קליעה למטרה / מליניאק ברביעי
לפעמים החטאה אחת מהקו או אחוז נמוך מהשדה הם כל ההבדל בין ניצחון להפסד. אבל בזמן שבאירופה שוברים את הראש, ב־NBA כבר מצאו פתרון: מאמני קליעה. בקרוב אצלנו?
לפעמים נדמה לי שמרוב טקטיקה ושמקטיקה, מאמנים ושחקנים שכחו שהמטרה היא לשים בסוף את הכדור בסל. סטיב קפלן הוא מגדולי הקלעים בכל הזמנים. מעטים זוכרים אותו כי הוא לא שיחק במכבי ת"א, אלא בהפועל רמת־גן בשנות ה־70 וה־.80 סטיב הפנה את תשומת ליבי לתופעה שהולכת ופושטת בעולם, ששווה לשים אליה לב ולאמץ אותה – מאמנים לתחום ספציפי.
עוד ב-ynet ספורט:
- השחקנים שיעמדו באור הזרקורים העונה / ניתוח
- כדורסלן שכיכב בישראל בשנות ה-2000 נכלא
- שחר פאר לא מצליחה לעלות על דרך המלך
ברפואה הגיעו לרמת התמחות כזו, שאם פעם היה אורטופד שהתמחה ברגליים, ידיים או גב, היום ההתמחות מגיעה לרמה של מפרק ספציפי. גם מאמני ספורט לוקחים לעצמם עוזרים שמ־ תמחים בהגנה, בהתקפה, מאמני כושר. בכדורגל הבינו ששוער זה תפקיד מיוחד וצריך מאמן שוערים, כי למאמן הראשי אין בדרך כלל זמן והתמחות באימון שוערים.
נבחרת ישראל הפסידה במוצאי שבת לפולין 75:72 בטורניר הכנה באנטוורפן. 28 זריקות עונשין ניתנו לנבחרת, רק 18 מהן צללו לטבעת. 64 אחוז מהקו זה נמוך מאוד. אחוז סביר נע בסביבות 80 אחוז ומעלה. אם הנבחרת הייתה קרובה לממוצע, זה היה מוסיף למאזן שלה עוד 4.4 נקודות, וזה ההבדל בין הפסד לניצחון.
זריקות עונשין הן נקודות במתנה. אפשר להבין שחקן שמחטיא לפעמים עונשין, אבל שחקן שמחטיא את שתי הזריקות זו שערורייה. לשחקני כדורסל משלמים לפעמים מיליוני דולרים לעונה, כי הם יודעים למסור, לוקחים ריבאונד, חוסמים. בסוף היריבים שולחים אותם לקו פעם אחר פעם, להחטיא זריקות עונשין ממצב חופשי לגמרי, ועונה שלמה יורדת לטמיון. למה שלא יהיה בקבוצה מאמן קליעה לשחקנים ספציפיים שסובלים מהבעיה?
מי מפחד מקו העונשין
להצלחה בקליעה לסל, כמו בכל פעולה שמבצעים במשחק, ישנם שני היבטים: פיזיולוגי ונפשי־מוחי. כל פעולה מתבצעת בעצם פעמיים, פעם בדימיון ופעם במציאות. שחקן שמחטיא עונשין באופן שיטתי, מביא איתו את חוויית הכישלון לניסיון הבא. ההצלחה, כמו הכישלון, נקבעים לדעתי עוד לפני ביצוע זריקת העונשין, בדיוק כמו בבעיטת עונשין בכדורגל. שימו לב איך שחקנים ניגשים לזרוק עונשין (או לבעוט פנדל.( שחקן שרגיל לקלוע באחוזים גבוהים ובטוח בעצמו, ניגש לקו העונשין בשמחה. כשנשרק פנדל, שחקן שלא בטוח בעצמו תופס את הראש כאילו קיבל עונש. כמעט בוכה. למה זה מגיע לי? מי צריך את הצרה הזאת?
גם כששחקן כזה מדייק, זה לא משנה הרבה. הוא נראה כאילו זכה בפיס. הוא יודע שהוא קלע במקרה, ובהתקפה הבאה היריב שוב ישלח אותו לקו. העבודה על שיפור הקליעה צריכה להתבצע במקביל על הראש וגם על הידיים והרגליים. מה שרוב המאמנים יודעים לעשות כאשר שחקן נכנס למעגל של כישלונות, זה לתת לו לזרוק 200 זריקות עונשין (או לבעוט 50 פנדלים) בסוף כל אימון. זה לא פותר את הבעיה. ואולי אף מחמיר אותה. כי אם הבעיה האמיתית, שהיא בראש, לא טופלה, התרגול הנוסף רק מקבע ומשריש את הבעיה.
הכל מתחיל בראש. אפשר להשתמש גם בדמיון מודרך ובמקביל צריך לתרגל את הזריקות לסל. זריקות עונשין דורשות התמחות מסוג מיוחד. מי שלא שיחק כדורסל מתפעל מקליעה מחוץ לקשת ולא מבין איך אפשר לפספס עונשין. אבל יש קלעים מצוינים מטווח שלוש נקודות, שלא מסוגלים לקלוע עונשין.
בניגוד למה שמקובל לחשוב, דווקא בזריקות עונשין הלחץ הנפשי על הזורק גדול הרבה יותר, כי זריקת עונשין מתבצעת תמיד מאותו מקום, אף אחד לא מפריע לך לזרוק, זה רק אתה והסל. לשחקן שזורק עונשין אין אליבי לכישלון ולכן הלחץ עליו הוא ענק. לעומת זאת, הסיכוי לקלוע שלשה נמוך, האליבי לכישלון גדול, הפרס גדול, ולכן השחקן משוחרר מלחץ. בניגוד למה שמקובל לחשוב, הלחץ על זורק עונשין גדול מאשר על זורק שלשה.
אז מה עושים? שבע קבוצות NBA כבר מעסיקות מאמני קליעה. לפני מספר שבועות שכרה הנהלת שרלוט בובקטס, לבקשת אחד השחקנים, את מרק פרייס להיות מאמן קליעה מיוחד במועדון. פרייס, 90.4 אחוז מקו העונשין ו־40 אחוז מחוץ לקשת לאורך קריירה של 12 עונות, הוא מגדולי הקלעים ב־,NBA וקלע העונשין הטוב בליגה בכל הזמנים. מאז פרישתו פרייס היה מאמן קליעה בגולדן־סטייט, דנבר וממפיס.
קחו שחקן כמו דווייט הווארד, שמדייק מהשדה ב־69.1 אחוז, ורק 44.4 אחוז בעונשין. מה הטעם להחזיק בקבוצה את השחקן הגבוה הטוב בליגה, ולשלם לו עשרות מיליוני דולרים, אם המאמן לא יכול להחזיק אותו במגרש בדקות ההכרעה? שחקנים הרבה פחות טובים ממנו, יכולים לעשות לו פאול כשהוא מקבל את הכדור מתחת לסל, לשלוח אותו להחטיא מהקו ולקחת ממנו את היתרון שיש לו.
הפנקס פתוח והסקאוט רושם
בעיה הפוכה – שחקנים גבוהים שלא מסוגלים לקלוע מבחוץ, נחשבים היום לחצי נכים. בעונה האחרונה שחקנים שגובהם 2.06 מ' ומעלה, זרקו 20 אחוז מהזריקות מחוץ לקשת ב־.NBA פי שלושה יותר מאשר לפני 30 שנה! שחקנים אוהבים להטביע ולזרוק שלשות, טוען וולט פרייזר, הרכז האגדי של הניקס, כל מה שבאמצע הולך לאיבוד. אמנות הקליעה נעלמת.
שיפור של 10 אחוז בקליעה יכול לתת לקבוצה עוד 5־6 ניצחונות בעונה, ולעשות את ההבדל בין עונה מצוינת לכישלון מוחלט. הכדורסל הוא ספורט אכזרי. מודדים וסופרים כל דבר. מרגע שהס־ קאוטים גילו חולשה שלך, אתה יכול להיות בטוח שמאמני הקבוצות היריבות יתמקדו בחולשות עד שתוכיח שהתגברת ופתרת את הבעיה.
מאז שדאלאס מבריקס שכרו את מאמן הקליעה גארי בורן ב־,1997 הם עלו ממקום 27 בליגה באחוזי קליעה לשלוש נקודות, למקום שלישי וראשון. סן־אנטוניו ספרס החתימה את צ'יפ אנגלנד ב־2005 למאמן קלעים, וקפצה ממקום שמיני לשני בשל־ שות. אינדיאנה עם ביל קלר, ממקום 19 לשמיני בעונשין.
קבוצות משלמות מיליונים לשחקנים, ומפסידות עונה שלמה בשביל לחסוך כמה עשרות אלפים על מאמן קליעה. לשבע קבוצות NBA יש כבר מא־ מני קליעה. לא שמעתי עדיין על מאמנים כאלה באירופה. מתי אצלנו?
לפנייה לכתב/ת 
