"דיוויד לינץ' אינו צל, הוא אבא שלי"
החיים היצירתיים של ג'ניפר לינץ' - הבת של - נעו מהעליהום בעקבות סרטה השנוי במחלוקת "הלנה בקופסא" מ-1993, לאכזבה הגדולה בכשלון הפרויקט הבוליוודי שלה. לרגל שידור הסרט שתיעד את ההרפתקה בהודו בערוץ 8, היא מספרת על הטראומות ועל אבא: "הוא איש נורמלי ואנושי, לא שונה במיוחד"
לפני עשרים שנה, ג'ניפר צ'יימברס לינץ', הבת של במאי הפולחן דיוויד לינץ' ("קטיפה כחולה", "טווין פיקס"), היתה האישה הכי שנואה בהוליווד. ממש נעשה בה מעשה לינץ'. היא היתה מושא ללעג, בוז וקילוסים.
סרט הביכורים שלה כבמאית "הלנה בקופסא" ("Boxing Helena") מ-1993 על רופא שמאוהב בצורה אובססיבית בצעירה קטועת רגלים אותה הוא ניתח, כשל בקופות ועוטר בפרס הראזי בתור הסרט הגרוע של השנה. המבקרים התחרו מי ירעיף יותר נאצות, וקים בייסינגר שהיתה אמורה לשחק בסרט ופרשה במהלך החזרות, התעמתה עם לינץ' בית המשפט, הפסידה ויצאה ממנו פושטת רגל.
הטריילר של "הלנה בקופסא"
"אני לא באמת יודעת למה העיתונות שנאה כך כך את הסרט", אומרת לינץ' (45) בראיון. "אולי זה קרה בגלל ש'הלנה בקופסא' קודם כסרט אימה, שלא בצדק. הרבה אנשים ציפו לסרט שונא נשים, למרות שהוא ממש לא היה כזה. הסרט נגע בדברים שאנשים לא היו מוכנים אז לראות.
"השנאה אליי קשורה גם לתביעה שהגשתי נגד בייסינגר. לעורכי הדין שלה היה אינטרס להציג את הסרט כנוראי, כדי להראות שהיה לגיטימי שהיא נסוגה ממנו. בכל הפרשה היו הרבה מרכיבים, שגרמו לתשומת לב: אני בתו של במאי מפורסם, אישה, במאית צעירה מאוד, ומסביב סרטי מתנהל משפט סוער. בסופו של דבר, אני מאוד גאה ב'הלנה בקופסה', ולמדתי ממנו המון דברים".
אז מה למדת?
"שאי אפשר לרצות את כולם. אני יכולה לומר שזה הסרט הכי טוב שיכולתי לעשות אז".
ממדונה לפרימדונה
ומה שמפתיע בכל הסיפור, שההתחלה היתה שונה לחלוטין - שנים אחדות קודם לכן, לינץ' בת ה-19 נחשבה לנערה הכי מבטיחה בעיר. היא כתבה את התסריט של 'הלנה בקופסא', וכל הכוכבות של הוליווד חשקו בו, והתקוטטו על הזכות להופיע בתפקיד הראשי. "לרגע לא חשבתי שאביים אותו", מגלה לינץ'. "אבל כשהמפיקים אמרו לא לכל הבמאים שהצעתי - הסכמתי לעשות זאת, גם כדי לוודא שהתסריט שלי לא יהפוך לסרט אימה.
"בהתחלה ליהקנו את מדונה ואד האריס, ולילה אחד מדונה התקשרה אלי מאוד נסערת, ואמרה שאנדרו לויד וובר לא יתן לה להיות אוויטה, אם היא תשחק בסרט שלי. אוויטה הייתה מאוד חשובה לה, כידוע. הצטערתי שמדונה לא תהיה בסרט, אבל היא היתה הגונה ושילמה לנו את כל הכסף שהוצאנו עליה. תמיד אעריך אותה על כך, ואשמח לעבוד איתה. ואז החלפנו אותה בקים בייסינגר והתחלנו חזרות, הכל היה בסדר והיא היתה נחמדה ונהדרת בחזרות. אבל אז היא החליפה סוכנים, ולפתע הסוכנים החדשים אמרו לי שקים לא תעשה את הסרט ושהיא מעולם לא התכוונה לעשות אותו".
בסופו של דבר, לוהקה לתפקיד שרילין פן, שכיכבה ב"טווין פיקס" של אבא דיוויד, אבל המערכה המשפטית נגד בייסינגר רק התחיל. "המפיקים החליטו לתבוע, היא עלתה להם מאות אלפי דולרים. לא היה לי שום בעיה איתה, אבל חבל שהיא לא אמרה פשוט שהיא שינתה את דעתה. הייתי עדה מרכזית במשפט, ופתאום זה הפך להיות סרט מאוד מדובר ושנוי במחלוקת, וזה בלבל אותי. מבחינתי בסך הכל כתבתי אגדה מודרנית ששוברת את התבנית של שלגיה והנסיך, אבל זה לא היה 'torture porn', כפי שנטען. וזה לא היה סרט על פגיעה בנשים. לא התכוונתי שזה יהיה שערורייתי כמו שזה נהיה".
הטראומה היתה כה משמעותית עבור לינץ', עד שהיא פסקה לעשות סרטים במשך 15 שנה. "הפרשה כמובן השפיעה עלי. זה היה קשה, במיוחד לאור גילי הצעיר. לא עשיתי סרטים באותן שנים גם בגלל שנולדה לי בת יפהפה ורציתי לתת לה את כל תשומת הלב. כאם חד הורית, לא רציתי לעשות את הטעות שנעשית לפעמים, שלא נותנים לילדים להרגיש רצויים בעולם הזה. רציתי להיות אמא ולגדול יחד עם בתי".
זה נכון שהתפרנסת תקופה מסוימת בניקוי בתים?
"באותן שנים, כתבתי, ביימתי סרטים קצרים של אחרים, וגם היו לי לקוחות בניקיון - הורים מבית הספר של בתי, הכירו אותי ובטחו בי ולכן שכרו אותי לעבודה כמנקה. הם לא תמיד ידעו שאני הבת של דיוויד לינץ'. היו שנים שהייתי מושבתת בגלל תאונת דרכים, והרופאים הופתעו שבכלל הצלחתי ללכת. מסתבר שיש לי סף כאב מאוד גבוה. אני עדיין צריכה להיזהר וכואב לי לפעמים. היו לי שנים קשות, אבל היתה בהן שמחה בזכות הילדה המדהימה שלי. מעולם לא הפסקתי לכתוב, לצייר, להמציא לבתי סיפורים חדשים. לא התרחקתי ממה שאהבתי לעשות, אבל הייתי צריכה להיות הורה מאה אחוז מהזמן".
ב-2008, לינץ' התקאמבקה וחזרה לעין הציבורית, אחרי ההיעדרות הממושכת, והציגה את סרטה "Surveillance" - מותחן עם ג'וליה אורמונד וביל פולמן. "בסוף הבנתי שאני רוצה לחזור לעבוד, ואהיה אם טובה יותר אם אביים. בתי היתה כבר מספיק בוגרת כדי להבין מה זה אומר".
הטריילר של "Surveillance"
בעקבות הסרט, חלה תפנית מפתיעה בקריירה של לינץ'. "אחרי שעשיתי את 'Surveillance', קיבלתי פתאום טלפון ממפיק בוליוודי שהציע לי להיפגש", היא מספרת, "הוא ביקש ממני לצלם סרט בהודו, והרעיון ריתק אותי. ביקשתי לקרוא תסריט והמפיק אמר שאני צריכה לכתוב אותו קודם. כתבתי את התסריט של 'Hisss' על אלת נחש נקמנית ובתוך 3 שבועות כבר הייתי בהודו והתאהבתי בה. זה מקום כל כך מגוון וצבעוני, והאנשים היו מאוד חמים אלי, זה היה כמו להיות בחלום".
קטע מתךוך "Hisss" - ההפקה ההודית המפוספסת של לינץ'
אבל מהר מאוד, כיאה למשפחת לינץ', החלום הפך לסיוט, מסופת ציקלון ועד צוות הודי המאמין באמונות תפלות. "נהיה קצר תקשורת, עקב אישיות או תרבות. ותקשורת היא חלק חשוב מכל שיתוף פעולה בעיני, וכשהפחדים והחששות לא נאמרים, זה רעל בתוך הפרויקט. פחד זה מה שהרג את הסרט. העובדה שאני אישה ועוד זרה, היתה חלק מההתנגשות.
"למדתי להתאים את עצמי להודים ולמצוא איתם מכנה משותף. באמת ניסינו לעשות סרט שאיש עוד לא עשה. אבל העניינים השתבשו, ובסוף מישהו אחר התבקש לסיים את הפרויקט, ואני הסרתי את שמי. להפסיד את הסרט הזה, זה היה האובדן הגדול של החיים שלי, ואף שקעתי בגללו בדיכאון".
הערב אפשר יהיה לראות איך הפך הפרויקט ההודי של לינץ' לבלגן מהגיהינום בסרט הדוקומנטרי "ג'ניפר לינץ' בהודו", שישודר בערוץ 8 של HOT, ב-22:55. "אני לא חושבת שיש לי קארמה רעה", מכריזה לינץ'. "החוויה ההודית תמיד תהיה מיוחדת לי, והיא לימדה אותי הרבה על אומץ, סבלנות, ושאני יכולה להחלים מכאב לב גדול. אני אוהבת את כל מי שעבדתי איתו וגם את מי שלקח את הסרט הזה ממני. יש לי צער, אבל לא רגשות רעים. הסרט בהודו היה מתנה שלא הבנתי שהיא מתנה. אני לא מאחלת רע לאף אחד שהיה מעורב ומקווה שיום אחד אפסיק להיות עצובה בגללו".
הטריילר של "ג'ניפר לינץ' בהודו"
לג'ניפר לינץ' יש קשר מיוחד, הדוק ואוהב עם אביה, שזכה לכינוי "הצאר של הביזאר". "לגדול במשפחה יצירתית כמו שלי, זה היה נפלא וקשה כמו הילדות של כל אדם. זה לא היה שונה מאחרים, עד שהתחלתי לבלות יותר זמן בארוחות ערב אצל חברים והבנתי שהם לא מדברים על רעיונות, או נשארים מאוחר בלילה ובונים דברים. לפעמים הוריי היו בעצם הילדים, ואני ניקיתי ובישלתי עבורם. הם אמרו שאני מגדלת אותם.
"היתה לי ילדות מלאה באהבה והרפתקה, אולי היה שם קצת יותר טירוף יצירתי מהנהוג, אבל אני אסירת תודה על כך. מדי פעם אני ואבא משתפים פעולה, וכשהוא עבד על 'טווין פיקס' הוא שאל אותי: 'הייתי רוצה לכתוב את היומן של לורה פאלמר?', אמרתי לו - בטח. והוא נתן לי חופש מלא. עד היום אנחנו תומכים זה בזו".
אבא הוא לא איש ביזארי?
"לא, הוא איש נורמלי ואנושי למדי. יש לו רעיונות משלו, הוא איש מיוחד מאוד, אבל הוא לא כזה שונה מאנשים אחרים".
את לא חשה שהוא מהווה צל על הקריירה והחיים שלך?
"בתקופה של 'הלנה בקופסא' רק דיברו איתי עליו ומזל שאני אוהבת אותו, כי אחרת היה נמאס לי לדבר עליו. זה לא היה כיף אם הוא היה צ'רלס מנסון, אבל הוא לא. הוא לא צל, הוא אבא שלי, וגם אמא שלי אמנית מבריקה באותה מידה אבל יודעים עליה פחות. הם עזרו לבנות אותי ואני אותם, זה מה שמשפחות עושות, מלמדים ולומדים אחד מהשני. צל זו מילה אפלה, אני הייתי אומרת שהוא פשוט אבא שלי".
מה למדת ממנו כאמן וכאדם?
"הגיון בריא, שזה דבר מאוד גדול. בכל פעם שאני מתחילה סרט הוא אומר: 'תהני ג'נו, ואל תשכחי - הגיון בריא'. כך הוא קורא לי: ג'נו".
בקרוב, עשויה לשמוע לינץ' את המשפט הזה שוב. היא עומדת לצלם סרט חדש עם טים רות' ופורסט וויטאקר. "זו קומדיה רומנטית על בלש שהורג את עצמו עם אלכוהול וסמים, בזמן שהוא רודף אחר מישהו שפוגע בילדים. בכלל, הייתי שמחה להעמיק את מערכת היחסים שלי עם הוליווד, לביים יותר טלוויזיה, למכור רעיונות לסדרות. ואם להיות כנה יותר, הייתי שמחה למשכורת קבועה, כי זה מפחיד לא לדעת מאיפה תבוא הפרנסה".
נדמה לי שקיבלת מאבא את חוש ההומור.
"הוא אומר שיש לי לב זהב ופה של מלח. אני מאוד נזהרת".
