לידיעת הבמאים: הים סוער, גבה גלי ומסוכן
מ"עולם המים" ועד "פוסידון", במאים שהחליטו לצלם בים מצאו עצמם עולים על שרטון, מתנגשים בקירות קרחונים והולכים לאיבוד באוקיאנוס של חובות. מטאפורית כמובן. אבל גם במציאות, לא תמיד היה מי שיציל אותם מטביעה
יש הפקות קולנוע שמעליהן מתנוסס דגל שחור - כזה שמסמן על ים סוער מאוד, וגלים גבוהים במיוחד, ומזהיר: הרחצה אסורה, וכך גם כשמדובר בצילומי סרט. למרות כל האזהרות, בחוף יש לא פעם מתרחצים נועזים שמתעקשים לצאת לשחות, ולפעמים למרבה הצער גם טובעים. זה לא כל כך שונה ממפיקים ובמאים יומרניים, שנכנסים לים עם הצוותים שלהם, ויותר מדי פעמים שוקעים איתם. למרות שמדובר בפרויקטים של עשרות מיליוני דולרים, מציל אין פה.
מציל אין, אבל לפעמים יש מזל. וזה מה שקרה לדיוויד פינצ'ר - אחד מאותם קולנוענים מוערכים, שחושבים שהם יכולים לעשות הכל, באוויר, ביבשה וגם במים. לאחרונה השתשעשע עם דיסני בעיבוד מחודש לספרו של ז'ול ורן מ-1870, "עשרים אלף מיל מתחת למים". למזלו, הפרויקט הזה לא ייצא לפועל. פינצ'ר אולי לא ראה זאת מבעד למשקפי הצלילה שלו, אך כל הסיפור היה נדון מראש לכשלון. אפילו תמיכת ממשלת אוסטרליה לא הספיקה. המפיקים, המשווקים ואפילו השחקנים (דניאל קרייג, בראד פיט ומאט דיימון ויתרו על ליהוקם) ידעו שמדובר בסוס ים מת. ויש להם דוגמאות מהעבר.
נכון, "עשרים אלף מיל מתחת למים" עובד בהצלחה לסרט (בכיכובו של קירק דגלאס) כבר ב-1954 על ידי ריצ'רד פליישר, והיה לסרט השני הכי רווחי באותה שנה, אבל מדובר בתקופה שונה לגמרי. מאז הפקות ענק שמיקמו עצמם בים, יצאו להפלגה מלאי חזון ועם שובל של דולרים מאחוריהם, צללו מטה, ועיגנו את עצמם בדברי ימי הקולנוע ככשלונות קולוסליים. זה הגורל שהיה צפוי גם ליוזמה של פינצ'ר, שלפניו תוכנן פרויקט דומה בראשות מקג'י, שבוטל גם הוא.
"20 אלף מיילים מתחת למים" - הגרסה הקדומה מ-1954
יש משהו בעייתי בסרטים המתרחשים בים - מצד אחד כשאנחנו חושבים על ים, עולים בראשנו מרחבים אינסופיים, נוף מהמם, דגים, כרישים, תמנונים, אולי גם ביקיני. מצולות האוקיינוסים הן סביבה שאינה טבעית אך מסקרנת לבני אנוש. בימים עברו הקהל גמע את מי הים הקולנועיים - גם אם אלו היו עכורים ולא נראו אמינים במיוחד. היום זה כבר הרבה יותר מסובך, ובעיקר יקר.
על הפער שנוצר ניתן ללמוד מ"הרפתקה בפוסידון" של רונלד נים מ-1972. למרות האפקטים המרושלים ותקציב צנוע של 4.7 מיליון דולר, סרט האסונות שאב את ההמונים לבתי הקולנוע והניב כ-93 מיליון דולר. מאז עלה סף הרגישות של הצופים, וכשוולפגאנג פטרסון יצר את הרימייק "פוסידון" ב-2006 הוא נדרש להשקעה של 160 מיליון דולר כדי להביא את הים למסך באופן משכנע. ומה הגמול: 180 מיליון דולר בלבד. היה שווה? כנראה שלא.
מי שכן הצליח לשחזר את ההצלחה של "הרפתקה בפוסידון", ובגדול, הוא ג'יימס קמרון שב-1997 הביא למסך אסון ימי שהיה באמת. ב"טיטאניק" הצליח הבמאי לאזן בין צילומי הפנים בבטן האוניה לבין סצנות חוץ מרשימות ומסובכות יותר בים הפתוח. ואכן, הפרויקט היומרני הזה עלה כ-200 מיליון דולר, והחזיר את ההשקעה בדרך למקום הראשון בטבלת הסרטים הרווחיים ביותר בכל הזמנים עם 2.1 מיליארד דולר.
קמרון שבר את השיא שלו לפני ארבע שנים עם להיט המדע בדיוני "אוואטאר" שצבר כ-2.7 מיליארד דולר, ועכשיו הוא נמצא בעיצומן של ההכנות על סרט ההמשך, שהעלילה שלו תיקח את הצופים לים של הכוכב פאנדורה. הבמאי המגלומן לא מתרגש מאתגרים שכאלה, אבל אף אחד לא יתפלא אם ב"אווטאר 2", המיליונים שישפכו לים יגרמו להפקה כולה להיראות כמו הטיטאניק - הזו ששקעה במציאות, לא מהסרט. בינתיים, תאריך היציאה נדחה מ-2015 ל-2016, התסריט משוכתב, וגם הצילומים יתעכבו. מסובך.
מול ההצלחה הקופתית המהדהדת של "טיטאניק" יש לנו את השקיעה של מי שעד לא מזמן נחשב לפלופ הכי גדול בהוליווד (לפחות באופן סמלי, כי כשלונו לא היה קיצוני עד כדי כך) - "עולם המים" (1995) של קווין ריינולדס, בכיכובו של קווין קוסטנר כגיבור בעולם פוסט-אפוקליפטי שהוצף במים.
סרט זה נחשב בזמנו ליקר יותר אי פעם - 175 מיליון דולר תקציבו, אותו לא הצליח להחזיר. אמנם הסרט הניב 88 מיליון דולר בארצות הברית, ואף הצליח מעבר למצופה מעבר לים. עם זאת, השורה התחתונה קובעת כי ההשקעה חסרת התקדים בפרויקט זה הסתיימה במפח נפש.
הטריילר של "עולם המים"
מפח נפש היה גם מנת חלקו של מתיו מודין, ש"אי הפיראטים" ("Cutthroat Island") אמור היה להפוך אותו לכוכב לא פחות גדול מקוסטנר באותה השנה. אבל השחקן המוכשר לא למד לקח מהסרט "Wind", בו גילם סקיפר אמריקני שהפסיד במירוץ שייט יוקרתי לנבחרת האוסטרלית (הסרט הפסיד הרבה יותר בארצות הברית), והלך לסרט ההרפתקאות היומרני שביים רני הרלין בתקציב של 98 מיליון דולר. עם הגעתו לאקרנים, שקע "אי הפיראטים" ביחד עם מודין וג'ינה דיוויס שכיכבה לצדו (לפחות לה יצאה זוגיות מכל זה, אולם גם נישואיה לבמאי הרלין עלו על שרטון ב-1998).
הטריילר של "אי הפיראטים"
"אי הפיראטים" נחשב לאחד מהפלופים הגדולים בתולדות הקולנוע עם 11 מיליון דולר בלבד שזרמו מההקרנות בארצות הברית. הכישלון המהדהד הזה אולי מפתיע בראי הזמן נוכח ההצלחה של הפרנצ'ייז המשגשג של אולפני דיסני "שודדי הקריביים". יש המון דמיון בין ארבעת סרטי הפרנצ'ייז שיצאו מאז 2003 בכיכובו של ג'וני דפ (החמישי בדרך), אולם בניגוד לפלופ ההוא של הרלין, מדובר בהצלחה יוצאת דופן עם הכנסות מצטברות של 3.7 מיליארד דולר בכל העולם.
אז האם יתכן ש"אי הפיראטים" פשוט הקדים את זמנו? אולי, אבל לבטח שהוא לא היה סרט מושקע ראשון שעסק בשודדי ים, וגם לא הראשון שכשל. תשע שנים לפני, שם רומן פולנסקי את כל היוקרה שלו, ואת 40 מיליון הדולר שקיבל ממנחם גולן ויורם גלובוס מחברת קאנון, על הסיפון החלקלק של קפטן וולטר מתאו.
ההשקעה ב"פיראטים" ירדה לטימיון עם הכנסות מגוחכות של 6.3 מיליון דולר בכל העולם. פולנסקי, שחשב אולי שראה כבר הכל, למד שיעור מאלף בפרויקט הזה שהתחיל בתקציב בינוני של 15 מיליון דולר, והתפתח בגין נסיבות הצילום הקשות למפלצת ימית זוללת מזומנים, שלא הניבה פרי.
הטריילר של "פיראטים" מ-1986
בימים אלו מתחדש העניין של קולנוענים בכל העולם בפיראטים של העת החדשה - סומלים ואחרים - הפועלים בים האדום בואכה תעלת סואץ, והפכו למטרד בינלאומי. טוביאס לינדהולם הדני יצר את "חטיפה בלב ים" ופול גרינגראס מספר את סיפורו האמיתי של קפטן ריצ'רד פיליפס בגילומו של טום הנקס - אולם מדובר במותחנים המתרחשים בעיקר בבטן הספינה - כמעט במנותק מהמרחבים המימיים סביבם.
בניגוד ל"קפטן פיליפס", בקומדיית האקשן "קפטן רון" מ-1992 אנו חוזים בקורט ראסל נאבק בפיראטים מהקריביים (אבל עדכניים יותר). רק לצלם את המסע הימי והמפגשים עם ספינות החמושים מפורטו ריקו וקובה, עלה כ-24 מיליון דולר. ומה התגמול? 22.5 מיליון בסך הכל, וקצת תהילת פולחן של כמה מעריצים שבוודאי עודדה את הבמאי תום אברהארד - מה שלא עזר לו להשיג עבודה נוספת בשמונה השנים שלאחר מכן.
אז סרטי פיראטים קומיים שלא מחזיקות מים כושלות, לא. אבל מה עם דרמות אפיות גדולות שמספרות את סיפורי הרפתקאות שנוגעים לכולנו? ובכן, גם אלו לא הצליחו להטיל עוגן בקולנוע. ב-1992 - אותה שנה בה יצא "קפטן רון", הביאו האחים הרוסים אלכסנדר ואיליה סלקינד את סיפורו של קפטן אחר - נודע יותר, בשם כריסטופר קולומבוס.
הטריילר של "כריסטופר קולומבוס"
הסרט שציין 500 שנה למסעו של קולומבוס אל היבשת החדשה, עלה למפיקיו 45 מיליון דולר. ולמרות נוכחותם של מרלון ברנדו, קתרין זיטה ג'ונס, טום סלק, הבמאי ג'ון גלן וצוותו לא ניווטו אל הארץ המובטחת עם 8.2 מיליון דולר בלבד בקופות. ואם זה לא מספיק, לצד כשלונו הקופתי, הסרט "כריסטופר קולומבוס" זכה בכבוד המפוקפק של חמש מועמדויות לראזי (סלק אף זכה בזו של שחקן המשנה הגרוע).
בכלל, דומה כי שנות התשעים היו השנים בהן הגיע גל הסרטים הימיים לשיא עוצמתו, לפני שהתנפץ על מפתו בתי הקולנוע. כך גם במקרה של הבמאי רידלי סקוט והשחקן המהולל ג'ף ברידג'ס, שכמו לוויתנים באו להתאבד על החוף עם הסרט "ים של חברים" מ-1996 שהביא למסך את הסיפור האמיתי של הספינה אלבטרוס ששקעה ב-1961 ושעליה חבורה של נערים וקפטן בוגר אחד מחויב מטרה יתר על המידה. בסיפורה של האלבטרוס היו ניצולים. בסרט, בו כיכבו גם ראיין פיליפה וג'ון סאבאג', לא ממש. למרות הקאסט הנוצץ ותקציב של 38 מיליון דולר, הסרט הניב רווחים של 10.2 מיליון דולר בלבד.
הטריילר של "ים של חברים"
גורל דומה, אם כי פחות נורא, נכון לשחזור ההיסטורי של רוג'ר דונלדסון לסיפור המרד על הבאונטי הבריטית מ-1789. "הבאונטי" מ-1984 זימן את רשימת השחקנים הבאה: אנתוני הופקינס, מל גיבסון, לורנס אוליביה, דניאל דיי לואיס וליאם ניסן, כשעל המוזיקה הופקד ונגליס. למרות הכוכבים על סיפון הספינה, ולמרות שבניגוד למקרים קודמים הצוות הצליח לעמוד בתקציב שהוקצה לו בסך 25 מיליון דולר, הקהל לא התלהב, והניב למפיקיו כתשעה מיליון דולרים בלבד.
הטריילר של "הבאונטי"
אז אם לא סיפור אמיתי, אולי כזה דמיוני קלאסי - נגיד, "מובי דיק" של הרמן מלוויל - רומן קנוני, מהגדולים שיצאו לאור אי פעם? ובכן, די מפתיע לגלות שמאז העיבוד הקולנועי של ג'ון יוסטון מ-1956, הגרסאות המצולמות המעודכנות שהושלמו הן מיני סדרות או סרטי טלוויזיה. פרויקט שכן צלח, היה זה שביים פול סטנלי ב-1978, אלא שהוא ראה אור רק ב-2006 על גבי DVD. גרסה אחרת מ-2010 היא עיוות שעלה חצי מיליון דולר מבית חברת הפקת הזוועתונים אסיילום, חובבת היצורים הימיים המוזרים (כריש-תמנון, מגה-פירנה ועוד).
סרט ים בגרושים. "מובי דיק" של אסיילום
"Empires of the Deep" נראה גם הוא כמו סרט של אסיילום, אלא שבניגוד אליו הוא הופק בתקציב של 130 מיליון דולר. הפראייר שהשקיע אותם בעיקר מכיסו הוא איל נדל"ן סיני, שהחליט לקפוץ למים הקרים של הקולנוע עם סרט יומרני ופומפוזי שאמור לדעתו לשבור קופות מסביב לעולם. לפרויקט גויסה כוכבת הוליוודית, אולגה קורילנקו, ובמאים זרים שבאו והלכו. מייקל פרנץ' התחיל בצילומים, סקוט מילר סיים אותם, וכרגע לא ברור מתי סרט ההרפתקאות התת ימי יושלם ויצא להפצה. הטריילר שלו כבר מורה על כך שמדובר על מעין "אוואטר" מייד אין צ'יינה:
איש העסקים הסיני עומד בפני כשלון קולוסלי, אך רון הווארד, הבמאי ההוליוודי המנוסה מתעלם מכל נורות האזהרה בדרכו להפקה הגדולה הבאה שלו: "Heart of The Sea", עיבוד לרומן עטור השבחים של נתניאל פילברוק מ-2000. העלילה מלווה צוות של ספינה בריטית בראשותו של כריס המסוורת', במצוד אחר לוויתן. ים, ספינה, לוויתן. נראה שהווארד נפל ברשת.
הים לא תמיד שחור
מול כל רשימת סרטי הענק הללו ששקעו להם אל המצולות, אפשר לחוש באחרונה בגל חדש, שקט יותר, של סרטים ימיים צנועים יותר, טבעיים, אפילו אישיים. אנג לי "חיי פיי", שזכה להערכה רבה וגם בארבעה אוסקרים (כולל על הבימוי) וסיפר את סיפור הישרדותו גדוש הספיריטואליות על רפסודה בים. הסרט שעלה כ-120 מיליון דולר, בקושי החזיר את ההשקעה בארצות הברית, אך זכה להצלחה מסחררת מסביב לעולם ובעיקר בסין, שם היה לשובר הקופות העיקרי אשתקד.
בסרטים אלו - בדומה ל"חיי פיי" או "האיש והים" של ג'ון סטרג'ס מ-1958, המערבולות הן קודם כל בלבו של האדם, פחות בלב הים הסוער מסביב. כך גם במקרה של ג'יי.סי. צ'אנדור הצעיר ("התמוטטות"), שלקח את רוברט רדפורד לסרטו "All Is Lost", המתרחש כולו על יאכטה הרוסה בלב ים ומתרכז בהסתגלותו של האדם העשיר ורב האמצעים בסביבתו הטבעית.
הטריילר של "All Is Lost"
שני סרטים דומים, ומצליחים יחסית מגיעים מסקנדינביה. "The Deep" של בלתזאר קורמאקור האיסלנדי שמספר את סיפור השרדותו של דייג במים הקפואים. "קון-טיקי" הנורבגי, שהיה בין המועמדים הסופיים לאוסקר, סיפר על משלחת הרפתקנים לפולינזיה. מדובר בהפקה הגדולה בתולדות נורבגיה (15 מיליון דולר), שהיתה גם לרווחית ביותר עם 22 מיליון דולר. הבמאים יואכים רונינג ואספן סנדברג שכנעו כל כך, עד שזומנו על ידי המפיק ההוליוודי ג'רי ברוקהיימר לביים את הסרט החמישי של "שודדי הקריביים" ב-2015.
לפנייה לכתב/ת 
