יש גבול: 4 כללים שיחזירו את השגרה הביתה

החופש כמעט מסתיים, וכולנו כבר חושבים על החזרה של המשפחה לשגרה, ואיתה גם על התמודדות עם קונפליקטים מוכרים ולא חביבים: ללכת לישון בזמן, לקום בבוקר מוקדם מספיק, להתארגן בצורה עצמאית לקראת בית הספר, לצאת בזמן מהבית, להכין שיעורים ועוד.

החזרה למסגרת לימודים לא פשוטה עבור הילדים, שצריכים להסתגל למציאות חדשה, הרבה פחות נוחה מזו שהייתה להם בחופשה: כבר אי אפשר ללכת לישון מתי שרוצים, ואסור ללכת לישון מאוחר מדי; כבר אי אפשר לקום בבוקר מאוחר, ויש לקום מוקדם; אי אפשר יותר לארח חברים מתי שרוצים וכמה שרוצים, אלא צריך לעשות זאת במידה ובתיאום מראש, וכו'. ההורים מוצאים את עצמם מתלבטים בדילמות הידועות של הצבת גבולות: איך להציב גבולות בצורה יעילה, כך שהילדים יקשיבו ויבצעו? איך להגיד לילדים "לא" חיוני בלי שתתפתח מלחמת עולם?

חוזרים לבית הספר - כל הכתבות בערוץ הורים : 

בחירת הילדים: איזה ילקוט הכי שווה לכיתה א'

שלום כיתה א': איך תכינו אותם לשינוי הגדול

בלי קיטי ובוב ספוג: כך תוזילו הקניות לביה"ס

1. בהירות

בעיות רבות נוצרות במשפחה כשמסרים מטושטשים ואינם חד-משמעיים. כדי שהילד, במיוחד ילד קטן, יבין מה מותר לו לעשות ומה אסור, חשוב שהן הכללים והן אופן השמירה עליהם ייעשו באופן פשוט וברור, שאינו משתמע לשתי פנים. כמו כן, כדאי שההורים יוודאו עם הילד שהוא מבין את הכללים, לאחר שהוסברו והובהרו.

כשהורה אומר לילד "זהו, נגמר החופש. מחר בבוקר חוזרים ללימודים" ומסתפק בכך, הוא מכשיר את הקרקע לאי הבנות ולמריבות. ההורה בטוח שהילד זוכר את הכללים והחוקים של החזרה לשגרה ולכן אין צורך לפרט, אך הוא יופתע כמה הילד שכח בתקופה כל כך קצרה...

כשההורה מתאמץ מעט יותר, ואומר לילד "אתה זוכר את הכללים של קימה בבוקר, התארגנות ויציאה מהבית בבוקר? יופי, ילד טוב", הוא משלה את עצמו שהנהון הראש של הילד מבטא הקשבה, או שהילד באמת זוכר את הכללים הישנים. פעמים רבות שאיפתם של ילדים היא "לנפנף" את הוריהם מעליהם כדי שיוכלו להמשיך בעיסוקיהם, והם לא מקשיבים באמת.

לכן, עדיף שהורים יצאו מתוך הנחה פסימית שילדיהם לא זוכרים/לא מבינים את הכללים ויבהירו להם אותם שוב, תוך שהם מוודאים את הבנתם. אפשר וכדאי לעשות זאת בצורה נעימה ותקשורתית. ההורה יאמר "היה לנו כיף בחופשה, ויהיה לנו גם נעים וטוב עם החזרה לגן/לבית ספר, בתנאי שנזכור את הכללים ונקיים אותם. אז בואו נזכיר לעצמנו את הכללים האלה. ראשית, שעת הליכה לישון בלילה. אם בחופש אפשר היה ללכת לישון עד 23.00, אז עכשיו צריך להיות במיטה בשעה 20.30 לכל המאוחר. האם זה ברור? בוא נשמע. תאמר לי מה הבנת לגבי שעת ההליכה לישון", וכו'.

2. ענייניות

כשהורים מערבים רגשות בהצבת הגבולות - "אני לא מאמינה! זה מה זה מעליב שאתם לא זוכרים מה קבענו לגבי הבוקר. אתם מתנהגים כאילו לא אכפת לכם ממני!"- הם "יורים לעצמם ברגל", כלומר, פוגעים ביעילות הצבת הגבולות. כאשר הורה נעלב, מטיף מוסר, צועק - הוא מלבה ברגשותיו את הבעיה, גם אם הדברים שהוא אומר נכונים ומוצדקים. למעשה ההורה פורץ בעצמו את גבולות ההתנהגות הראויה כשהוא מגיב כך. הסיכוי שהוא יוכל באופן זה להביא את ילדו לשמירת גבולות הוא קטן.

כדאי שהורים יזכירו לעצמם שקביעת הגבולות באה לשרת את המטרה החינוכית, ולכן היא צריכה להיעשות באופן שכלתני, ממוקד במטרה, המשרת את העניין עצמו - ולא באופן רגשי. הצבת גבולות עניינית מוציאה את העוקץ הרגשי ממאבק הכוחות שעלול להתפתח בין ההורה לילד.

אמירות כמו "אין ברירה, חייבים ללכת לבית הספר, ולכן תהיה חייב לקום בבוקר ב-07.00 ולא מאוחר יותר", "אני מצטערת, אני יודעת שזו סדרה שאתה אוהב, אבל מחר יש בית ספר, ותצטרך להפסיד זאת, עם כל הקושי שכרוך בכך", או "אין מה לעשות, החוק במשפחה שלנו הוא שחובות קודמים לזכויות, ולכן, כשאתם חוזרים הביתה מבית הספר, תצטרכו קודם להכין שיעורים ורק אחר כך לשחק במחשב" – הן אמירות ענייניות של הצבת גבולות, שבכוחן למנוע התפתחות מאבק כוחות או להפחית את עוצמתו. חשוב שהילד ירגיש שכשם שלשוטרים לא אמור להיות משהו אישי נגד האזרח העובר על החוק, כך גם להוריו אין משהו אישי נגדו כשהוא מתנהג בניגוד לחוקים שנקבעו.

3. נחישות

נחישות מבטאת נכונות של ההורה לשלם מחיר על העמידה על עקרונותיו, והיא קשורה למידת השכנוע הפנימי של ההורים בעצמם, לתחושת השלמות הפנימית שלהם. רק כשההורה משוכנע בדרכו, הוא יכול להוביל את ילדו בדרכו בנחישות.

ואולם פעמים רבות הורים חוששים מהמחירים הכרוכים כביכול בהצבת הגבולות: איבוד אהבת הילד או פגיעה בו. הורים פוחדים שנפשו הרכה של הילד תיפגע מאיסור מפורש שלהם (למשל כשהם אוסרים על הילד לשחק במשחק שעשוי להזיק לחפצים בבית), או אף גרוע יותר, שבריאותו תיפגע (למשל עקב האיסור לאכול חטיפים בעודו מתעקש שלא לאכול את המזון המזין שהוגש לו בארוחה המסודרת).

עקב כך הם יהיו גם הססניים בהצבת גבולות עכשיו, בחזרה לגן ולבית הספר: "לא כדאי ללחוץ עליו להתארגן לבד בבוקר, כדי שלא יצא במצב רוח רע לבית ספר. אני אעשה זאת עבורו, אפילו שהוא מסוגל לבד", או "נראה לך שאני אתן לו לצאת מהבית בלי שיעורים? נכון שהוא יודע להכין לבד, והוא עושה לנו מניפולציה בעניין, אבל חשוב לי שלא ירגיש חסר ביטחון בבית ספר, אז אני 'אעזור' לו להכין שיעורים", או "אין מצב שאתן לה ללכת לגן לבושה כמו סמרטוטה, גם אם זה ידרוש מלחמה קשה איתה כל בוקר".

כדאי שהורים יזכרו שעצם הפגנת הנחישות על ידי ההורה מעוררת אצל הילד הבנה שהוא מתכוון לדברים שהוא אומר ויעמוד על שלו, וכך הילד נענה להצבת הגבול ביתר קלות ומתווכח פחות. אם, למשל, ההורה סיכם עם הילד מראש שביציאה בבוקר מהבית לגן הילד יוכל לקחת עימו צעצוע אחד בלבד, והילד מתעקש לקחת איתו עוד צעצוע, על ההורה להיות נחוש ולשמור בעצמו על הגבולות שהוא הציב, לצאת מהבית מיד, מבלי לאיים על הילד או להטיף לו מוסר. בדרך כלל, הילד יפסיק להתווכח, וימהר להתלוות להורה, בלי הצעצוע.

4. עקביות

על ההורים להקפיד על קיום הוראותיהם תמיד. חוסר עקביות מבלבל את הילד ופוגע בתהליך הלמידה שלו. אם הורים אינם מקפידים על קיום ההוראה לאורך זמן ובמצבים השונים, או שגישתם הפכפכה (פעם מקפידים ופעם לא), הילד ילמד שהוא יכול לנווט את הוריו בעקשנותו. ללא גישה עקבית הצבת גבולות הופכת למופע חד פעמי במקום להיות תהליך חינוכי ארוך טווח.

והדברים בולטים במיוחד עכשיו, עם סיום החופש הגדול. החזרה לגן או לבית ספר מתרחשת אמנם בין לילה, ביום אחד, אך היא נמשכת לאורך כל שנת הלימודים. גם אם הורים מציבים היטב את הגבולות ביום החזרה למסגרת ואולי גם מתמידים בכך כמה ימים לאחר מכן, מבחנם האמיתי הוא ביכולתם להקפיד על קיום ההוראות והחוקים לאורך ימים רבים.

למשל, אם פעם ירשו לילד ללכת לישון מאוחר, ללא סיבה רצינית, ופעם לא ירשו זאת, יתקשה הילד להבין מה ההורים באמת רוצים. אם סוכם שבצהריים לא הולכים לחוגים לפני שמכינים שיעורים, חשוב שההורה יקפיד על כך מדי יום, גם אם חם, לח, הילד עייף וההורה ממהר. אם נקבע שההורה מוכן לעזור לילדו המתקשה בלימודים עד שעה מסויימת, אסור שיתפתה ויגיש לו עזרה לאחר השעה שנקבעה, אלא בנסיבות חריגות של מחלה, אירוע משפחתי מיוחד וכיוצא באלה.

הכותב הוא פסיכולוג חינוכי, מטפל משפחתי מוסמך ויועץ ארגוני. הכתבה מבוססת על ספרו החדש "הורים בטוחים בעצמם – מנהיגות הורית בגיל הרך", בהוצאת מודן. לאתר של חיים עמית