שלב אחרי שלב: לעבור בשלום השבוע הראשון

בעוד פחות מ-48 שעות תיפתח שנת הלימודים, מה שאומר שאנחנו עומדים להיפרד מהחופש הגדול-הגדול הזה וכדאי שנתחיל להתכונן, פיזית ונפשית, למעבר למצב צבירה חדש, שיש בו סדר יום, עמידה בלוחות זמנים, והתמודדות עם מטלות ומחויבויות. כן, סוף-סוף חוזרים למסגרת.

אני מוקפת בהורים המצפים לרגע הזה בכליון עיניים, סופרים ימים ושעות ומייחלים לבואו. אחרים חוששים: מה יהיה? איך הילד שלי יתרגל למסגרת חדשה או למסגרת בכלל? האם יהיה לו טוב? האם ימצא חברים? האם הגננת או המורה תאהב אותו? האם הוא יסכים להיפרד ממני בבוקר? איך הוא ישב בסבלנות כל כך הרבה שעות כל יום? איך הוא יתמודד עם חומר הלימוד ועם שעורי הבית, רחמנא לצלן? איך יזכור להביא את הציוד הנדרש ואיך הוא ילמד להיות מאורגן יותר?

חוזרים לבית הספר - כל הכתבות בערוץ הורים : 

יש גבול: 4 כללים שיחזירו את השגרה הביתה

בחירת הילדים: איזה ילקוט הכי שווה לכיתה א'

שלום כיתה א': איך תכינו אותם לשינוי הגדול

בלי קיטי ובוב ספוג: כך תוזילו הקניות לביה"ס

בדיוק בשביל זה אנחנו כאן, כדי להפחית חששות ולעשות סדר. נעצור לרגע ונחשוב מה כדאי לעשות בימים הקרובים, טרום-תחילת-השנה, ואיך נתנהל בשבוע הראשון ללימודים, על מנת לעשות זאת קל ופשוט יותר עבור כולם.

בין אם מדובר בזאטוט הנכנס לגן בפעם הראשונה, או זה העובר מגן פרטי קטן ואינטימי לגן עירייה גדול הרבה יותר, בין אם הילד שלכם עולה לכיתה א', או תלמיד בית ספר יסודי המקבל השנה מורה חדשה שהוא לא מכיר, ואפילו מתבגרים העוברים לחטיבה או לתיכון - כולם צריכים אותנו שם, באופן כזה או אחר, נוכחים ותומכים. איך? כמה? מתי? כל התשובות - לפניכם.

ראשון-שני: הימים האחרונים של החופש

מורידים הילוך: חסל סדר "יום הפוך" 

קמים מתי שרוצים, 'מנשנשים' כל היום, מסתובבים מבוקר עד ערב בחוץ, בין החברים, צונחים למיטה רק כשהעיניים נעצמות... זה הזמן להתחיל להתכנס: לשלב בסדר היום משימות התארגנות לקראת השנה החדשה, לחזור לנוהל ארוחת ערב וסגירת היום בשעה סבירה, להחזיר תפקידים בבית (לפנות מדיח, לצאת עם הכלב לסיבוב, להוריד כביסה... זוכרים?). גם אצל מי שזה התרופף עד נעלם במהלך החופש - זה הזמן להיזכר ולחזור.

מארגנים את החדר

האם ידעתם שארגון החדר הפיזי תורם לארגון פנימי-נפשי? אני, למשל, יודעת שכשאני מוצאת עצמי 'נטפלת' לאיזו מגירה חפה מפשע ומסדרת אותה בדקדקנות יתרה, זה סימן בדוק לחוסר שקט בתוכי (שמתפוגג ונעלם, אגב, במהלך העשייה המבורכת הזו).

גם על ילדים זה עובד באופן דומה. הציעו בנדיבות את עזרתכם (גם כשמדובר בילדים גדולים), שימו מוסיקת רקע שאתם אוהבים - ויאללה למלאכה! הזדמנות נהדרת למיין צעצועים, בגדים, תיקים ושאר חפצים (רק דברים טובים וראויים נשארים, כמובן), לאסוף את כל אלו שאין להם שימוש אצלכם ועדיין יכולים לשמח מאוד ילדים אחרים לשקית גדולה שתמצא לה בית חדש ואוהב. זה גם הזמן לפנות מדפים ומגירות לקראת שנת הלימודים החדשה, לנקות את שולחן הכתיבה (לא שמישהו באמת עושה עליו שעורים) - והנה פינינו מקום, פתחנו דף חדש ונקי. יש!

מכינים את הציוד לבית הספר

בוודאי כבר רכשתם את רוב הציוד הנדרש לשנה החדשה: תיק, ילקוט, קלמר, טושים, מדבקות ושאר אביזרים (מקווה שלא נסחפתם מדי). זה הזמן לעטוף את המחברות והספרים ולכתוב את השם בלב רוטט מהתרגשות. זוכרים את התחושה? הרגע הזה בו כל אחד מבטיח לעצמו בלב שהשנה הזו תהייה שונה מכל קודמותיה, שהשנה נשמור על סדר, על כתב יד יפה ורהוט, לא נדחה שעורים ומשימות עד לרגע האחרון...

העיסוק הזה הוא סוג של טקס, הכנה והתכוונות לקראת השנה החדשה, וראוי לפנות לו זמן ומקום. אני ממליצה בחום לא רק לקנות אלא גם להכין חלק מהדברים בעצמכם: עטיפות למחברות וספרים, תיקים, קלמרים, מעמד לעטים. שלבו ניירות עטיפה, דפי מגזין צבעוניים, בדים, סרטי קישוט, כפתורים מעניינים, והנה לכם שעת יצירה מהנה יחד ותוצרים שכיף להתחיל איתם את השנה.

הימנעו מהטפות דידקטיות 

בסגנון של: "איך שתתחיל את השנה - ככה היא תראה כל השנה". מוכר? זה קורה יותר במשפחות לילדים גדולים, שכבר חוו ונכוו ממערכת החינוך, ואנחנו מבקשים לצייד אותם בטיפים לדרך. אלא שהמשפט הזה הוא פחות מעודד ויותר מטיף, ולא בדיוק מעורר מוטיבציה. רוצים לדבר עם הילד על איך תראה השנה החדשה שלו? עשו זאת בשיחה אינטימית ואישית, בנפרד מילדים אחרים, בעיתוי הולם, והקשיבו לו בתשומת לב ובעניין רב, והכי חשוב - תוך שאתם מציינים בהערכה את יכולותיו, מאמינים בו ומתפעלים ממנו. זה כן יכול, בהחלט, לדחוף לפעולה.

חוגגים את סיום החופש

מה דעתכם לחגוג במשפחה את סיום החופש הגדול? בחוף הים, בפארק או אצלכם בבית, אירוע המציין סיום של דבר אחד והתחלה של אחר. זה יכול לכלול רק את המשפחה הגרעינית ואפשר גם להרחיב לרמת הדודים ובני הדודים, לאחל לכל ילד באופן אישי הצלחה בשנה החדשה, בברכה כתובה, שיר מתאים, במתנה קטנה וסימבולית ולבלות זמן מהנה יחד.

מה אני מאחל לעצמי?

משחק מקסים בו כל אחד מבני המשפחה מברך את עצמו לקראת השנה החדשה ו"מזמין" דברים טובים שהוא רוצה שיקרו לו. אפשר לעשות זאת בסבב, כשכל אחד מאחל לעצמו, ואפשר גם לכתוב את הנאמר על פתקים, להקריא ולשמור, ובסיום השנה לפתוח ולראות עד כמה הדברים אכן קרו. באופן טבעי כשאנו מדייקים את המשאלות שלנו ואף אומרים אותן בקול רם (ובוודאי כותבים) - זה הופך כבר לסוג של הצהרה והתכוונות גדולים יותר. והנה אנחנו גם יודעים מה הילדים שלנו רוצים להשיג בשנה הזו.

יום שלישי: היום הראשון ללימודים

להתחיל ברגל ימין

שזה אומר, לפני הכל, להתחיל את היום הראשון בבוקר רגוע. הסיכוי שזה אכן יקרה כך תלוי מאוד בשעת השינה ערב קודם לכן (רמז - מוקדמת!) ובכך שאתם, ההורים, תתעוררו לפני, תתארגנו, תתלבשו ותהיו מוכנים, ערניים ופנויים לילדים ולצרכיהם. העירו אותם בחיוך, אם זה מתאים אז אפילו כששיר נעים מתנגן ברקע, ארוחת בוקר קטנה (למי שמסוגל לאכול כשהוא מאוד מרוגש...), וכריכים מושקעים. עכשיו אפשר לצאת לדרך.

הטמינו פתק

ציור קטן שהכינותם מראש בקלמר, ביומן, בתיק האוכל, סוג של "חפץ מעבר" שישמח גם ילדים גדולים. מחווה האומרת: "אני חושב/ת עלייך ואוהב/ת אותך!". לקחת קצת מהבית באופן סימבולי ולהרגיש מרופדים ונינוחים יותר.

הימנעו מפרידות דרמטיות מדי

ומשפטים בעייתיים כמו "עוד מעט זה יגמר ותחזור הביתה". גם אם קשה לכם הזכירו לעצמכם את הכוחות של הילד שלכם, והתמודדויות דומות בעבר שהוא עמד בהן. נסו לבדוק האם יתכן שאתם קצת מתערבבים איתו יותר מדי ועשו את ההפרדה הנדרשת. תנו לו להתחיל "נקי" ונפרד מכם (תרתי משמע...).

הימים הראשונים ללימודים

סגרו את היום מוקדם יותר

שעות שינה מספקות הן בהחלט ערובה ליכולת תפקוד טובה יותר (של כולנו אגב). זה אומר להתחיל ארוחת ערב ומקלחות מוקדם יותר, ולהשאיר יותר זמן ל"ביחד" לפני השינה. סביר להניח שבימים הראשונים יהיו לא מעט שיחות וסיפורים סביב מה שקורה בגן או בכיתה וחשוב שתהיו שם, פנויים, קשובים ומתעניינים. וכשהשעה עדיין לא מאוחרת - זה אפשרי הרבה יותר.

שריינו את השבוע הראשון

בוודאי כשמדובר בילדים צעירים ההולכים לגן או לכיתה א', אך לא רק. גם לגדולים יותר זה חשוב ומשמעותי. פנו אותו עד כמה שניתן מעבודה, כך שלא יופעלו עליכם לחצים גם מהכיוון הזה, ותוכלו להתפנות לגמרי, פיזית ורגשית, לילד שלכם, שבאמת צריך אתכם בימים הראשונים של שנת הלימודים. זה אומר להיות איתם בנחת וברוגע בהתארגנות הבוקר וגם בתחילת היום בגן, כמה שיידרש. ככל שבאמת תהיו שם - כך הילד שלכם ירגיש בטוח יותר ויצליח לשחרר אתכם (ואת עצמו) מהר יותר.

חכו לילדים בבית עם חיבוק וארוחה חמה

ואם אתם לא יכולים - בקשו מסבתא וסבא או דמות משמעותית אחרת לעשות זאת. אין כיף גדול יותר לילד החוזר הביתה בימים הראשונים, המאתגרים והמעייפים מן הסתם, מלפגוש מישהו אוהב ומפנק שנמצא שם בשבילו.

הימנעו מלהתנפל עליהם עם שלל שאלות

אפילו שאנחנו הכי רוצים בעולם לדעת מיד כשהוא נכנס הביתה איך היה לו, מה הוא עשה, עם מי שיחק, מה אמרה הגננת/המורה, איך הוא הסתדר ועוד ועוד... תנו לו "לנחות" בשקט, ונסו להרגיש עם מה הוא חזר: באיזה מצב רוח הוא, כמה הוא עמוס רגשית, כמה עייף פיזית, כמה נרגש. הקשיבו לסימנים האלה ותנו לו להוביל את הקצב. יש לכם אחר צהרים שלם להתעניין ולשמוע. לאט לאט.

חכו רגע עם הלחץ של שעורי הבית

גם אם יש שעורי בית כבר בהתחלה (ולצערי הגדול - יש) אל תיכנסו לפאניקה. שימו לב איך הילד מתייחס לזה, אם בכלל, מה הוא עושה, אם הוא עושה... אתם יכולים להתעניין בנושא, כמו בכל נושא אחר, בנחת. ככל שתניחו לו להוביל ולקבוע את הקצב - כך לא תתפתח בהלה והתנגדות, מה שיעשה את כל העניין קל ואפשרי יותר לכולכם בהמשך.

גם לילדים מגיעים "100 ימים של חסד"

או לפחות חודש-חודשיים. להסתגל, להפנים, לעכל, לקלוט, להירגע, להרגיש נוח, להבין מה מצופה מהם, להרגיש בטוח, להרגיש שייך. בטח כשהחודש הראשון רצוף חגים, ומאלץ אותנו לעבור שוב ושוב מימים של מסגרת לימים של חופש, וחוזר חלילה. קחו את החודש הראשון כ"הקדמה למבוא", ניסוי כלים. קחו בחשבון שכל ילד צריך זמן שונה להסתגלות. הימנעו מהשוואה בין הילדים שלכם וילדים אחרים, תנו זמן גם לעצמכם.

מאחלת לכולנו שנת לימודים נהדרת, רגועה ומעצימה,

שלכם, אלי

הכותבת היא יועצת משפחתית , מנחת קבוצות הורים בכירה מהמרכז להורות ומשפחה בסמינר הקיבוצים. לאתר של אלי זוהר ניב לחצו כאן. להרצאות הבאות של אלי