יש לה ציפורים בגב: הקעקועים של מיקה שדה
היא היתה צריכה אישור מאמא שלה כדי לעשות את הקעקוע הראשון בגיל 15, ומאז הזמרת מיקה שדה מקעקעת ציפורים על גופה, כמעט בכל שנה. את רובן היא בכלל לא רואה, אבל כאן היא חושפת את כולן: "זה משאיר חותמת. אני אוהבת לגעת במקומות האלה". פרק נוסף בסדרה "מתחת למחט"
הגב החשוף של הזמרת מיקה שדה תופס אותך בהפתעה: המוני ציפורים מקועקעות עליו, ונדמה שכל אחת מהן מובילה אל השנייה, כולן מסמלות משהו מאוד חשוב בחייה של הזמרת המתולתלת. שדה, מי שהתגלתה לראשונה בסדרה "כוכב נולד", קופצת כבר שנים בין במה לבמה - תוציא בחודשים אלבום שני וגם תשיק אותו ב-12 בנובמבר במועדון האזור בתל-אביב.
שדה מצטרפת אל "מתחת למחט", המדור בו אנחנו מתעדים יצירות אמנות על גופם של מוזיקאים - ועל גופה של שדה, בהחלט מדובר באמנות. כאמור גבה מכוסה בציפורים שעל כולם אחראי המקעקע שניר רוזנטל מ-"Vision Tattos" תל-אביב, כמו גם על הירח ושתי ציפורים נוספות וכחולות - גדולה וקטנטנה.
גלו עוד תמונות וסיפורים מהמקועקעים ב"מתחת למחט ": עמיר "ג'נגו" רוסיאנו, קובי פרחי ("אורפנד לנד"), אורן ברזילי, אלישע בנאי, סיון טלמור, גיא כרמל ("יוסלס איי.די"), שירה חן, אלעד מנור ("האמרקאלט"), שירה גבריאלוב והמעריצים של "דפש מוד" מחכים לכם שם .
כל ציפור של שדה נעשתה לבדה, וכל אחת בשנה אחרת. מלבד הציפורים, על גבה גם ירח אחד ועליו אוזניות וזה היה הקעקוע הראשון שעשתה. "הירח נוצר ברגע מאוד ספונטני בגיל 15, והייתי אומרת מאוד טיפשי. היתה לי שיחה על קעקועים והודעתי לאמא שלי שאני הולכת לעשות קעקוע. עברתי שעה על הספרים בסטודיו והחלטתי על הירח. אהבתי את זה שיש לו אוזניות והוא מקושר למוזיקה. הלכתי בלי אמא שלי אבל בסוף היא היתה חייבת לבוא ולתת את האישור שלה".
הירח הקטן עם האוזניות, מיד סיפק לשדה חשק לעוד. "ראיתי איזושהי תמונה של ציפור ואמרתי לו 'יאללה בוא נעשה', עשינו, וזה כאב נורא. אחר כך רציתי עוד אחת וגם הבנתי שאני רוצה מלא ציפורים. האמת? הייתי רוצה אותן על כל הגוף, אבל אני שומרת על צל של שפיות וממש נמנעת לא לקעקע את כולי כציפור אחת גדולה, נראה לי שבינתיים אני מצליחה להחזיק מעמד.
"יש לי בסך הכל 11 קעקועים. כל שנה עשיתי, ולא עשיתי כבר שנתיים, אני מנסה קצת להירגע. יש כל מיני ספוטים בגוף שעוד הייתי רוצה אבל אני גם עוצרת את עצמי. גם הציפורים עצמן שכבר קועקעו עברו מעין אבולוציה. למשל הראשונות שבגב התחתון הן קצת ילדותיות אבל הן התבגרו יחד איתי".
אז למה ציפורים?
"נראה לי שזה משהו באישיות שלי. משהו שקשור לחופש, שאני כן יכולה לעוף. אני תמיד אומרת שאם אני אעשה מספיק ציפורים, בסוף אני אוכל לעוף. אולי הן ייקחו אותי לאן שבא לי. זה עוד הדגשה של חופש בתוך האישיות שלי, שמוציאה את זה החוצה".
אנשים מופתעים כשאת חושפת את הגב, נניח בים?
"אנשים מאוד מופתעים. זה תמיד מתחבר עם תשומת לב איכשהו, השיער שלי לבד מושך הרבה תשומת לב, אז אני רגילה שיש איזושהי אינטרקציה אנושית שכזו. אבל אז יש גם את האקסטרה. בים אנשים תמיד ניגשים, בעיקר עם תגובות מאוד חיוביות כי באמת בציפורים יש משהו חיובי, משהו עדין.
"אני מאוד אוהבת שאני לא רואה אותן, שהן אינטימיות גם בשבילי, שיש לי את היכולת לבחור אם לראות אותן או לא. תמיד שאני מסתכלת במראה אני עדיין קצת מופתעת, אני שואלת
את עצמי: 'איך עשיתי את זה?' וזו על הירך, שאני כן יכולה לראות, אני נורא שמחה שאני רואה אותה, יש שם שתיים, אחת עם אחות קטנה. הן גם היו תיקון לגב, הקעקוע על הירך בכלל לא כאב. הפנטזיה שלי היתה שירדו לי עוד מלא ציפורים על כל הרגל, אבל בסוף לא התחשק לי שהן ייצאו החוצה, אלא שישארו בקו הברך והגב".
לבסוף, מסכמת שדה את גישתה לקעקועים והחיים: "זה כאב אדיר והבחירה שלנו לשים את עצמנו בתוך הכאב הזה, היא גם מזוכיזם קל, אבל זה אקסטרים וזה גם משאיר חותמת. ואני מאוד אוהב לגעת במקומות האלה. ההתרגשות שלפני, הלחץ, ובמיוחד הסיפוק האדיר של הדבר המקסים הזה שאתה כל כך מחובר על זה, הוא רק שלך, אין את זה לאף אחד אחר".