חתונה שתחילתה במשתה וסופה באשפוז
בתרבויות רבות נהוגות קבלות פנים מפוארות בחתונות, אך באוקראינה זהו משתה שנמשך כמה ימים וכולל 35 מנות - לא כולל קינוחים. אבל לעתים קרובות מדי החגיגה נגמרת בבית החולים בגלל הרעלה. כמו במקרה של יוליה יוחימץ
"תמיד רציתי את זה אבל תראו איך זה נגמר", אמרה בביישנות יוחימץ, בת 20, ממיטת חוליה בבית החולים ברוז'ין, לשם הובהלה מחתונתה בכפר הסמוך נמירינצי.
בתרבויות רבות נהוגה הכנסת אורחים עשירה במיוחד בחתונות, אבל חגיגת החתונה בכפר האוקראיני היא לא פחות מטקס מקודש. כל הקהילה מתכנסת יחדיו למשתה שכולל שולחנות עמוסי מזון, שירה וריקודים שנמשכים ימים. לעתים קרובות הכנת הכמויות הגדולות של המזון נמשכת כמה ימים והאוכל לא מקורר כראוי. זה מקור הרעלות המזון התכופות.
המילה האוקראינית לחתונה – "וסיליה" – מקורה במילים "אושר" ו"שמחה". על פי המסורת העממית, ככל שהמסיבה גדולה יותר, כך הנישואים שמחים יותר. כך הייתה אמורה להיראות חתונתה של יוחימץ.
אוהל ענק הוקם בחצר בית המשפחה, שמוקף שדות תירס וחמניות. כ-150 אורחים התאספו ביום הראשון כדי לשתות לחיי הכלה, מורה בבית ספר יסודי, והחתן, אולכסנדר, מוכר טלפונים סלולריים, שנרשמו בבוקר כנשואים בעירייה. האוהל כוסה בענפים ומושב הזוג הצעיר עוטר ברקמה ובסמלים דתיים.
אמה של יוליה, ולנטינה הרבצ'ק, הייתה אחראית על האירוע שעל פי מנהג המקום אמור היה להימשך שלושה ימים ולכלול לפחות 35 מנות שונות – לא כולל קינוחים. היא שחטה חזיר שהמשפחה גידלה יומיים לפני החתונה והזמינה 20 מחברותיה לעזור לה בבישולים. יחדיו הן הכינו ארוחה שכללה פשטידות בשר, פטה, כרוב ממולא, כדורי בשר, נקניקים, סלטים, כנפי עוף, כיכרות לחם עגולות, סטייקים מטוגנים, דגים מעושנים, חביתיות ועוד.
יוליה הובהלה לבית החולים בפיג'מה. אורחים אחרים נלקחו על אלונקות בשל מצבם הרע. 14 מהחולים היו ילדים. בבית החולים נגמרו המיטות והתרופות. אחד מבני הכפר העשירים תרם כסף ותרופות לעזרת החולים. לאחר שבוע רובם חשו טוב יותר וחלקם שוחררו.
הרופא הראשי בבית החולים, מיקולה זוזוליה, אמר שהבדיקות העלו שהחולים סבלו מחיידק הסלמונלה. הוא הביע תסכול מהחגיגות המפוארות ואמר כי מדובר במפגע תברואתי. "זו המנטליות האוקראינית שלנו, אנחנו רוצים שהשולחן יתמוטט בגלל משקל המזון". למשרד הבריאות אין נתונים מדויקים על מספר מקרי הרעלת המזון בחתונות, אך מדובר בהתרחשויות תכופות למדי.
אמה של הכלה, שלא חלתה בעצמה והביעה צער כבד על שאירע, תולה את האשם בביצים שקנתה בחנות מקומית וששימשו ברוב המנות. היא אמרה שכל האוכל נעשה בבית ונשמר במקררים.
רוב האורחים שהפכו למטופלים הגנו על מסורת ה"ווסיליה" הראוותנית ואמרו כי פשוט סבלו מחוסר מזל. חברתה של הכלה אמרה: "המסורת הזו הומצאה לא על ידנו כי אם על ידי אבותינו, אז אנחנו מנסים לשמור עליה".
לפנייה לכתב/ת 
