פרשת השבוע: נכנסים לארץ, דואגים לעניים

פרשת "כי תבוא" מסיימת למעשה את נאומו האחרון של משה העוסק בקבלת ובעשיית מצוות. הפרשה פותחת במילים: "והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך נחלה וירשת וישבת בה. ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלקיך נותן לך ושמת בטנא ..." (דברים כ"ו ,א'- ב'). עם כניסת עם ישראל לארץ כל התנהלותם עומדת להשתנות. מעם של נוודים ההולך במדבר הם הופכים לעם הנטוע בארצו.

טורים נוספים של פרשת שבוע כלכלית

"כי תבואו אל הָארץ" בה"א הידיעה. זו איננה סתם עוד ארץ שבני ישראל עוברים בה אלא ברור כי ארץ ישראל מהווה את היעד האחרון. היא הארץ המובטחת.

הירושלמי מתרגם: "והיה כי תעלון", כלומר להגעה לארץ שתי משמעויות, פיזית ורוחנית. עם של נוודים ללא בסיס הופך לעם עם חוב לארץ לדור בו ולגדול ולגדל בו את ילדיו.

עם נטול דאגות

העם ההולך במדבר היה למעשה נטול דאגות כמעט לגמרי. כשחשו רעב אכלו מהמן שירד מהשמיים. באר צמודה היתה להם כדי לשתות אם צמאים היו. הגנה מרחבית בדמות ענני הכבוד והחשוב מכל עבור העם היהודי - היכולת להתלונן. בכל עת שרק חפצו מצאו את משה ויכלו להתלונן אצלו.

עם נטול דאגות ונטול חובות שברגע אחד הופך מבעל זכויות לבעל חובות. הוא צריך לדאוג לאדמה ולעבד אותה. הוא צריך לדאוג למזון ושתייה עבורו ועבור בני ביתו.

לאן הלכו הקצבאות?

העם מצווה לדאוג לחלשים, ליתומים ולאלמנות. לטפל בשכבות החלשות ובציבור המוחלשים. "כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישית שנת המעשר ונתתה ללוי לגר ליתום ולאלמנה ואכלו בשעריך ושבעו" (דברים כ"ו, י"ב). מוטלת חובה על הכלל לדאוג לאוכלוסיות החלשות, שאין להן הכוח להתמודד לבד.

השבוע נפל דבר, קיצוץ חד בקצבאות הילדים יצא אל הפועל, למאות אלפי משפחות צומצמה קצבת הילדים שלהם. גובה קצבאות הילדים בישראל היא מהנמוכות בעולם. למעשה, קיצוץ בקצבאות מוסיף עוד כמה אלפי משפחות למעגל העוני.

למשפחה, הסכומים מסתכמים לעיתים בכמה אלפי שקלים בודדים לשנה. עבור העשירים מדובר בדבר של מה בכך אך עבור משפחות קשות יום מדובר בפחות לחם וצמצום במוצרי יסוד.

מקובל לחשוב כי רוב הקצבאות מופנות למשפחות מרובות ילדים, אך לא כך הדבר. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2011 כ-61% ממקבלי קצבאות הילדים הן משפחות עם ילד אחד או שתיים. רק 4% ממקבלי הקצבאות הן משפחות עם חמישה ילדים.

מעט רגישות חברתית לא היתה מזיקה. חגי תשרי בפתח, הקניות מתוכננות וקיצוץ כה חד יעיב על שמחת החג של משפחות רבות .

שר הרווחה, מאיר כהן, אמר לאחרונה כי תפקיד המדינה לקחת חזרה את האחריות ולדאוג לנזקקים ואין זה תפקיד העמותות. האם כך הוא הדבר? לצערי גם השנה נראה את התמונות העצובות של הנזזקים העובדים בפתחי מרכזי החלוקה של העמותות שמשמשות לעת עתה מחליף של הממשלה.

(צילום: בני דויטש)

מדו"ח שנכתב על ידי כנסת ישראל לתיאור וניתוח ממדי העוני והאי שיוויון מיוני 2012 עולה כי פערי השכר בין העשירים לעניים בישראל הוא בלתי נתפס. על פי מדד ג'יני לאי שוויון בהכנסות בין העשירים לעניים מדינת ישראל מדורגת במקומות מאוד לא מחמיאים, בסביבתה של מקסיקו. פערי השכר הם חוליה אחת מתוך שרשרת עצומה של עוולות חברתיות. כך גם החשש לפנסיות שמתאדות להן מעת לעת וייתכן וינוהלו בקרוב על ידי גורמים זרים.

הממשלה הנוכחית לא זוכה לימי חסד, בצדק או שלא בצדק, אבל עם מציאות כה קשה קשה להתווכח.

רש"י בפרושו למילים "ואכלו בשעריך ושבעו" אומר: "תן להם כדי שובען". המשמעות של להיות שבע אינה חד פעמית. על המדינה לאפשר לאוכלוסיות החלשות להתנהל בכבוד ולנסות לצאת ממעגל העוני. אל לה לממשלה לסמוך על העמותות או על תרומות של חברות ועסקים שכחלק מהמדיניות העסקית שלהם תורמות לעמותות חסד. עליה לפעול לצמצום ניכר של העמותות שבחלקן ראשי העמותות מושכים משכורות עתק ולנהל את פעולות הרווחה כחלק מתהליך לאומי ארוך טווח.

החופש נגמר חוזרים לשגרת חופשת החגים

"והיום הזה ה' אלוקיך מצוך לעשות" (דברים כ"ו, ט"ז). רש"י מפרש: "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, כאילו בו ביום נצטוית עליהם". הפרשה מדברת על קיום מצוות אך המסר הרחב הוא בשבירת השגרה הטורדנית. ההתרגשות עם תחילת החופש הפכה לשגרת שעמום ארוכה לילדים ויקרה מאוד להורים . בשבוע הבא תחל שנת הלימודים ולאחר מספר ימים יצאו שוב ילדנו לחופש לכבוד החגים. שגרת החופש תוחלף בשגרת חופש אחרת.

כדי שלחופש תהיה משמעות צריכים ההורים להתארגן ולצאת לחופש. אך אליה וקוץ בה, הפער בין ימי החופש מלימודים לילדים לעומת ימי החופש לעובדים במדינת ישראל הם מהגבוהים בעולם זאת בהשוואה למדינות ה–OECD. הנתונים הבעייתיים אינם מאפשרים להורים להתארגן ופוגעים שוב באילו שאינם בעלי אמצעים כלכליים מספקים.

ברכות וקללות - אישי וכללי

בהמשך הפרשה מדובר על הברכות ועל הקללות. מחצית העם עומד על הר עיבל, המסמל את הברכה, ומחציתו עומד על הר גריזים, המסמל את הקללה ובאמצע הלווים.

המלבי"ם מסביר מדוע בכלל מתקיים מעמד מוזר זה. לדבריו, מטרת המעמד לצמצם את האחריות הקולקטיבית לחטאיו של הפרט. כלומר, לא יקבל עונש מי שלא חטא בשל חטאו של האחר.

הטקס של הברכות והקללות מוזכר כבר בספר ויקרא והחזרה היא למעשה לטובת הזכרון הכללי של העם. הערבות ההדדית של כל העם העומד יחד ושומע את הדברים הוא למעשה המסר המרכזי. למעשה משה מסייע לעיצוב הזיכרון הקולקטיבי. עיצוב דמותו של עם ישראל הנכנס למדינת ישראל ומקבל את האחריות למעשיו עם הכניסה לארץ.

בשלהי חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, עלינו לגלות אחריות כלפי החלש ולפעול למען הכלל כי המדינה לעת עתה לא עושה זאת.

מתי אלפר הוא מרצה במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה ויועץ שיווקי ואסטרטגי