כשאריאל שרון שבת רעב בי-ם. השבוע לפני
בעקבות פיגוע רצחני בקו 26 בקיץ 1995 החליטו כמה ח"כים מהימין, ובהם ראש הממשלה לעתיד, לשבות מול לשכתו של יצחק רבין. כמה זמן נמשכה השביתה? וגם: טנקים סובייטיים בפראג וניסיון הפיכה בכיכר האדומה
ביום הראשון לשביתה הודיעה ממשלתו של יצחק רבין על מעצרם של חברי חוליית "מפוצצי האוטובוסים", אבל הדבר לא מנע משרון ומשבעה חברי כנסת נוספים לפתוח בשביתת רעב. "זוהי שביתת רעב ראשונה בחיי, אבל צריך כנראה לנסות גם את זה", אמר ח"כ שרון. "לא כל דבר אפשר להשיג מן הכורסאות במשכן הכנסת הממוזג".
שרון היה זה שמיקד את תשומת הלב של האזרחים שבאו להזדהות עם שובתי הרעב בגן הוורדים. "אריק, אתה מלך ישראל", פנה אליו קשיש נושא כרזת מחאה. "אתה תהיה ראש ממשלה", ניבאה אישה ובידה מדבקה גדולה של הליכוד. כאשר נשאל שרון אם תתרום השביתה לדיאטה שלו, הוא השיב: "גם זה דבר חשוב, אבל בשביל דיאטה אפשר למצוא דרכים נעימות יותר".
שובתי הרעב נמנעו אז לחלוטין מדברי מאכל אבל שתו ללא הגבלה. הם הצהירו כי שביתת הרעב תימשך עד שתסתיים ה"שבעה" על ארבעת ההרוגים בפיגוע האוטובוס בירושלים.
כותרות העיתונים דיווחו על סיכול של פיגועי תופת בתל אביב ובירושלים ועל מעצרם של מחבלים, אבל שובתי הרעב לא חזרו לאכול. ערב סיום השביתה "כבש" המון פלסטיני עמדה של צה"ל ביריחו. זו הייתה הפגנה ברישיון של תושבי יריחו נגד הסגר שהוטל עליהם. מהר מאוד העניינים איבדו שליטה ושוטרי מג"ב ירו רימוני הלם ונענו במטר אבנים. השוטרים נסוגו והשאירו אחריהם מכשירי קשר ותחמושת.
בנאום כוחני ותקיף האשים שרון את הממשלה בהתקפלות ובכניעה לטרור: "הייתי מצווה לפרוץ ליריחו ולחסל שם את קני המחבלים. הממשלה מונעת מכוחות הביטחון מללחום בטרור, שאותו ניתן לחסל. הממשלה משתפת פעולה עם חמאס ופועלת על פי האינטרס של חמאס". הוא הבטיח לבטל את כל ההסכמים עם הפלסטינים אם הליכוד יעלה לשלטון לאחר הבחירות. "העולם הערבי המתעצם רואה מדי יום את הממשלה בעליבותה ובחולשתה, ואין ספק שזה מה שיוביל בסופו של דבר למלחמה", אמר שרון.
שיר שחלמתי על פראג
בינואר 1968 נבחר אלכסנדר דובצ'ק למזכיר המפלגה הקומוניסטית בצ'כוסלובקיה והחל להנהיג במדינה ליברליזציה ברוח "סוציאליזם הומני" בתקופה שזכתה בשם "האביב של פראג". ברית המועצות חששה שתנועות דומות יקומו גם במדינות אחרות במזרח אירופה, ובלילה שבין 20 ל-21 באוגוסט אותה שנה פלשו צבאות ברית ורשה למדינה.
הצבא הסובייטי ויחידות עילית ממזרח גרמניה, פולין, הונגריה ובולגריה חצו את הגבול בנקודות רבות בשעת לילה. טנקים של הצבא הסובייטי נראו ברחובות פראג, בין היתר ליד מעון הנשיא. סוכנות הידיעות הסובייטית מסרה הודעה שבה נימקה את הפלישה לצ'כוסלובקיה בכך ש"אישים מרכזיים בצ'כוסלובקיה פנו לברית המועצות ולמדינות הסוציאליסטיות בקריאה לחוש לארצם כדי להצילה מדי גורמים ריאקציוניים המבקשים לנתק את הרפובליקה הדמוקרטית הצ'כוסלובקית מהמחנה הסוציאליסטי ולהעבירה למחנה הנקמנים".
בסך הכול פלשו בלילה אחד 250 אלף חיילים לצ'כוסלובקיה. הפגנת הכוח הרוסית הייתה אדירה. תותחים הופנו אל בנייני השלטון במדינה ומבני הציבור. מטוסי מיג 21 טסו בהפסקות קצובות בשמי פראג.
קירות תחנת השידור של פראג נפגעו מפגזי תותחים ומכדורי מקלעים סובייטיים. מתרס האוטובוסים, המשאיות והמכוניות הפרטיות, שהוקם ליד הכניסה לבית השידור, נראה כמו מגרש גרוטאות. כל כלי הרכב נשרפו ועשן עלה מהמקום. חמישים בניינים ליד בית השידור נשרפו כליל והמקום נראה כמו שדה קרב. על הכביש היו כתמים רבים של דם ומסביבם זרי פרחים, שהניחו אזרחים לזכר הקורבנות.
מי שמנע קורבנות נוספים בנפש היה הרץ האולימפי המהולל אמיל זאטופק, שהרגיע ברמקול את רבבות האזרחים שהצטופפו בכיכר ואצלב. "אנו מנסים לשאת ולתת עם הכוחות הסובייטיים במגמה להבטיח את נסיגתם", הוא קרא לעבר ההמון. "אם תמשיכו להתייצב כאן יראו זאת הסובייטים כמעשה התגרות. צבאם עלול לפתוח באש והמגעים איתם עלולים להתפוצץ".
וגם אז האשימו את הציונים על מה שאירע. "ההשפעה הציונית הגוברת בצ'כוסלובקיה של ערב הפלישה, היא האחראית לפעולה של כוחות ברית וקשה לכיבושה של המדינה הזאת", כתב מוחמד חסניין הייכל, העורך דאז של העיתון המצרי "אל-אהראם", במאמרו השבועי.
כמה חודשים לאחר הפלישה הסובייטית הודח דובצ'ק מתפקידו ובמקומו מונה גוסטב הוסק, מנאמניה של ברית המועצות. בימיו בוטלו כל צעדי הליברליזציה והונהג שוב משטר של יד קשה. כמו כן הוצב במדינה כוח צבא סובייטי באורח קבוע.
טנקים בכיכר האדומה
23 שנים חלפו, וטנקים ומשוריינים מילאו גם את רחובותיה המרכזיים של מוסקבה במה שכונה לימים "הפוטש של אוגוסט". היו אלו בכירים שמרנים בממשל הקומוניסטי שהכריזו על הדחת מיכאל גורבצ'וב מהשלטון במוסקבה, אבל לבסוף, במאבק בין אגרופים לפלדה, ניצח הכוח של העם.
בכיכר האדומה קראה קשישה אחרת לעבר החיילים: "בחורצ'יק, מה אתה עושה, אימא שלך יודעת שבאת הנה כדי לרצוח אנשים רוסים?" יחידה של לוחמי קומנדו חמושים עמדה ליד מגדל השידור הגדול באוסטנקינו. לקראת הצהריים הקימו המוני המפגינים מתרסים במקומות שונים בעיר, במאמץ לבלום גישה לטורי השריון אל מרכז העיר.
בוריס ילצין, נשיא הפדרציה הרוסית דאז, קרא לעם להתגייס למאבק "חסר פשרות" נגד "הניסיון לגזול את חירותנו בעקבות ההדחה הבלתי חוקית של הנשיא גורבצ'וב". הוא טיפס על אחד הטנקים וקרא לחיילים "לא לציית למי שנטלו את השלטון שלא כחוק".
ילצין הודיע שהוא נוטל פיקוח על כל שטח רוסיה. קבוצות גדולות של תומכיו חפרו במרץ רב שוחות שעוטרו בשקי חול, ובניין הפרלמנט נראה כבונקר ענק בחזית. בשעת ליל מאוחרת זרמו אלפים לכיכר שליד הקרמלין, כדי להפגין נאמנות לילצין ומורת רוח מהדחת גורבצ'וב. זאת למרות מצב החירום ואיסור ההפגנות.
למחרת בצהריים התברר כי ההפיכה נכשלה והמונים יצאו לרחובות מוסקבה כדי לחגוג. הטנקים והשריוניות נסוגו מחוץ לעיר ואילו שמונת ראשי הקושרים שניסו להדיח את גורבצ'וב בהפיכה צבאית נעלמו. ניסיון ההפיכה הכושל נתן את האות למעשה להתפרקות הסופית של ברית המועצות.
לפנייה לכתב/ת 
