כלב שוטט לבדו. האם בעליו נענש?
עורך דין שכלבו נתפס משוטט לבדו ללא רצועה, טען בבית המשפט שפרשנות החוק שגויה ושעיריית רמת-גן לא מתפקדת. השופט לא הסכים איתו
בתגובה לכתב האישום, עוה"ד העלה בפני בית המשפט לעניינים מקומיים ברמת-גן, מספר טענות מקדמיות. בהן טענה לפיה תקנות הסדרת הפיקוח על כלבים לא מגדירות את סוג הרצועה שבאמצעותה יש להחזיק את הכלב. בנוסף טען כי ראש עיריית רמת-גן, שמוסמך לקבוע אזורים ומועדים בהם אין צורך להחזיק את הכלב קשור, לא טרח לפרסם פרטים אלה ברשומות. מחדל זה, לטענתו, פוגע בתחושת הצדק וההגינות לנוכח הפגיעה הקשה בכלבים עצמם.
לבסוף, עורך הדין טען כי אי-נקיטת אמצעי זהירות למניעת בריחת כלבים, לא מהווה עבירה לפי החוק להסדרת הפיקוח על כלבים - או לפי כל חיקוק אחר.
ביהמ"ש דחה כאמור את טענותיו והרשיע אותו, על סמך הודאתו כי כלבו אכן טייל ללא רצועה. בנוסף דחה טענותיו לגבי הגדרת הרצועה בחוק, והסביר כי בעלי כלבים חייבים לנקוט בעל אמצעי אפשרי כדי למנוע מהכלב לטייל ברחוב ללא רצועה. עונשו נקבע על קנס של 500 שקל.
אלא שעורך הדין לא אמר נואש, והגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. לאחר שזה נדחה, ביקש לערער לעליון - והוסיף בבקשתו בין השאר כי פרשנות בית המשפט בסוגיית טיב הרצועה, מהווה חקיקה שיפוטית בלתי מתקבלת על הדעת.
העליון: לא תקדים ולא חשוב לציבור
בפתח דבריו, השופט א.שהם ציין, כי אין בטענות כנגד חוקתיות התקנות כל ייחוד או עניין ציבורי, המצדיק לדון בתיק בפעם השלישית. השופט ביקר את אופן התנהלותו של עורך הדין וציין כי פרשנותו לחוק צרה ביותר, חוטאת לתורת הפרשנות המקובלת - ואף לא עומדת בקנה אחד עם מטרת החוק - מניעת שוטטות כלבים.
השופט דחה את הטענה כי פרשנות הערכאות הקודמות מהווה חקיקה שיפוטית, וקבע כי אין בה כדי לסטות מכוונת המחוקק. בקשת הערעור נדחתה, ועונשו של עורך הדין נותר על כנו. הוצאות לא נפסקו.
לדעתו של עו"ד דותן לינדנברג, העוסק בתביעות בגין נזקי גוף, "קביעת בית המשפט נכונה ומעידה על מגמה מחמירה יותר מזו שהייתה בעבר". לדבריו, מדיניות זו הובילה לירידה משמעותית במספר המקרים בהם כלבים משוטטים ללא בעליהם - כפי שמעידים באופן חד-משמעי נתוני המשרד לביטחון פנים".
- לעיון בפסק הדין
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
לפנייה לכתב/ת 
