מעסיקים רמסו זכויות עובד זר וישלמו ביוקר
בית הדין האזורי לעבודה פסק לעובד זר מנפאל פיצוי של כ-220 אלף שקל, בשל פיטוריו ורמיסת זכויותיו כעובד - לאחר שהתגלה כי מעסיקיו לא שילמו שכר מינימום ותלושי השכר שלו שונו בדיעבד
בשנת 2007 החל עובד זר, אזרח נפאל, לעבוד כחקלאי בחברת רגולסקי ובניו בע"מ. לאחר שלטענתו פוטר מבלי ששולמו לו זכויותיו, הגיש כנגד החברה ובעליה - אב ובנו, תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע. הוא הסתייע לשם כך בעמותת קו לעובד, שפנתה לעו"ד מיכה דוד לשם ייצוגו בהליך המשפטי.
לטענת העובד, הוא נפגע בגבו בתאונת דרכים שאירעה במסגרת העבודה. בקשותיו לקבל טיפול רפואי נדחו במשך זמן רב, והוא המשיך לעבוד. אלא שהפציעה הובילה לירידה בתפוקת עבודתו, ובעקבות זאת הודיע לו אחד מבעלי החברה כי עליו לחזור לנפאל, כדי שניתן יהיה להביא במקומו עובד אחר. בלית ברירה, עזב את ישראל ביולי 2011.
העובד טען כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים. עוד הצהיר כי לא שולם לו שכר מינימום, ולכן על בעלי החברה לשלם לו הפרשי שכר ושעות נוספות. בנוסף, עתר לתשלום המענק השנתי ופיצוי עקב אי הפרשות לקרן פנסיה. לבסוף ביקש להטיל על הנתבעים פיצוי עונשי של 145 אלף שקל, מאחר שלא מסרו לו תלושי שכר בניגוד לחוק.
הנתבעים טענו שהתובע עזב מרצונו החופשי, מבלי ליידע אותם. וכך הוא הותיר אותם במחסור בידיים עובדות - תוך שלטענתם גרם לנזק של 50 אלף שקל.
הם גם הצהירו כי התובע הועסק בשעות רגילות ושכרו שולם כדין, וכי אין להם כל חוב אחר כלפיו התובע. לבסוף ביקשו כי אם יחויבו לשלם לתובע פיצוי כלשהו, יופחת ממנו שיעור הנזק שגרם להם.
בתלושי השכר בוצעו התאמות ועריכות
השופט יוחנן כהן דחה את התביעה נגד הבן, אך קיבל את התביעה נגד החברה והאב. זה האחרון, כך נקבע, הוא שחתום על חוזה העבודה של התובע כמעסיקו, נרשם ככזה בתלושי השכר והיה בעל היתר ההעסקה הרשמי של התובע. משכך ניתן לחייבו לפצות את התובע יחד עם החברה.
השופט גם הכריע כי העובד הזר פוטר, לאחר שהחליט כי עדותו בדבר נסיבות סיום עבודתו הייתה אמינה ולא נסתרה. הנתבעים לא פירטו מדוע בחר העובד לעזוב לטענתם, והבן עליו נטען שפיטר את העובד, אף בחר שלא לעלות לדוכן העדים. השופט ייחס בחירה זו לחובת החברה ובעליה.
במהלך בדיקת הראיות, התגלה כי תלושי השכר שהגישו הנתבעים אינם מייצגים נאמנה את שעות העבודה של העובד. מעבר לכך שהם סותרים את רישומיו של העובד בזמן אמת, הם אף לא הגיוניים: כך למשל, בכל התלושים מצוין שהתובע עבד פחות משמונה שעות, ובכל דוחות הנוכחות מופיעות שעות עגולות.
"אנו סבורים כי בדוחות הנוכחות ואף בתלושי השכר שהוגשו על ידי הנתבעים בוצעו התאמות ועריכה", הסביר השופט, "וזאת על מנת לשרת את האינטרס המשפטי של הנתבעים כדי להכשיר את מעשיהם".
נפסק כי הפועל עבד הרבה מעבר למה ששולם לו, ועל כן הוא זכאי להפרשי שכר וגמול שעות נוספות. בנוסף יש לשלם לו דמי הבראה, פדיון חופשה שנתית, מענק שנתי ופיצוי בגין אי-הפרשה לקרן פנסיה. השופט הוסיף כי יש גם מקום לחייב את הנתבעים בפיצוי עונשי בשל אי-מסירת תלושי שכר.
בסך הכל, נפסקו לתובע 223,951 שקל. בנוסף יקבל מבעלי החברה 20 אלף שקל בעבור הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.
בידוי ראיות - עניין חמור
לדברי עו"ד מיכה דוד, שייצג את התובע בהליך, "הקביעה כי הנתבעים ביצעו התאמות ועריכה בתלושי השכר ודוחות הנוכחות מעוררת חשש רב לאור הקלות הבלתי נסבלת של בידוי ראיות, רישום כוזב במסמכי תאגיד ושיבוש במהלכי משפט. כל זאת, כדי לנסות ולהימנע, ככל הניתן, מתשלום שכר עבודה וזכויות סוציאליות לעובד.
הוא מוסיף כי "הדבר חמור שבעתיים, שעה שהתובע בתיק זה הנו עובד זר, נעדר כל ידיעה אודות הזכויות העומדות לו על-פי דין. כמי שמייצג עובדים ומעסיקים, כולי תקווה כי פסה"ד יהווה נר לרגלי המעסיקים ותמרור אזהרה עבורם".
תגובת עו"ד עדי אלבוים, בא-כוח הנתבעים
"עיקר פסק הדין הינו קבלת רכיב התביעה העוסק בשעות נוספות. עם ההכרעה כי תביעת התובע בנקודה זו מוצדקת, הפך פסק הדין לתקדימי. זאת, במובן זה שגרסת הנתבע, שהינו חקלאי, בעל משק עובד מזה עשרות שנים, הינה גרסה שקרית, ולעומת זאת גרסת העובד הזר, אשר ניהל את רישום השעות במחברתו, הינה אמת.
"כל זאת, על אף שהנתבעים השכילו להמציא את דוחו"ת הנוכחות האלקטרוניים של התובע. כך, בגין תקופת העסקה של ארבע שנים בלבד, נפסק למעשה שכר כפול מזה ששולם לאותו עובד בתקופה זו".
"מעבר לעובדה שהפסיקה מנוגדת להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, היא גם בלתי נתפשת במדינת ישראל של היום, בה החקלאות מתבססת על העובדים הזרים, ולמעשה עלולה להביא להתמוטטות הענף.
"כמו כן, קבלת התביעה האישית כנגד החקלאי, על אף שהפעיל את משקו באמצעות חברה בע"מ, תוך התעלמות מן ההלכות הקיימות בעניין, פשוט איננה יכולה לעמוד".
- לעיון בפסק הדין
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
לפנייה לכתב/ת 
