תנו לבית הספר לקבוע ציון בגרות
ציון בגרות בית ספרי השווה במעמדו לציון חיצוני יהווה תמריץ למורים ולתלמידים וייאפשר יתר מקוריות ויצירתיות
לאחרונה מתרבים הדיבורים על גורלן של בחינות הבגרות - האם ישרדו? האם הן חיוניות למערכת החינוך? מהו מספרן ראוי של בחינות בגרות ומהם המקצועות המחייבים בחינת בגרות חיצונית? עדיין לא פורסמו ההחלטות הסופיות בנושא חשוב זה. לפיכך, מן הראוי שנלמד מניסיון העבר בנושא המורכב הזה.
עוד בערוץ הדעות
השד העדתי בשירות שוד הפנסיה / נסים קלדרון
מזרחי לאתיופי זאב / דני אדינו אבבה
עמדתי בזמנו בראש ועדה לבדיקת נושא בחינות הבגרות והגמר, שמונתה על ידי שרת החינוך שולמית אלוני. הוועדה הגישה את המלצותיה בדו"ח שאומץ על ידי שר החינוך דאז, פרופ' אמנון רובינשטיין. אחת ההמלצות העיקריות של הוועדה נגעה למספר בחינות הבגרות החיצוניות שצומצמו לארבע: מתמטיקה, אנגלית, ספרות עברית - כולל לשון והבעה - ותנ"ך. במגזרי המיעוטים החליפו הלשון הערבית וספרותה את הספרות העברית, ולימודי הקוראן, הברית החדשה, או המורשת הדרוזית, את לימודי התנ"ך שבמגזר היהודי.
שאר תחומי הלימוד אמורים היו להיקבע על-ידי משרד החינוך וחוייבו בהערכה בית ספרית. לפי המלצות אלו, ההערכות הסופיות במקצועות השונים היו משני סוגים: ארציות ובית ספריות. ברישום ההערכות בתעודת הבגרות לא הייתה הבחנה בין שני סוגי הציונים. במשך שנתיים הופעלו ההמלצות ב-22 בתי ספר תיכוניים ברחבי ישראל. כאשר התחלפה הנהגת משרד החינוך נקטעה הפעלת הרפורמה בבחינות הבגרות, אך הבעיות לא חלפו.
חשוב לזכור את יתרונן של בחינות הבגרות. בחינות הבגרות הנקבעות על ידי משרד החינוך מבטיחות הענקת תשתית תרבותית משותפת לכלל בוגרי בתי הספר התיכוניים. הבחינות מהוות גורם שוויוני המבטל במידה מסוימת את הפערים בין מגזרי אוכלוסייה שונים. בחינות חיצוניות מקובלות על המוסדות להשכלה גבוהה כקנה מידה לקבלה ללימודים. ולבסוף, בחינות חיצוניות מאפשרות למערכת החינוך לעמוד על יכולתם של בתי ספר תיכוניים להעניק לבוגריהם השכלה הולמת. עם זאת, יש צורך ברפורמה במתכונת בחינות הבגרות הנהוגה היום.
במצב הנוכחי הופכות החטיבות העליונות בבתי הספר התיכוניים ל"בתי חרושת לציונים". הלחץ על התלמידים והמורים גדול ואינו מאפשר לימוד מתוך הנאה והנעה פנימית ומתוך התחשבות בתחומי העניין האישיים של הלומדים. בנוסף לשיקולים הפדגוגיים קיימים שיקולים חברתיים. כיום זוכים לתעודות בגרות רק כ-50%-40% משכבת הגיל. קיימים פערים גדולים בין מגזרי אוכלוסייה שונים. כל הבעיות הללו מחייבות רפורמה בבחינות הבגרות.
יש לחזור ולהדגיש כי התלמיד הישראלי לומד שלוש עשרה שנים מגן הילדים ועד לבגרות, ובמשך זמן ממושך זה ניתנות למערכת החינוך אפשרויות רבות ומגוונות להקניית דעת ומיומנויות. קיומן של בחינות הבגרות החיצוניות אינו מבטיח הכרה ומחויבות למחוזות ידע וחוויה מופלאים, שינון לקראת בחינה גורם לדחייה ושיכחה.
לעומת המצב הקיים עשוייה הרפורמה המוצעת כיום להבטיח יותר אוטונומיה לבתי הספר וגמישות בתכנון בהוראה ובהערכה. ציון בגרות בית ספרי השווה במעמדו לציון חיצוני יהווה תמריץ למורים ולתלמידים וייאפשר יתר מקוריות ויצירתיות בדרכי ההוראה וההערכה. נסיון ההפעלה של המלצות בגרות 2000 בעבר מעיד על כך.
יש לחזק את שר החינוך ומשרדו בניסיון לצמצום הבחינות החיצוניות ולהרחיב את האוטונומיה הבית ספרית בכל הנוגע לתכנון ההוראה וההערכה. מעמדם של מקצועות כגון ספרות והיסטוריה לא ייפגע, מה גם שעדיין תתקיימנה בחינות פנימיות המבוססות על תכנית הלימודים של משרד החינוך ותחייבנה את אישורו של המשרד. פרויקט 22 בתי הספר הוכיח שהעברת האחריות לתכנון ההוראה והערכה תרם להעמקת הלימוד ולעשייה הפדגוגית של המורים. כמחנכים, כהורים וכלומדים, עלינו לתמוך במהלך הרפורמה המוצעת בבחינות הבגרות.
מרים בן פרץ היא פרופסור אמריטוס בפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה, כלת פרס ישראל לחקר החינוך 2006.
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
