"גיבור דורנו": גיבור שלא כובש את היצר
מיכאיל יורייביץ' לרמונטוב מת בגיל 27, אך בחייו הקצרים הספיק לכתוב שירה רוסית קלאסית, מחזות, וגם יצירת מופת. ב"גיבור דורנו", שרואה אור בתרגום מחודש לעברית, ניתן לזהות את סיפור חייו הסוער של הגאון הרוסי, שהעז לצאת נגד הצאר ניקולאי הראשון - וגם שילם את המחיר
רצה הגורל (או הצאר הרוסי) והמשורר והסופר הנועז, מיכאיל יורייביץ' לרמונטוב, מצא את מותו בדו-קרב, בדומה למשורר הנערץ א. ס. פושקין.
לא רק שהשניים נהרגו בדו-קרב, אלא שלרמונטוב ביקר בחריפות את הצאר ואת עושי דברו על עידוד קיומו של הדו-קרב. מי שהפך למבקר של החברה הרוסית והמשטר - ובאופן טבעי לאויב שיש לדכא - היה, כרבים מהסופרים הגדולים של רוסיה, גאון של ממש. על אף מותו בגיל 27 בלבד, הספיק לרמונטוב לכתוב כמה מהשירים הגדולים והיפים ביותר בשפה הרוסית וגם את רומן המופת "גיבור דורנו", המתפרסם עתה בתרגום מחודש לעברית של נילי מירסקי בהוצאת אחוזת בית.
"גיבור דורנו" הוא אחת מיצירות המפתח של הספרות הרוסית שנכתבו על ידי הקלאסיקונים של המאה ה-19, ומהווה דוגמא מצוינת לעיצוב דמות אמינה ובלתי נשכחת, כמו גם לתיאור דיוקן נוקב ומשכנע של החברה הצארית. הרומן מורכב ממספר סיפורים הקשורים זה לזה דרך דמותו של הגיבור, המסמל, על פי לרמונטוב, את דורו. הגיבור, פצ'ורין שמו, הוא טיפוס מלא סתירות פנימיות, אך ככלל ניתן לומר שהוא אינו דמות חיובית. אולם לרמונטוב היה חכם מכדי להציג טיפוס שטחי של נבל, ויצק לדמותו את המורכבות והקונפליקטים המאפיינים לא רק את הנפש האנושית, אלא גם את החברה שבה חי. כך דרים בכפיפה אחת גאוותנות, יצרי כיבוש ואנוכיות - עם אומץ לב, פקחות וכנות. המבט האירוני של לרמונטוב על פצ'ורין, יחד עם הבחירה להציבו כגיבור של הרומן, יצרו תמונה מרתקת של הווי התקופה וביקורת ערמומית ורבת חן על החברה.
וכי לאזור זה תהיה משמעות רבה ב"גיבור דורנו".
רוצים לקרוא פרק מתוך "גיבור דורנו"? היכנסו לכאן
"גיבור דורנו". הווי מרתק של תקופה
סיפורי הרפתקאות ופשע
חייו של לרמונטוב היו אמנם קצרים, אך גדושים בסערות ובאירועים דרמטיים. הוא נולד ב-1814 במוסקבה, אך גדל פרק זמן ממושך אצל סבתו באחוזתה. אמו, שהיתה נצר למשפחת אצולה, הלכה לעולמה כשהיה ילד, וסבתו הרחיקה אותו מאביו, שהיה איש צבא. כשהיה בן עשר לקחה אותו סבתו אל חבל הקווקאז כדי לרפאו ממחלה, מבלי לדעת שהוא עוד עתיד לשוב לשם כבחור צעיר ובנסיבות שונות לחלוטין,להתחיל לקרוא
"גיבור דורנו": פרק מספר
ynet
"בַּכּול היתה דממה - דממה דקה כל כך, שעל-פי זמזומו של יתוש אפשר היה לעקוב אחר מעופו. משמאל השחיר גיא עמוק; מאחוריו ולפנינו, בשיפולי הרקיע החיוור שעוד השתמרו בו זהרורי שקיעה אחרונים, הצטיירו פסגות כחולות כהות, חרושות קמטים". פתיחת הרומן "גיבור דורנו"
כשהיה בן 13 עבר עם סבתו למוסקבה כיוון שהאחרונה לא היתה מרוצה מרמת החינוך שקיבל, ושם נחשף ליצירותיהם של גתה ושילר. הפן הדרמטי ביצירותיהם כבש ככל הנראה את לרמונטוב, שאהב בילדותו המוקדמת סיפורי הרפתקאות ופשע. הוא החל ללמוד בגימנסיון אקדמי ובגיל 15 כתב את שירו "המלאך", אחד מיני שירים רבים הנחשבים לפנינים של השירה הרוסית. זמן קצר לאחר מכן, כשעבר ללמוד באוניברסיטת מוסקבה, התבשר על מות אביו (יש הסוברים שמת משברון לב משום ריחוקו של בנו ממנו), ושירתו ביטאה את כאבו הנורא בשירי האב שכתב.
לרמונטוב שהה תקופה קצרה באוניברסיטה, והורחק ממנה לאחר שהשתתף בתעלול שעורר זעם בקרב המרצים וההנהלה. הוא פנה לקריירה צבאית והגיע לדרגת קצין. בתקופה זו הביע התעניינות רבה בהיסטוריה הרוסית ובחברה בת זמנו, ויצירתו הושפעה עד כדי חיקוי מביירון ומפושקין. שני היוצרים הללו היו משמעותיים מאוד עבור לרמונטוב, ולכן לא מפתיע שמותו של פושקין ב-1837 בדו-קרב עורר בו זעם ויגון עצומים. הוא כתב את שירו המפורסם "מות המשורר", שבו האשים את הצאר, ניקולאי הראשון, את מקורביו, ואת החברה הצארית בכללותה כמי שרדפו את פושקין ועודדו, כאמור, את הדו-קרב. כיאה למשטר של אותה תקופה, לרמונטוב הורד בדרגתו ואף הוגלה לקווקאז, להצטרף לכוחות שמטרתם היתה להכניע את השבטים המוסלמים המורדים בשלטון הצאר.
כיוון שהמפגש עם הקווקאז לא היה מפתיע עבורו, הוא מצא באזור נחמה רבה והלך שבי אחר הנופים, דבר הבא לידי ביטוי בתיאורי הנוף המרהיבים והכובשים בעצמתם שניסח ב"גיבור דורנו". סבתו, שדאגה לו באובססיביות מה כל חייו, הצליחה להביא לכך שתקופת גלותו תקוצר, ולרמונטוב חזר לרוסיה והתמקם בסנט פטרבורג. במהלך שהותו בעיר התאפשר לו להתוודע לחברה האריסטוקרטית, משום ששמו היה שגור וידוע. אך לרמונטוב, בעל העין החדה והתודעה הביקורתית המפותחת, יישם את שראה לכדי כתיבת מחזה בשם "נשף המסכות", שבו הביע שוב את ביקורתו על החברה הגבוהה, ושוב נתקל בהתנגדות המשטר וסומן - על פי הסברה - לאויב מבית.
דיכוי נוסח הצאר
ב-1840 פורסם אוסף שיריו היחיד שראה אור בימי חייו (אחרים, שקוצצו על ידי הצנזורה, פורסמו לאחר מותו). היה ברור לכל כי שליטתו של לרמונטוב בשפה הרוסית היא פנומנאלית, אך גם מבקרים לא חסרו לו, והיו שטענו כי שירתו נגועה בילדותיות. שיריו הקצרים הדגישו את הערצתו לטבע כמו גם את רגשות הפטריוטיות לרוסיה. אף על פי שנדמה כי מדובר בפרדוקס - אין זה כך, כיוון שדווקא משום שהיו בו רגשות אלו, נמצא לרמונטוב כל חייו הקצרים בקונפליקט מתמיד עם החברה שבה חי ושאותה ביקר, והתקשה למצוא את מקומו.ב-1839 סיים את כתיבת הרומן "גיבור דורנו", שבזכותו נחשב לאחד מהאבות המייסדים של הפרוזה הרוסית. על הרומן עתידים היו לומר כי הקדים את זמנו מבחינת המבנה המיוחד, הנבירה הפילוסופית והפסיכולוגית המורכבת בדמות הגיבור, וזאת לצד שילוב בין מוטיבים ורעיונות רומנטיים וקלאסיים, כפי שמציינת נילי מירסקי בתרגום החדש ליצירה. עיצוב דמותו של פצ'ורין השפיע רבות על הספרות הרוסית, והוא הפך לאב טיפוס של אדם ייחודי ובעל שאיפות, הכבול בחברה הצארית המדכאת והמסרסת: דמות מרכזית ביצירות קאנוניות של הריאליזם הרוסי.
סופרים כדוגמת טורגנייב, נבוקוב ופסטרנק הושפעו מיצירתו הפרוזאית והשירית של לרמונטוב, ומותו הטרגי ב-1841, שיש המאשימים את הצאר באותן האשמות שלרמונטוב עצמו האשימו בנוגע לפושקין, אף הוסיף לו הילה של גאון חתרני שהיטיב לתאר את דורו. אולם כפי שקורה ביצירות מופת, "גיבור דורנו" היא יצירה נצחית, וככזאת היא נקראת בשקיקה גם היום, למעלה מ-150 שנה לאחר שנכתבה. זהו רומן ספציפי מבחינת המיקום הגיאוגרפי וההתייחסות לחברה והתקופה, אך הוא אוניברסאלי ומדויק גם לזמננו אנו, בעיקר מבחינת הניתוח המעמיק של נפש האדם (הקוראים נמשכים מיד לדמותו של פצ'ורין ומנסים לפענחו לאורך העלילה). תרגומה המעולה של נילי מירסקי הוא התרגום הרביעי ליצירה, ופרסומו משיב למדפים יצירה שהיא בגדר אבן דרך בספרות הרוסית והעולמית.
"גיבור דורנו". מהאבות המייסדים של דמות הגיבור
עטיפת הספר
מומלצים
