ישראל: המטרה - יהדות, האמצעי - דמוקרטיה

בספרו "Start with Why", בודק סיימון סינק מדוע חברות מסחריות מסוימות הצליחו במקום שאחרות נכשלו, ומה גרם דווקא למנהיגים מסוימים להשפיע ולעורר בציבור השראה.

<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו  >>

• "בקרוב ילדים חרדים יחטטו בפחי זבל"
  

לדעתי, היכולת להבחין בין ה"למה" וה"מה" מהותית גם בסוגיית הזהות היהודית של מדינת ישראל. במגילת העצמאות ובחוקי היסוד, הוגדרה מדינת ישראל כ"מדינה יהודית ודמוקרטית". משמעות הביטוי הזה היא שהערכים (ה"למה") שעליהם מושתתת המדינה הם ערכים יהודיים, אך צורת המשטר (ה"מה") במדינה היהודית היא דמוקרטיה.

היהדות משתקפת בסמלים

היהודי של מגן דוד על גבי טלית הצבועה תכלת, כמאמר הפסוק: "וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת" (במדבר ט"ו, ל"ח).

סמל המדינה כולל את מנורת המקדש, שבשני צידיה ענפי זית, כמתואר בדברי הנביא זכריה: "רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ... וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה וְאֶחָד עַל שְׂמֹאלָהּ" (זכריה ד', ב'-ג'). וגם המנון המדינה עוסק בחלום היהודי לשוב לציון כפי שמתואר בדברי משורר תהלים: "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים" (תהילים קכ"ו, א').

ריבוי הביטויים ליהדותה של המדינה, משקף את העובדה שמדינת ישראל היא לא רק מדינת הלאום היהודי, בדומה למדינות לאום אחרות, אלא היא מדינה שהיהדות היא נשמת אפה. במובן זה היא תופעה שאין לה אח ורע בעולם כולו.

לא לנרטיבים הפוסט-ציוניים בבית המשפט

לצערי, בתקופה האחרונה קיים כרסום גדול בתפיסתה של ישראל כמדינה יהודית, בראש ובראשונה, שמשטרה דמוקרטי, ומה שאמור היה להיות הכלי הביצועי של המדינה (ה"מה") הפך לערך עליון (ה"למה").

לכרסום זה אחראי, בין השאר, בית המשפט העליון, שלא פעם מתבסס על הטענה שישראל היא מדינת כל אזרחיה - אלא שחי בה רוב יהודי. אני חושב שזהו נרטיב פוסט-ציוני, שאסור שיוביל את הפסיקה במדינת ישראל.

כדי לתקן בעיה זו הצענו, עמיתי ח"כ דוד רותם ואני, כבר בכנסת הקודמת, להגדיר במפורש בחוק שמדינת ישראל היא "מדינה יהודית בעלת משטר דמוקרטי". גם הצעתו של ח"כ לשעבר אבי דיכטר להגדיר את המדינה כ"מדינת הלאום היהודי" היא צעד בכיוון הנכון, וראוי שתקודם.

השפה הערבית תחשב למשנית

בכדי לבסס את מדינת ישראל כמדינת העם היהודי אני סבור שיש לקדם חקיקה שתקבע את השפה העברית כשפה רשמית ראשית, והשפה הערבית תחשב למשנית, גם אם תמשיך להיות מוגדרת כרשמית.

כמו כן, אני סבור שמערכת החינוך צריכה להנחיל לתלמידים הרבה יותר תכנים יהודיים בתכנית הלימודים. לדוגמה, בעיניי זהו עוול שיצירה מפוארת כמו התלמוד הבבלי אינה נלמדת בבתי הספר הכלליים. כל אומה אחרת שהיה לה אוצר שכזה בוודאי הייתה דואגת שכל תלמידיה ישננו אותו.

כך צריך לחזק גם את לימודי ההיסטוריה היהודית, כדי שהילדים הגדלים כאן, ידעו מדוע אנחנו חיים בארץ ישראל. יש לנו נטייה לדבר כל הזמן על שלום כאילו הוא חזות הכל, אך אנו נוטים לשכוח כמה עמלו ונלחמו הדורות שלפנינו כדי שנוכל לחיות דווקא בארץ הזאת. כאן צמחה לראשונה ממלכה יהודית, והשאיפה לחזור אליה היא שהחזיקה אותנו לאורך כל שנות הגלות.

צעד הכרחי נוסף לביסוס זהותה היהודית של המדינה, הוא חיזוק הקשר עם יהודי התפוצות וההכרח להעניק להם את התחושה שמדינת ישראל היא הכתובת עבורם לכל דבר - מסיוע ומקלט בעת צרה, ועד מקור של הזדהות בחיי היום-יום.

מחלוקות עם אחים פותרים סביב השולחן

כיו"ר הקואליציה, אני מצר על כך שלא כל המפלגות שחזון המדינה היהודית הוא נר לרגליהן הצטרפו לממשלה,

חלקן עקב הצהרות גורפות שיישארו באופוזיציה, וחלקן בשל חרמות לוחמניות מצד מפלגות אחרות.

כבר היום מדינת ישראל מוקפת יהדות בהיבטים רבים, ואנחנו צריכים לברך ולשמוח על כך. אבל לאור העובדה שכמעט כולנו גדלנו לתוך מציאות זו, ורואים בה כמעט דבר מובן מאליו, אנחנו מוכרחים לחשוב כיצד אנחנו מקדמים ומבצרים את החזון הזה.

• מאמר זה הוא במסגרת מיזם מיוחד של רבני צהר בו הם שאלו את חברי הכנסת: "מהו חזון המדינה היהודית שלי?"