהיא התחתנה והקימה משפחה משלה, בעלי שהיה אז בכיתה י' החליט שהדבר הנכון הוא לעזוב את הבית וללכת לגדול בפנימייה.

כחלק מההתנהלות החברתית בפנימייה הילדים הבוגרים היו חונכים את הילדים הקטנים, ובעלי שעשה חונכות על הילדים הקטנים בפנימייה ראה את הכאב של הילדים הקטנים שכל כך זקוקים לאהבה וליד המלטפת והחליט שיום יבוא וגם הוא יעשה מעשה ויצטרף למשפחות האומנה כדי לעזור לילד שכל כך צריך בית חם ואוהב.

לפני 12 שנים, כשהייתי בתחילת ההיריון השני, קראתי בעיתון מקומי, כתבה קורעת לב שעמותת "אור שלום" מחפשת דחוף משפחות אומנה לילדים. חיכיתי שבעלי יחזור מהעבודה, נתתי לו לקרוא את הכתבה וראיתי את הניצוץ בעיניים שלו.

הולכים להיות משפחת אומנה

לא ידענו למה אנחנו נכנסים, אמרנו שבשלב הראשון רק נלך לראות ולשמוע מה זה אומר, השארנו את הילד הגדול שהיה אז בן 3 אצל ההורים שלי, לא אמרנו להם לאן אנחנו הולכים, הלכנו למפגש הכרות. כשחזרנו כבר בשרנו להם את הבשורה "אנחנו הולכים להיות משפחת אומנה" .

מהר מאוד נשאבנו לתוך המערכת הזאת שנקראת אומנה, זה לא היה פשוט בהתחלה, עוד לפני שהילדה נכנסה לנו לבית נכנסו העובדים הסוציאליים. בשלב הראשוני היינו בהלם, היו מלא שאלות וטפסים שצריך למלא, אבל קיבלנו עזרה וליווי מלא של איילה, מנחת האומנה של עמותת "אור שלום".

איילה הפכה מהר מאוד להיות חלק מהמשפחה, ליוותה אותנו בכל שלב מקליטת הילדה בבית, מפגשים במרכז קשר, ביקורים של המשפחה הביולוגית, קליטת הילדה במסגרות החינוכיות, בתחילה הקשר היה יומיומי, הייתי מתקשרת אליה ומעדכנת אותה בכל צעד בתהליך הקליטה, עד התרגלנו למסגרת החדשה.

היום אני יכולה להגיד שזה מאוד מאתגר לגדל ילדה שהיא שלי אבל לא שלי. הרגשתי את זה מהרגע הראשון שהכנסתי אותה לרכב, ילדה קטנה בת שנתיים, שפגשתי רק חצי שעה לפני שנסענו הביתה, מה עושים? פתאום ברגע אחד הרגשתי שעול של אחריות גדולה נוחת עלי, שאם יקרה משהו, אני חייבת לתת דין וחשבון למשפחה הביולוגית, כאילו יש עוד צד נוסף שהתחבר יחד איתה למשפחה שלנו.

מעבר לזה, עברנו תהליך של למידה של הורות, הורות אחרת, זה לא פשוט לגדל ילדה שהיא כל כך שונה מהילדים הביולוגים, היא שונה במראה, במבטא, בהתנהגות, באופי, ילד ביולוגי לרוב יהיה דומה לפחות בחלק מהנקודות האלו לאחד מבני הזוג והרבה יותר קל לקבל אותם לחיקנו כי זה משהו טבעי.

ללמוד לקבל ולאהוב אותה

כשנכנסת לבית ילדה אחרת, שונה, צריך ללמוד לקבל ולאהוב אותה. לאורך השנים עברנו יחד איתה המון תהליכים של למידה. הדרכות הורים שלימדו אותנו לקבל אותה עם כל השונות שבה. אני יכולה לומר היום בלב שלם, שאני אמא טובה יותר לכל הילדים בזכותה, בזכות ההתמודדות השונה ושזה לא מובן מאליו.

עם השנים למדנו יחד לקבל אחד את השני ולהתחבר, אני יכולה לומר שהיא כל כך דומה לי באופי, היא יודעת לקרוא אותי בצורה מדהימה ואני אותה. היום ברור לי שהיא חלק מאתנו והיא תישאר חלק מאתנו בכל מצב לנצח.

עם השנים נולדו עוד 2 ילדים נוספים, ביולוגים, למשפחה. מבחינת הילדים היא אחותם לכל דבר, הם נולדו למשפחה והיא קיבלה אותם באהבה רבה. הילדים בבית הרוויחו אחות ולמדו מהר מאוד מה זאת נתינה וקבלה. אני לא יודעת אם זה בגלל שאנחנו משפחת אומנה אבל כל הילדים במשפחה אוהבים לעזור לזולת, חושבים קודם כל על האחר, לרגע לא יחשבו פעמיים אם צריך לעזור למשהו. אני מרגישה שהרווחנו מכל הבחינות בזכות היותנו משפחת אומנה.

החלק הכי קשה מבחינתי בתהליך האומנה היה כשהאימא של הילדה הראתה סימני שיקום והתחילה לבקר אותה בתדירות גבוה. אז הרגשתי שאני מאבדת אותה, ומעבר לזה היה כאב עצום מעצם העובדה שהילדים הביולוגים שלי הולכים לאבד את אחותם.

לא ידעתי איך להתמודד עם הכאב שלהם. ושאלתי את עצמי למה עשיתי להם את זה? למרות ההכרה בחשיבות של שמירה על הקשר עם משפחתה הביולוגית, אני לא יודעת איך היינו מתמודדים עם זה. בסופו של דבר, סימני ההתאוששות נעלמו מהר מאוד והאימא ניתקה כל קשר והפסיקה להגיע למפגשים. אבל הפחד ממשיך לקנן.

בכיתה ז' היא הייתה צריכה להתמודד בית הספר עם אלבום השורשים, בהתחלה היה לה מאוד קשה להתקרב לנושא, היא כמעט ויתרה על בניית האלבום מכיוון שהרגישה שסיפור חייה כל כך שונה, אך בסופו של תהליך לאחר התייעצויות ומחשבות רבות היא החליטה לבנות אלבום שורשים שכולל את המשפחה הביולוגית ואת המשפחה שלנו.

היא בנתה 2 עצי שורשים שעמדו אחד ליד השני ולכל אחת מהמשפחות היה את המקום שלה, וציינה שיש את ההורים שנתנו לה את החיים והולידו אותה, ויש את המשפחה שנתנה לה חיים ומגדלת אותה. בנקודה הזאת ידעתי שעשינו עבודה טובה.

דרושות: משפחות אומנה

בימים אלה מחפשים משרד הרווחה ועמותת "אור שלום", משפחות אומנה ל-50 ילדים ונוער בסיכון, במקומות שונים בארץ, שהוצאו מביתם על ידי שירותי הרווחה, על רקע של אלימות, הזנחה, התעללות או חוסר מסוגלות הורית. ילדים אלה, ממתינים כעת במסגרות ביניים שונות עד שיימצא להם בית חם במשפחות אומנה, שהן המסגרת הקרובה ביותר לתא משפחתי נורמטיבי ואוהב.

המשפחות שיזכו לשמש כמשפחות אומנה, יעברו ב"אור שלום" קורס להכשרת משפחות אומנה וגם ילדיהם יזכו לסדנת הכנה לקראת קליטת ילד חדש בבית. עובדת סוציאלית של הארגון תלווה את המשפחה לכל אורך הדרך, ותסייע בפתרון קשיים ודילמות בתהליך האומנה.

בנוסף, אור שלום מקיים מפגשי הדרכה להורים האומנים, קבוצות העצמה להורים ולילדים קולטים, וכן ערבי הרצאות, ימי עיון וימי כיף. כל משפחה מקבלת ממשרד הרווחה תקציב להוצאות גידול הילד, וזאת במטרה שהאומנה לא תהפוך לנטל כלכלי על המשפחה.

• מספר הטלפון של "אור שלום" למשפחות שמעוניינות לשמש משפחות אומנה ולקבל פרטים נוספים: 02-9936925. ניתן לפנות גם באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: info@orr-shalom.co.il .