מצחיק או מפחיד? ההומור של קוונטין טרנטינו
יש שמכנים את הסרטים של קוונטין טרנטינו מותחני אימה, ויש אחרים שמזהים את הצד הקומי שלהם. אז למה בעצם אי אפשר לשלב בין השניים? "מועדון הסרט המופרע" מצדיע לבמאי המקורי והנועז ביותר בקולנוע העכשווי. הוא לא חושש להפחיד אתכם, וגם לגרום לכם להתפוצץ מצחוק בו זמנית
סרטים של קוונטין טרנטינו דומים להמון דברים אחרים מהם הוא שואב השראה, ועדיין, הם נראים תמיד כמו סרט של טרנטינו. וההומור השחור קיים בסרטיו מתחילת הדרך - הוא עצמו מספר שאחד התחביבים שלו הוא לקחת סיטואציות שמישהו אחר היה יוצר מהן קטע דרמתי או מותח, ולהפוך אותן לקומיות. אז מניע את האיש הזה שחגג חמישים לא מזמן ועדיין קוראים לו ילד הפלא של הוליווד? מפגשי מועדון הסרט המופרע החודש בסינמטקים יוקדשו לתולדותיו יילוו בהקרנת עותק דיגיטלי של "ספרות זולה". אז איפה מתחילים לספר את סיפורו של הקולנוען שכל כך הרבה נכתב עליו? בואו נתחיל בהתחלה, נגיע לאן שנגיע, וכשייגמר המקום בדף, נספר עוד כמה פרטים שלא בסדר הכרונולוגי בו הם קרו - כך טרנטינו עצמו נוהג לעשות.
הטריילר של "ספרות זולה"
טרנטינו נולד במרס 1963 למשפחה ענייה בטנסי. האירוע המחולל של חייו התרחש בגיל ארבע, כשסבתו לקחה אותו למערבון של ג'ון וויין. מאז למד שהקולנוע הוא מקום לאהבה וגם לבריחה מהמציאות. הוא למד בעל פה סרטים - כולל את רשימת הקרדיטים שבסופם. כשאמרו לו להפסיק לצפות בטלוויזיה ולקרוא ספר במקום, הוא נטל ספר קומיקס. בגלל שלא ממש פיקחו על התכנים שנחשף אליהם, כבר כילד התאהב בסרטי אימה ותכנים בוטים אחרים.
אמו סיפרה שלכבוד יום האם המציא סדרת סיפורים בכיכובה, שאיכשהו תמיד היו מסתיימים במותה. כשבכתה, הוא היה מתנצל. ואז, כשהיה משחק בחיילי צעצוע ואמו נזפה בו על ניבולי פה, היה עונה לה: "זה לא אני, אמא, אלה הדמויות שמקללות".
הסרט האהוב על קוונטין הצעיר באותם ימים היה קומדיה בשם "אבוט וקוסטלו פוגשים את פרנקנשטיין". קומדיית אימה זו נחשבת אמנם לאבן דרך בחייהם של יוצרים רבים (כולל ג'רי סיינפלד), אבל טרנטינו מתייחס עד היום לסרט הזה כיצירת מופת שמוכיחה איך אפשר לשלב בצורה מושלמת בין קומדיה אמיתית לאימה. לדבריו, כשפרנקנשטיין זורק בחורה מהחלון, היא באמת מתה. וכשאבוט וקוסטלו מצחיקים, הם בשיאם. לכן לדבריו מדובר בסרט הטוב בעולם, כי הקטעים המפחידים באמת מפחידים, והמצחיקים באמת מצחיקים.
"אבוט וקוסטלו פוגשים את פרנקנשטיין" מ-1948
קוונטין היה תלמיד גרוע והנושא היחיד שאיכשהו עניין אותו בבית הספר היה היסטוריה. בעיניו העיסוק בסיפורים ישנים הזכירה לו צפייה בסרט. הוא עזב את התיכון בגיל 16, וחיפש עבודה שקשורה לקולנוע. הוא התחיל כקופאי בקולנוע שמציג סרטי פורנו ולאט לאט התקדם להיות מוכר בספריית וידאו. מבחינתו זו היתה עבודת החלומות. הוא היה מוקף סרטים ויכול היה לצפות בהם בזמן העבודה ובביתו מבוקר ועד ערב. טרנטינו הפך להיות הכוכב של החנות. כשלקוח שאל שאלה על סרט כלשהו, הוא ידע מי ביים אותו, באיזו שנה, מי התסריטאי, מי מככב. וכל זאת בתוספת ציטוטים מהסרט.
החלום שלו היה להיות שחקן, אולם עם הזמן החל ללמוד שמאחורי המצלמה נמצאים אנשים בעלי כוח רב יותר, והתחיל לחקור את תפקיד הבמאי והמפיק. הוא למד משחק, והופיע בתפקידי משנה שונים ומשונים. תוכלו לזהות מי מחקייני אלביס פרסלי בפרק הבא של "בנות הזהב" הוא טרנטינו (העבירו ל-4:40)?
במהלך עבודתו בספריית הווידאו התיידד עם בחור בשם רוג'ר אייברי, ואחרי כמה שיחות על סרטים וטעם אישי מצאו את עצמם כותבים יחדיו תסריט באורך של 500 עמודים. חלקו הראשון של התסריט עובד לתסריט עצמאי בשם "רומן על אמת", והחלק השני עובד לתסריט בשם "רוצחים מלידה".
שנתיים הסתובב טרנטינו עם "רומן על אמת", ואמר לאנשים שהוא רוצה לביים אותו. איש לא הסכים לתת לבחור האלמוני כסף. כדי שהתסריט לא ישכבו במגרה הצליח טרנטינו למכור את התסריט לבמאי טוני סקוט במחיר המינימום של איגוד התסריטאים בארצות הברית - 30 אלף דולר. בכסף הזה קנה מכונית שברולט אדומה עם גג נפתח. זו המכונית שג'ון טרבולטה נוסע בה ב"ספרות זולה".
הטריילר של "רומן על אמת". הסרט של טוני סקוט, הכבוד של טרנטינו
לימים יעובד גם התסריט של "רוצחים מלידה" לסרט בבימויו של אוליבר סטון. מעריצים מתווכחים עד היום על היכולת של במאים אחרים להתעסק עם החומרים שכתב טרנטינו - אבל סטון השתדל לשמור על ההומור השחור והציניות, כמו בסצנה שעוסקת במסרים של אב מתעלל דרך אווירה של סיטקום אמריקני.
טרנטינו החליט שהוא יודע איך לעשות קולנוע, אבל לא לשכנע אנשים לתת לו כסף. אז הוא החליט לכתוב משהו כל כך פשוט וזול להפקה. כך נוצרה קומדיה בשחור לבן "יום ההולדת של החבר הכי טוב שלי", שצולמה במצלמת 16 מילימטר. הסרט מתחיל בשיחה כנה ומשעשעת של טרנטינו על מחשבותיו להתאבד:
התסריט השלישי שכתב טרנטינו היה "כלבי אשמורת". התסריט הסתובב שנים בין מפיקים, עד שהגיע לידיים של מרטין לורנס שצלצל לטרנטינו נרגש: "זה כתוב בגאונות, אני יכול לגייס לכך כסף". טרנטינו ענה: "אני לא מאמין לך, חמש שנים מפיקים מבטיחים לי הבטחות. אם אתה באמת מתכוון לזה, אני נותן לך חודשיים להגיע עם הכסף". לורנס לא האמין לחוצפה של הבחור. חודשיים הם זמן לא הגיוני לגיוס כספים לסרט, אבל המפיק הפעיל קשרים והתסריט הגיע לידי השחקן הארווי קייטל שהתאהב ברעיון.
כאן טרנטינו הבין עד כמה הוא שונה משאר האנשים חסרי הדעה בהוליווד. כולם פרנואידים ומפחדים לקחת החלטות אמיצות, ופתאום הוא מגיע, ויש לו דעה. אם מישהו אומר אחרת, לא אכפת לו. נחמד, לא? אבל למרות עודף הבטחון העצמי, טרנטינו החליט לבצע בדיקה נוספת לפני שיביים את סרטו הראשון. הוא צילם במצלמת וידאו ביתית את עצמו ביחד עם סטיב בושמי משחקים חלק מהסצנות ב"כלבי אשמורת".
עם הקטע המצולם הגיע לפסטיבל סאנדנס והזמין שתי קבוצות במאים לצפות בו. הקבוצה הראשונה קטלה את הסרט לחלוטין. "הצילומים מוזרים מדי" אמרו לו, "רואים יותר מידי רצפה, חובבן". הקבוצה השניה, בה נכח טרי גיליאם, בוגר בוגר "מונטי פייתון", התאהבה בסקיצה.
ההקרנה הראשונה של "כלבי אשמורת" היתה בפסטיבל סאנדנס 1992. אנשים שמעו על "הסרט שחותכים שם למישהו את האוזן" ורבים מהצופים הגיעו במיוחד כדי לראות אוזן כרותה. אבל טרנטינו החליט להפוך את הסצנה - שכל במאי אחר היה הופך אותה לעוד מפגן של אלימות קולנועית - לאחת המפורסמות בתולדות הקולנוע. והוא עושה את זה בעזרת שירה וריקוד. לאורך הקטע מתנגן השיר "Stuck in The Middle With You", בזמן ש"מיסטר בלונד" (מייקל מאדסן) רוקד ושר את השיר רגע לפני שיחתוך את האוזן לשוטר הכפות לכיסא: ציניות והומור שחור שהופכים את הקטע לבלתי נשכח.
"כלבי אשמורת" - יש קטעים קומיים
טרנטינו ממשיך לטעון היום שהסרט לא אלים ואפילו לא רואים ממש את האוזן נכרתת, ואז יום אחד הוא יחליט ליצור סרט באמת אלים, ואז נראה מה יגידו המבקרים. כך נוצרה "ספרות זולה".
הומור זול
עכשיו הקפיץ שנמתח במשך שנים השתחרר. ב"ספרות זולה" הוא ניסה לחפש סצנות מצחיקות במקומות לא צפויים. למשל ביחסים של שני רוצחים שכירים (טרבולטה וסמואל אל. ג'קסון), שבשעות הפנאי מקשקשים ומרכלים על נושאים שונים ומשונים. הסרט לא מצולם באופן כרונולוגי ומשלב שלושה סיפורים שונים. ועם כל האקספרמנטליות הקולנועית הזו, עומס הציטוטים, הקפיצות בזמן, ההומור השחור והאלימות, זה עובד. פתאום טרנטינו קיבל את הערכת המבקרים עם פרס דקל הזהב בפסטיבל קאן.
אחד התפקידים הזכורים הוא של ווינסנט, ה"וולף" - תפקיד שטרנטינו כתב במיוחד להארווי קייטל. בתפקיד הזה הוא מגלם אדם שכל תפקידו הוא להגיע לזירות פשע ולהעלים את העקבות. ושוב, אם היה זו סרט מתח רגיל, אולי לא היינו זוכרים את הדמות כל כך טוב. אבל כשמול הזאב עומדים רוצחים שכירים שמתנהגים כמו ילדים קטנים שמתווכחים מי יגיד את המילה האחרונה - זה טרנטינו.
הזאב בא לעשות סדר ב"ספרות זולה"
טרנטינו היה לאחד הבמאים המקוריים בהוליווד, אבל הוא מעולם לא הסתיר את העובדה שדווקא הוא מצטט מסרטים אחרים. מה שיפה הוא שהאיש שכל חייו ציטט מסרטים אחרים הופך למצוטט בעצמו. כך למשל סצנת הריקוד המפורסמת של טרבולטה ואומה ת'ורמן שמשוחזרת כמעט בכל חתונה אצלנו. ההשראה לריקוד זה אגב לא הגיע מ"גריז" או "שגעון המוזיקה" בהם כיכב טרבולטה בשנות ה-70, אלא מסצנת ריקוד בסרט הצרפתי "Bande A Part" מ-1964, שהוקרן בפני השחקנים ערב הצילומים.
תוך כדי הקרנת הקטע הוא הסביר "תראו אותם, הם לא רקדנים, הם גם לא רוקדים, הם עושים כיף, נהנים, הם רוקדים נהדר כי הם נהנים מזה". ההשראה מסתבר היתה מושלמת, וזו התוצאה:
אופס, תראו מה זה? מדברים על טרנטינו והזמן רץ. אז כמובטח, ובכוונה לא לפי הסדר:
"ג'אנג'ו ללא מעצורים" (2012), שאפשר לצפות בו כשלידכם לקסיקון לקולנוע ואנציקלופדיה לספרות. רפרנסים מהמיתולוגיה היוונית דרך קלאסיקות כמו "חלף עם הרוח" ועד לסרטי טראש משנות השבעים. טרנטינו ידע שהסרט יעורר מהומות בגלל השימוש הנרחב במילה "כושי" בסרט, והוא מספר שאפילו קיבל איומים על חייו בעקבותיו. אבל רק בסיטואציות "רציניות" יוכל לשזור רגעים הומוריסטיים כמו בסצנה בה אנשי הקו קלוקס קלאן מתכננים להרוג אדם שחור, אבל מתלוננים שעם המסכות הלבנות קשה להם לראות לאן הם הולכים. בזמן שצילמו את הסרט בעיירה ג'קסון הול, טרנטינו שכר קולנוע מקומי והקרין בו מערבונים וסרטי סמוראים מהאוסף הפרטי שלו. הסרט נחשב למערבון הראשון אחרי 45 שנה שזוכה בפרס האוסקר לתסריט הטוב ביותר.
אנשי הקלו קלקס קלאן מודדים מסכות
"חסין מוות" (2007) - הרעיון לסרט עלה לטרנטינו ביום שהלך לקנות מכונית. הוא אמר שהוא מעדיף לקנות רכב בטיחותי כמו וולבו, כי הוא לא רוצה למות באיזו תאונת דרכים. ואז קיבל עצה מחבר: תן את המכונית לפעלולנים ותמורת 10,000 דולר הם יהפכו אותה לכזו שמגינה על הנהג ממוות". וכך נולדה המחווה לסרטי האימה הזולים משנות השבעים, שבמרכזו רכב פעלולנים חסין מוות. הפעלולנית שמשחקת את עצמה בסרט, זואי בל, היתה גם הפעלולנית מאחורי ת'ורמן בסרטי "קיל ביל".
כתוביות הפתיחה שלו הן פרודיה אופיינית של טרנטינו על סרטי אימה טראשיים משנות השבעים. השריטות על הסרט הן אמיתיות ונובעות מהנזק של הפילם (הוא הוקרן כחלק מדאבל פיצ'ר, כפי שהיה נהוג בקולנועי הדרייב-אין בארצות הברית). למבקרים שקטלו את הסרט אמר פעם טרנטינו: "זהו הסרט הגרוע ביותר שלי". מה שהפך את הכף והמעריצים התווכחו על כך שדווקא לא מדובר ביצירתו הגרועה ביותר... כלומר בסרט טוב... מסובך להתווכח אתו.
"ממזרים חסרי כבוד" (2009) - טרנטינו עבד על התסריט הזה יותר מעשור, ובזמן ששיכתב את הסיום, הספיק ליצור את "קיל ביל 1 ו-2". סיפורם של חבורת היהודים שנוקמים בנאצים תואר על ידי טרנטינו לא כסרט שואה אלא כמערבון ספגטי שמתרחש בזמן הפלישה לנורמנדי. ושוב, עלילות משתלבות, קפיצות בזמן והרבה הומור שחור. כמו בסצנת הבינגו בכיכובו של כריסטופר וולץ, שזכה בפרס האוסקר לשחקן המשנה. זה בטח נראה לטרנטינו משעשע לתת לו תפקיד של מפקד נאצי כשבמציאות, בנו של וולץ הוא רב.
נקנח בטרנטינו תחת התואר המוזר "במאי אורח", אותו קיבל כשהוזמן לביים סצנה אחת מתוך הסרט "עיר החטאים" של פרנק מילר וחברו הטוב רוברט רודריגז. אתם יכולים לאהוב או לא לאהוב את מה שהוא עושה, כי טרנטינו יודע מה הוא עושה, ולפחות באופן רשמי, לא אכפת לו מה אתם חושבים:
עוד על מאחורי הקלעים של "קיל ביל", "ג'קי בראון", החיבורים המפתיעים בין עלילות הסרטים ועוד, במפגשי טרנטינו של מועדון הסרט המופרע ברחבי הארץ.
אלון גור אריה הוא במאי, תסריטאי ומרצה ב"מועדון הסרט המופרע " ברחבי הארץ. ביום רביעי, 28 באוגוסט, יוקדש האירוע בסינמטק ירושלים לקוונטין טרנטינו עם הקרנת הסרט "ספרות זולה", האירוע יגיע לסינמטק חיפה ביום חמישי, 29 באוגוסט ולסינמטק תל אביב ביום שבת, 31 באוגוסט.
