פדרר, נאדאל ופרדוקס הכל יכול: מי טוב יותר?
השווייצרי שבר כל שיא אפשרי ונחשב בעיני רבים לטניסאי הגדול מכולם. מצד שני, הספרדי מוביל במאזן המפגשים מולו באופן כה מובהק. אז איך קובעים מי משניהם טוב יותר? לצערנו, אליפות ארה"ב הפתוחה, שתיפתח ביום שני, תהיה כנראה אחד הטורנירים האחרונים שבו יוכלו להיפגש
ביום שני תצא לדרך אליפות ארצות הברית הפתוחה, טורניר הגראנד סלאם האחרון ל-2013, שנה אשר אולי מסמלת סוף של עידן בלתי נשכח - עידן היריבות בין רוג'ר פדרר לרפאל נאדאל. כיאה למעמד, זה הזמן להכריע - מי משניהם טוב יותר? אבל כאשר ניגשים לעסוק בנושא נתקלים בסוגיה בעייתית: כיצד קובעים בספורט מיהו הגדול ביותר בענף?
ynet ספורט ברשתות החברתיות:
- להישאר עם יד על הדופק: עמוד הפייסבוק שלנו
- כל העדכונים בציוצים שוטפים: עמוד הטוויטר שלנו
- צילמתם תמונת ספורט שווה? שתפו בעמוד האינסטגרם שלנו
מאחר שזה נדיר לראות את שני הטוענים העיקריים לכתר פעילים ורלוונטיים באותה התקופה, הנטייה היא להסתמך על מספר התארים ועל הסטטיסטיקה האישית. אלא שזה עלול להטעות מכיוון שהמשחק עשוי להשתנות בתקופות שונות ובעיקר כי היריבים אינם אותם יריבים, מה שמשפיע באופן ישיר על הסטטיסטיקה. לכן לשאלות היפותטיות סביב "מי הגדול מכולם?" - כגון במקרה של ליונל מסי-דייגו מראדונה - גם התשובות היפותטיות.
זה בדיוק מה שהופך את ההשוואה בין פדרר לנאדאל לכך כך מרתקת. סביר להניח כי לו הם היו משחקים בתקופות שונות הסטטיסטיקה עלולה הייתה להטעות.
| סוג המשטח | מאזן |
| דשא | 1:2 לטובת פדרר |
| קשה | 6:7 לטובת נאדאל |
| חימר | 2:13 לטובת נאדאל |
| כללי | 10:21 לטובת נאדאל |
על פניו, לולא הם היו משחקים באותה תקופה ומתמודדים אחד מול השני בתדירות גבוהה, אזי שהוויכוח כלל לא היה מתקיים והיה קונצנזוס מובהק - פדרר טוב יותר. הרי הוא מחזיק במספר הגדול ביותר של תארי גראנד סלאם (נכון להיום...) והוא כיהן במקום הראשון בעולם זמן רב יותר מכל אחד אחר בהיסטוריה.
אלא שהתסריט הנ"ל אינו רלוונטי מאחר שהשניים נפגשו 31 פעמים במהלך העשור האחרון. וכאן נכנס לתמונה "פרדוקס הכל יכול, הנקרא גם "טיעון התכונות הסותרות", או כפי שנהוג להציג את הפרדוקס באמצעות שאלת השאלות: "האם מי שהוא כל יכול מסוגל לייצר אבן שאינו יכול להרים?". ובתרגום חופשי לענייננו: אם פדרר הוא הגדול מכולם, האם זה ייתכן שקיים שחקן המוביל במאזן המפגשים מולו באופן כה מובהק? (10:21 לנאדאל במאזן הכללי, כאשר 9:14 במשחקי גמר, 2:8 בגראנד סלאמים).
שנות "הוואקום" שפדרר נהנה מהן
כמובן שיש טיעונים הגיוניים לכאן ולכאן. תומכי פדרר יפתחו את שלב הטיעונים בריצה אל ארון הגביעים של השווייצרי ויוציאו ממנו 17 תארי גראנד סלאם, חמישה יותר מתכולת ארון הגביעים של רפא. כמובן, הם לא ישכחו לציין את העובדה שפדרר הוביל את הדירוג העולמי במשך 237 שבועות ברציפות ו-285 שבועות בסך הכל, זמן רב בהרבה מתקופת כהונתו של נאדאל בראש הדירוג.
מנגד, תומכיו של רפא יטענו שמאז שפדרר זכה בגראנד סלאם הראשון שלו (ב-2003 על הדשא בווימבלדון) ועד שנאדאל הגיע לסבב והפך ליריב משמעותי, נהנה פדרר משנות "וואקום". באותן שנים את צמרת הדירוג הרכיבו שחקנים כמו לייטון יואיט, אנדרה אגאסי (בגיל 33), מארט סאפין, חואן קרלוס פררו, קרלוס מויה, גיז'רמו קורייה, אנדי רודיק, דויד נלבנדיאן, טים הנמן וכדומה.
אמנם מדובר בטניסאים אדירים, אבל לא ב"קאליבר" של הגדולים ביותר (למעט אגאסי, שכבר היה בהרבה מעבר לשיאו). לעומתם, על נאדאל היה לעבור משוכה גבוהה בדרך לכל גראנד סלאם, המחשה יפה לטענה שהסטטיסטיקה עשויה להטעות כאשר עורכים השוואות בתקופות שונות.
סביר להניח שאוהדי פדרר יציינו כתגובה שבין השנים 2005-2010 פדרר קטף לא פחות מ-11 תארי גראנד סלאם מתוך 16 אפשריים. הנתון בהחלט מרשים, אולם עדיין, נאמני רפא יטענו מנגד שבשנת 2005, השנה בה רפא זכה ברולאן גארוס, תואר הגראנד סלאם הראשון שלו, בגיל 18 בלבד, הוא היה עוד "בוסר".
למעשה, רק במהלך שנת 2007 נאדאל ביצע קפיצת מדרגה והתחיל להוות איום אמיתי על פדרר גם ביתר המשטחים, ולא רק על משטח החימר. המהפך הושלם ב-2008 כאשר רפא ניצח את רוג'ר במגרשו "הביתי" - הדשא בווימבלדון, לאחר מותחן מרתק שנמשך ארבע שעות ו-47 דקות, שבסופו הספרדי ניצח 2:3.
בניגוד לטענות אפשריות מצד מעריציו של פדרר שהוא כבר היה מעבר לשיאו, משחק הגמר הזה בווימבלדון נחשב בעיני רבים למשחק הטניס האיכותי בכל הזמנים. משחק בו שני היריבים הציגו יכולת שיא ומתחו אחד את השני עד לקצה גבול היכולת. תומכי נדאל יוסיפו שמ-2008 פדרר זכה "רק" בארבעה תארי גראנד סלאם, בעוד נאדאל הניף תשעה גביעים של הטורנירים הנחשבים ביותר למרות שסבל משתי פציעות שהשביתו אותו מפעילות לתקופה ארוכה.
"בית פדרר" הרי לא יוותר בקלות ויגרוס כי מתוך 12 הזכיות של נאדאל, שמונה מתוכן היו על החימר בפריז, נתון שלבטח הופך אותו לשחקן החימר הגדול בכל הזמנים. עד היום לא היה שום שחקן אחר שמראה דומיננטיות כזו באף משטח, גם לא פדרר על הדשא (רפא מחזיק במאזן מדהים של 58 נצחונות לעומת הפסד בודד ברולאן גארוס, וגם הוא הגיע כששיחק פצוע). ולמרות זאת, פדרר שחקן מגוון יותר שזכה שבע פעמים על הדשא בווימבלדון, חמש פעמים באליפות ארה"ב הפתוחה, ארבע פעמים באוסטרליה ופעם אחת ברולאן גארוס (ב-2009, בטורניר בו נאדאל הודח בסיבוב הרביעי).
לטיעון זה יגיבו אוהדי נאדאל שמשנת 2007 נאדאל גיוון את משחקו וניצח את פדרר על כל יתר המשטחים ולא רק על חימר. למעשה, נאדאל מוביל על פדרר 6:7 על משטח קשה ועל הדשא הוא בפיגור זניח של 2:1 (על חימר, אגב, המאזן הוא 2:13 לנאדאל), לא במקרה הספרדי הוא אחד מהטניסאים הבודדים שזכה בכל אחד מארבעת טורנירי הגראנד סלאם (פדרר גם כן רשם את ההישג המרשים).
ובכל זאת: מי מבין השניים גדול יותר?
כפי שהדברים נראים כעת, בקרוב אנו עשויים למצוא את עצמנו מנהלים את אותו הדיון בדיוק, רק הפעם בין נאדאל לבין נובאק ג'וקוביץ'. בשנתיים האחרונות הסרבי מפגין שליטה בסבב ומפתח מול רפא יריבות בפני עצמה, אשר באה לידי ביטוי במפגשים אדירים שבהחלט ראויים לרשת את השם המחייב "סופר קלאסיקו".
אני באופן אישי עדיין מתקשה להגיע להחלטה חד משמעית מי מבין השניים גדול יותר. אם תכריחו אותי, אומר שמאזן ה"ראש בראש" במשחקים בין השניים מהווה נתון מכריע בנושא, כי בסופו של דבר, אם תשאלו כל ספורטאי - השורה התחתונה בספורט היא לנצח, ולכן אומר שנאדאל גדול יותר מפדרר.
בין אם אתם ממחנה פדרר או נאדאל, כאוהדי ספורט בכלל וכחובבי טניס בפרט, אתם יכולים להרגיש ברי מזל שזכיתם לצפות ביריבות הזו, שבעיני רבים נחשבת לגדולה בהיסטוריה של הטניס, ואולי אף בהיסטוריה של הספורט. נותר רק לקוות שנזכה לראות עוד כמה מפגשים קלאסיים בין שני הטניסאים הענקיים האלו, אולי אפילו בשבועיים הקרובים בארצות הברית.
לפנייה לכתב/ת 
