אל בורות המים: טיול בבורות לוץ ונחל אלות

17 בורות מים צפונית למצפה רמון, ששימשו את המתיישבים באזור בימי שלמה המלך, מלמדים שכבר לפני 3,000 שנים הפריחו את השממה במדבר. טיול

יעקב עיני וערן דורוןפורסם: 30.08.13 , 00:09

בורות לוץ נמצאים בנגב המערבי - אזור הזוכה למעט יותר מים בזכות גובהו. ההתיישבות במקום הלה כנראה בתקופת שלמה המלך (המאה ה-10 לפסה"נ), ויתכן שמעט מאוחר יותר, בתקופתו של עוזיהו (800 לפסה"נ). ההתיישבות היתה חקלאית והבורות היו חלק ממערכת שנועדה לאגור את מי הגשמים.

עוד טיולי מדבר בערוץ התיירות:

נקודת ההתחלה והסיום

מסלול מעגלי. מתחיל בחניון בורות לוץ ומסתיים בו. נוסעים על כביש 40, וכשבעה ק"מ צפונית למצפה רמון, בסמוך לבסיס צה"ל, פונים מערבה על פי השלט המורה לבורות לוץ (כביש 171).

ממשיכים כ-30 ק"מ בכביש, עד לשלט המורה ימינה על דרך עפר טובה לכיוון בורות לוץ. אחרי כקילומטר וחצי מגיעים לחניון. מסלול ההליכה מתחיל בשלט שבמזרח החניון.

אחרי הגשמים אזור בורות לוץ מתמלא בפריחה(צילום: סיון ארבל )

בור המים

100 מ' מהחניון בכיוון צפון-מזרח נמצא בור מים, ומדרום לו ערמות עפר בהירות, שניתן להבחין בהן ממגרש החניה. דופנות הבור מצופות אבנים שמונעות את קריסת הקירות פנימה. אל הבור מגיעות שתי תעלות המנקזות אליו מים מן הגבעה שמעליו, אחת מדרום-מזרח ואחת מצפון-מזרח.

הבור שייך לסדרה של 17 בורות המכונים "בורות לוץ", רובם מימי התקופה הישראלית, המאות העשירית עד השביעית לפסה"נ. הבורות שימשו ככל הנראה לשתייה ולהשקיית עדרים, ולא לחקלאות.

שימשו ככל הנראה לשתייה ולהשקיית עדרים. אחד מ-17 הבורות(צילום: סיון ארבל )

טרסות חקלאיות בערוץ הנחל

בבור המים עוזבים את השביל הממשיך לאורך המדרון ויורדים אל ערוץ הנחל. במהלך ההליכה בערוץ חולפים על פני מערכת ענפה של טרסות הסוכרות את הערוץ לרוחבו.

איך מפריחים שממה?

בארות שרשרת בעברונה

צביקה צוק

החווה החקלאית הקדומה (מאה 7 לסה"נ), עברונה, שעל הדרך לאילת, קיבלה את מימיה מבארות שרשרת. סיור בעקבות תושבים שהתפרנסו מחקלאות שלחין בתקופת פריחה של יישובים במדבר

עברונה: איך מפריחים שממה? עם בארות שרשרת

הטרסות הן שרידים ממערכת ההשקיה ששימשה את החקלאות הקדומה. שיטת ההשקיה באזור הייתה מבוססת על ניצול מי נגר עיליים אשר זרמו על פני השטח לאחר הגשם. הטרסות שימשו לחסימת מי הנגר שנקוו אל הערוץ, וליצירת חלקות מדורגות הראויות לעיבוד.

רוב החוקרים סוברים שהקרקע בטרסות היא אדמת סחף אשר הצטברה במשך השנים, אך לאחרונה הועלתה סברה שהיא הובאה לשם במיוחד כדי ליצור את החלקות. ניסויים שנערכו בשנים האחרונות מצביעים על כך שניתן לגדל בהצלחה תבואות ועצים כאשר משתמשים בשיטה זו של השקיה.

קצת צבע במדבר. פרח שמשון השלחופיות בבורות לוץ(צילום: סיון ארבל )

חפש באטלנטיקה

לאחר כ-20 דקות הליכה במורד הנחל פוגשים בעצי אלה אטלנטית. מוצאן של האלות האטלנטיות הוא מהרמות שבמרכז אסיה, וכאן, בין פסגות הר הנגב הגבוה, נמצא הריכוז הגדול ביותר של העצים האלו בארץ.

עוד בנושא

תפוצתן של האלות האטלנטיות ברחבי המזרח התיכון, מפרס שבמזרח עד הרי האטלס שבמרוקו במערב (מכאן השם אטלנטית). בתקופות שבהן היה האקלים במזרח התיכון קריר ולח יותר, כיסה המין הזה, כמו מינים אחרים שמוצאם מערבות מרכז אסיה, שטחים נרחבים ורצופים במזרח התיכון. עם נסיגת הקרחונים מאירופה, לפני כ-10,000 שנה, התחמם האקלים במזרח התיכון והתייבש, והמינים הערבתיים נכחדו מרוב האזורים.

ככלל נותרו היום ריכוזי עצים אך ורק באזורים גבוהים, לחים וקרירים יותר, דוגמת הר הנגב, הר אדום, פסגות סיני והחרמון. האלות צומחות במקומות עם משטר מים טוב במיוחד, כגון ערוצי הנחלים ולמרגלות משטחי סלע גדולים. בערוצים העשירים יותר במים צומחות האלות לגובה רב, והן יכולות להגיע לגיל של כמה מאות שנים.

באביב, בתקופת הפריחה והלבלוב, בולטות האלות בצבעים אדמדמים מרהיבים, ובחורף הן עומדות בשלכת. על ענפי העץ ניתן בדרך כלל לראות עפצים גדולים ואדומים או את שרידיהם המיובשים. העפצים הם גידולים בקליפת העץ, שנגרמים כתוצאה מהטלת ביצי כנימות.

נמצאת באזורים קרים וגבוהים, כמו הר הנגב. אלה אטלנטית(צילום: גיתית ויסבלום)

תצפית מה"פירמידה" - ראש אלות

ממשיכים בערוץ הנחל עוד 500 מ', עד לעיקול ימינה (צפונה), ועוזבים את ערוץ הנחל בשביל המטפס שמאלה. השביל עולה לאוכף השלוחה, ומשם לגבעה 980 (ה"פירמידה"). ה"פירמידה" נמצאת בקצה הצפוני של השלוחה, ומשני צדיה הערוצים של נחל אלות הזורם צפונה.

נחל אלות הוא אחד מיובליו של נחל ניצנה המנקז את חלקו הצפוני של הר הנגב ונבלע בחולות צפון-מזרח סיני. ממזרח ל"פירמידה" נמצאים מצוקי מכתש רמון, ומדרום-מערב להם בולט הר רמון. מצפון-מזרח ומצפון-מערב רואים את ההרים הנהדרים של הר הנגב הגבוה ואת שכבות הסלע האופקיות המאפיינות אותם. מדרום-מערב, באופק, מציץ הר חריף, עם שלל האנטנות שעליו. לא הרחק מהר חריף עובר קו הגבול הבין-לאומי עם מצרים.

מדרום ל"פירמידה" ניצב הר רומם. בערוץ שלרגלי השלוחה, מדרום-מזרח, רואים טרסות חקלאיות ושבילים בהירים שהיו בשימוש נרחב על ידי הבדווים עד לשנות ה-50. כיום השימוש בשבילים נפסק כמעט לחלוטין, אם כי ניתן להבחין לאורכם בגללי גמלים המעידים כי עדיין משתמשים בהם לעתים רחוקות.

יורדים מה"פירמידה" באותה הדרך עד האוכף, וממשיכים מערבה אל הנחל למסלול המסומן בשחור. הולכים דרומה לכיוון הר רומם, ובדרך מבחינים בשרידים רבים של מבנים, מטמורות וגדרות אבן. באביב יש לאורך הדרך פריחה מרהיבה והמוני חרקים.

מטפסים להר רומם לתצפית על האזור. מפסגתו תצפית על קו האבנים המוליך להר רמון המכונה k-line. מהר רומם נשקף גם הנוף המיוחד של עריף א-נקה, שבתחום סיני, ושל הר עריף. יורדים בדרך העפר עד חניון בורות לוץ.