"עונש מוות": רוצחים או קורבנות?

"Honk" הוא שמו של הסרט "עונש מוות" במקור - על שם צפירות המכוניות העוברות ליד בתי כלא בארצות הברית שבהם עומד להתבצע עונש מוות. המתנגדים צופרים, השיירה עוברת, ומדינות רבות מדי מחזיקות בחצר האחורית רוצחים שזמן חייהם כבר נקצב, והאופציה היחידה שנותרה להם היא להסתלק מן העולם בזריקת רעל או בארבע יריות מדויקות, כשהם כפותים ופניהם מכוסות.

מדוע המדינה הורגת אנשים שהורגים אנשים, רק כדי להוכיח שאסור להרוג? כך שאלו פעם, בקמפיין הראשון של אמנסטי אינטרנשיונל שנועד להעלאת מודעות עולמית לעונש המוות. המודעות אולי עלתה, אבל מספר ההריגות הטקסיות בחסות המדינה לא פחת.

"עונש מוות". המתנגדים צופרים, השיירה עוברת

"עונש מוות", הסרט התיעודי שישודר הערב (ב') בערוץ 8, בודק כיצד חייהם של אנשים רגילים בליבה של אמריקה החופשית נסבים סביב המוות הזה, והתוצאה היא סרט מדכא (במובן החיובי של המילה. וכי מה רציתם, לצאת ממנו אופטימיים?), עם תצלומי נופים מרהיבים א-לה "פריז, טקסס" ואסתטיקה של תוכן שמזכירה את מסעותיו של לואי ת'רו, רק בלי שום רצון להצחיק.

ביקורות נוספות בערוץ הטלוויזיה של ynet:

"דיוויד בואי - חמש שנים": לא מחדש

"סאונד סיטי": דייב גרוהל חי את החלום 

"אייסברג סלים": סרסורים זה פאסה   

ולדין קרטר יוצאת למסע ארוך לסולט לייק סיטי שביוטה, כדי לצפות בהוצאה להורג של רוצח בעלה. בנותיה תומכות בה: במגרש החניה לפני בית הכלא הן נזהרות מעימות פיזי עם משפחת העומד למות, שגם לה יש תומכים, וגם היא מכמירת לב וקורבן שלא מדעת, כך על פי תפיסתם של יוצרי הסרט.

מתוך הסרט. בודק כיצד חיי אנשים רגילים נסבים סביב עונש המוות

היוצרים מתעכבים על פניהם של פקידים רשמיים ועיתונאים המדווחים על טקס ההריגה בפירוט נקרופילי מזעזע. משם עוברים לטקסס, לאיש ש-14 משנותיו עברו עליו בתא מבודד באגף הנידונים למוות, ולאחר שהוכחה חפותו ויצא לחופשי, עדיין אינו מאמין שמותר לו לפתוח דלת כלשהי, ומשם לגולדה המיוסרת, אמו של נידון למוות שיוצאת מדי פעם במכונית הקבריולה שלה לסיבוב של צפירות ליד הכלא, כי זה כל מה שהיא יכולה לעשות. בין לבין יש קומץ תובעים ועורכי דין שמדברים בעד ונגד, כומר בפטיסטי קצת מטורלל שסבור כי רק עונש המוות מגן על החירויות האמריקניות, נוף מרהיב כבר אמרנו, ואיטיות – איטיות מן הסוג המאפשר לצופה לספוג לא רק אינפורמציה אלא גם אווירה, ועל הדרך לפתח אמפתיה לא מבוטלת לקורבנות הרצח כמו לרוצחים עצמם. למען הסר ספק: היוצרים לא חושבים שאין להעניש רוצחים, רק שאין לקפד את חייהם בחסות המדינה.

חומות הכלא. יוצר הסרט מכוון לקהל אירופאי

לאורך כל הסרט מכוון ארנו גאיירד, יוצר הסרט שהוא משפטן וסוציולוג, את המצלמה וגם את התובנות שלו אל עבר הקהל

האירופי. זה קהל משוכנע משום שבמערב אירופה כבר אין עונשי מוות ואיש אינו תובע לחדש את הפרקטיקה. בישראל ההפעלה החד פעמית של העונש  – אחרי משפטו של אדולף אייכמן – עודה מהדהדת בדברי הימים כאירוע סינגולארי גם במהותו וגם בחשיבותו וגם בנוראותו. ככה זה צריך להישאר.

אין ספק ש"עונש מוות" יאתגר גם את צופיו העבריים לחשוב על מה שלא נוח לחשוב עליו לפני השינה, או לפחות לצפור ארוכות בפעם הבאה שהם חורשים את ארצות הברית ועל הדרך נגלה לעיניהם כלא שיש בו אנשים כאלה, שזמנם כבר נקצב. הצפירה, מבהירה אימו של נידון למוות, מותרת בחוק.