שלוש דרכים לפנסיה בטוחה

דמי הניהול אחראים לנגיסה של בין 10% ל-30% מכספי הפנסיה. זה נכון הן לגבי דמי הניהול המרביים הנקבעים על-ידי משרד האוצר (6% על ההפקדה ו-0.5% על הצבירה) והמוטלים בדרך כלל על עובדים שאין להם כוח מיקוח והן לגבי דמי הניהול הממוצעים, שהם נמוכים יותר אבל עדיין גבוהים מדי (3.8% על ההפקדה ו-0.32 על הצבירה).

עוד בערוץ הדעות

השד שלי ואני / יוסי גיספן

הבעיה העיקרית של הפנסיה שלנו היא שרובנו לא מצליחים לחסוך מספיק, בגלל שכר נמוך ובגלל היעדר רצף. הבעיה חריפה יותר בקרב נשים, בגלל שכרן הנמוך יחסית לשכר הגברים ובגלל הפסקות עבודה הקשורות ללידות. דרך בטוחה להגדיל את הסכומים הנחסכים לשנות הפרישה היא להקטין את דמי הניהול. אם נקטין את דמי הניהול הממוצעים בכמחצית, חברות הביטוח המנהלות את קרנות הפנסיה עדיין יזכו לרווחים נאים והחוסכים יזכו לסכומי חיסכון גדולים יותר. התשואה הממוצעת של קרנות הפנסיה החדשות מאז 2004, השנה שבה 70% מהחיסכון הפנסיוני הועברו לשוק ההון, הייתה טובה מאוד - 10.68%. יתר 30% מהחיסכון נשארו מושקעים באגרות חוב ממשלתיות מיועדות בריבית מובטחת.

אז למה רוצה האוצר לקצץ את הקצבה? כי לפי התקנות הקיימות, בעת היציאה לגמלאות משתנה הרכב תיק ההשקעות של החיסכון הפנסיוני של הגמלאי: 30% מהחיסכון עדיין מושקעים באגרות חוב ממשלתיות מיועדות בריבית מובטחת ואילו כל היתר - 70% - מועברים לאגרות חוב ממשלתיות סחירות. ופה קבור הכלב: מאז המשבר הפיננסי של סוף 2008, שלווה בהורדת הריבית הממשלתית, אגרות חוב אלה מניבות ריבית נמוכה: 2%, לפי הפירסומים בעיתונות. עד למשבר הצפי הרווח היה לריבית ממוצעת של 4% לשנה, ועל בסיס זה נקבע גובה הפנסיה החודשית של הגמלאים. 

"טוטו" הפנסיה

במילים אחרות, לקחו את הכספים שנצברו בקופת הפנסיה של הפנסיונר והוסיפו להם סכום השווה ל-4% ריבית לכל שנה של תקופת הפרישה (מספר השנים חושב לפי לוחות התמותה שבשימוש קרנות הפנסיה). את הסכום שהתקבל חילקו במספר חודשי החיים הנותרים (לפי לוחות התמותה) - וכך נקבעה הקצבה החודשית. כמובן, היו פנסיונרים שחיו פחות מהשנים הצפויות להם והיו פנסיונרים שחיו יותר. ב"טוטו" הזה, הזוכים לאריכות ימים "הרוויחו", האחרים "הפסידו" והמערכת זכתה באיזון.

כיוון שכיום אין צפי לעלייה קרובה בריבית הממשלתית, ועל מנת למנוע מתן "קצבאות יתר" למי שייצא לגמלאות החל מ-2014, מציע משרד האוצר לקצץ בקצבאות אלה כדי למנוע "קצבאות חסרות" לעובדים שייצאו לגמלאות בעוד, נגיד, עשרים שנה. הפנסיות של הדור הקרוב ימומנו בחלקן על ידי הדור הבא אחריו. משרד האוצר טוען כי הוא מציע לקצץ את הפנסיות כבר מהשנה הבאה כדי שלא לפגוע בפנסיות של דור הפנסיונרים הבא ומציג תמונה של "אין ברירה" - אבל יש גם יש ברירה, ואפילו יותר מאחת.

1. דרך אחת היא להעביר את כל כספי החיסכון הפנסיוני, או 70% ממנו, כפי שהיה לפני 2004, לאגרות חוב ממשלתיות מיועדות בריבית מובטחת.
2. דרך שנייה היא להנהיג ערבות ממשלתית לריבית בגובה של 4% והצמדה למדד לכספי החוסכים בקופות הפנסיה החדשות. נזכיר בהקשר זה כי מאז 2008 קיימת בישראל פנסיה חובה. אם הממשלה מצווה על העובדים לחסוך לפנסיה, ההגינות מחייבת את הממשלה לבטח את הפנסיה. ערבות ממשלתית נדרשת הן עבור החיסכון הצבור לאחר הפרישה והן עבור תיק החיסכון כולו. יש ארצות העושות זאת.
3. דרך שלישית הוזכרה כבר - לקצץ את דמי הניהול הגבוהים שגובות חברות הביטוח המנהלות את כספי הפנסיה של הקרנות החדשות.
   

קיצוץ של הפנסיה הוא "פתרון" לא הכרחי, קטן וטכני לסוגיה חשובה המצריכה חשיבה מחדש.

ברברה סבירסקי, מנהלת מרכז אדוה

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il