בישראל ייסדנו את פסטיבל הקולנוע האמריקני

לליזבת' שרמן, יהודיה אמריקנית טובה ממוצא צרפתי, היה חלום: לייסד פסטיבל קולנוע אמריקני בישראל. עם הידע והניסיון שצברה במהלך פסטיבל הקולנוע הצרפתי שיזמה בוושינגטון לפני שש שנים, החל גם החלום הישראלי של שרמן לקרום עור וגידים, ולפני שנתיים החלה במהלך מעשי להגשמתו. והנה ביום חמישי האחרון זה קרה עם השקת פסטיבל הקולנוע העצמאי האמריקני States of Mindes בישראל - פסטיבל שמתקיים הקיץ בפעם הראשון ושהוקם בעצם מאפס.

חוגגים ניצחון לוגיסטי גדול. צוות States of Minds(צילום: Jackie Sharp)

סרטי הפסטיבל והסדנאות שמתקיימות לצד ההקרנות בתל אביב, ירושלים, חיפה, חולון וכרמיאל אמורים על פי שרמן לחולל מיזוג בין תרבויות מכל העולם. אבל לפני כן, היה על שרמן וחברי צוותה הצעירים להתמזג בנוף הישראלי בחודש האחרון כדי לאפשר את קיומו של הפסטיבל. בתקופה זו הם למדו הרבה על הבדלים תרבותיים והדרך לגשר עליהם בשטח, והם כותבים על המסקנות שלהם ל-ynet:

"לגבש את הפרויקט הזה היה הרבה יותר ממטורף, הרבה יותר ממלחיץ, ועדיין כיף אדיר. יצא לנו לפגוש אנשים שונים ומשונים במהלך העבודה שלנו בישראל, ובלי ספק אנחנו חוזרים לארצנו מצויידים במספיק סיפורים להרבה זמן.

שרמן בהקרנה בפארק כרמיאל. יוצאים מתל אביב(צילום: אלכס הובר, Moments)

ליזבת' עבדה על הפסטיבל בשנתיים האחרונות על הקו בין וושינגטון לתל אביב. כל הקונספטים והתוכניות גובשו עוד לפני שבכלל הגענו לישראל לתת את הפוש האחרון. כמו בכל פרויקט חדש בכל מקום אחר בעולם, גם במקרה זה עמדו בפנינו לא מעט מהמורות ואתגרים. ועדיין ראינו, בהם הזדמנות ולא מכשול. אלו היו הזדמנויות ללמוד איך להתאים את ההבטים השונים של הפסטיבל לסביבה הישראלית, ואיך לפתוח דלתות לפתרונות מוצלחים יותר ומציאותיים יותר מאלו שחשבנו עליהם.

פסטיבל הקולנוע האמריקני העצמאי States of Minds נועד להפגיש בין המדינות (states) והתודעות (minds) והוא אכן שילב בין כמה וכמה מדינות, וכמה תודעות. בשלב מסוים, הצוות שלנו התפזר ברחבי העולם: דאריל היה בשיקגו, סנטיאגו בוושינגטון, ליזבת' בתל אביב, ומעצבת האתר שלנו דיאנה ג'יי. רייט ביפן. כתוצאה מכך, הצוות של States of Minds בכלל לא יכול היה לישון במשך חודש. עבדנו במשמרות וניסינו להיות מסונכרנים, כך שהאי-מיילים שלנו יגיעו מצד אחד של העולם לצדו השני באיזור זמן אחר לגמרי - ושמישהו יהיה ער לגמרי בשביל לקרוא אותם.

סנטיאגו ודאריל. סטודנטים מוושינגטון בצוות ההקמה(צילום: Jackie Sharp)

גם כשנפגשנו בישראל לקראת תחילת הפסטיבל, היה לחוץ ולא קל. מאז שירדנו מהמטוס בשדה התעופה בן גוריון, לוח הזמנים האינטנסיבי שלנו סבב סביב הפעולות הבאות: לשלוח אימיילים, לקבוע פגישות, לשלוח אימיילים, לענות לשיחות טלפון, להתקשר לאחרים בטלפון ולשלוח עוד כמה אימיילים. ואז לרוץ החוצה לרחוב כדי להגיע בזמן לפגישה.

מיהרנו, הגענו מתנשפים ולחוצים, ועם זאת, תמיד איכשהו "הקדמנו" לפגישות - אולי כי לא היינו רגילים לתזמון של הישראלים. זה לא משנה למתי קבענו את הפגישה, תמיד התחלנו אותה קצת יותר מאוחר, וסיימנו אותה קצת יותר מוקדם. איכשהו הצלחנו להתרגל לזה.

מבקר ynet שמוליק דובדבני (מימין) בפאנל של הפסטיבל(צילום: Jackie Sharp)

בהתחלה היה לנו קשה להסתגל לשיטות השיווק והמכירות המקומיות. סנטיאגו בילה שעתיים רצופות בחברת טלפונים בתל אביב, כשכל מה שהוא רצה היה לרכוש מודם סלולרי (netstick).

להשלים את המטרה לא לקח הרבה זמן, הנטסטיק נמצא די מהר, אלא שאז המוכרת התעקשה לנסות ולשכנע אותו לרכוש גם מגן למכשיר הנייד (ופירטה בפניו את כל סוגי המגינים שלרשותה מהיקר ביותר ומטה), ואז המשיכה עם הצעה שירכוש לעצמו כיסוי למסך. אחרי כל זה, הוא גילה שהוא לא יכול לקנות את מה שהוא באמת היה צריך בלי חשבון בנק ישראלי. נכון לרגע זה, כולנו עובדים על Wi-Fi.

עובד על Wi-Fi. סנטיאגו מנואל קנטון בקולנוע לב (צילום: Jackie Sharp)

עוד דבר שהיה לנו קשה להתרגל אליו הוא עד כמה נחמדים ישראלים יכולים להיות. בארצות הברית נהגי המוניות לא מדברים הרבה. אי אפשר להגיד את זה על הנהגים הישראלים. שלושה מהם הציעו לליזבת' נישואים בשלוש נסיעות שונות. אנחנו לא יודעים אם הם היו נחמדים, או פשוט קצת בודדים,

אבל המחוות הללו התקבלו כמחמאה. חבל רק שעל המחמאות הללו היינו צריכים לשלם יותר ממה שמקובל אצל נוסעים ישראלים.

לאט לאט אבל בטוח, הצלחנו להתרגל לחיים בתל אביב. הצלחנו לשים ידינו על כרטיסי SIM לטלפונים שלנו, הצלחנו להגיע לפגישות שלנו "בזמן", והצלחנו אפילו לסדר לעצמנו חדר ישיבות באחת המסעדות בשנקין. עכשיו כשיש לנו משפחה, סגנון חיים ובית בישראל, זה יהיה הלם תרבותי אמיתי לשוב לארצות הברית, שם נהיה עסוקים בארגון אירוע אחר.

בינתיים אנחנו נתגעגע אליך ישראל, ואנחנו נראה אותך בשנה הבאה כשנחזור עם פסטיבל States of Minds מספר 2".

• השתתפו בכתיבת הטור: יו"ר פסטיבל States of Minds, ליזבת' שרמן; מנהל טכני, סנטיאגו מנואל קנטון; וקצין התקשורת, דאריל פו