השוטר נעלב ורדף, המדינה תפצה את הנהגת

מה אתם הייתם עושים אם מכונית פרטית הייתה רודפת אחריכם, ומתוכה מנפנף אזרח וקורא לכם לעצור? כנראה שתנסו להתרחק ממנו. כך עשתה גם מ', שביקשה לפנות מנתיב נסיעתה, ולצורך כך עקפה מכונית ובה ארבעה נוסעים לובשי בגדים אזרחיים. יושבי המכונית החליטו כי העקיפה הייתה מסוכנת, ולכן החלו לרדוף אחרי מ'. הנוסע הקדמי במכונית נפנף לעברה, והחזיק בידיו מה שנראה כמו פתק.

השוטר לא לבש מדים, לא היה בתפקיד, ולא נסע בניידת(צילום : עידו ארז)

רק מאוחר יותר התברר כי אותו נוסע ברכב הפרטי היה שוטר - אם כי לא בתפקיד וללא מדים. בנסיבות המקרה, בחרה מ' לעשות את מה שרבים כנראה היו עושים - היא פשוט התעלמה והמשיכה בנסיעתה. בהמשך הנסיעה, כאשר עצרה את מכוניתה, רץ לעברה הנוסע והציג בפניה תעודת שוטר. מ' המבוהלת לא בדקה את התעודה שהוצגה, קראה לעברו "חמור" ונסעה מהמקום.

בשלב זה של העלילה, הזמין השוטר ניידת משטרה שהצליחה לעצור את מ'. בהמשך גם הוגש נגדה כתב אישום, אך רק בגין אי ציות לשוטר, ולא בעקבות ביצוע עבירת תנועה כלשהי. בית משפט לתעבורה מצא אותה אשמה והרשיע אותה, אך בעקבות ערעור שהגישה לבית המשפט המחוזי-מרכז, זוכתה "זיכוי מוחלט". בעקבותה זיכוייה, פנתה מ' לבית המשפט בבקשה לקבל פיצויים מהמדינה בסך 12 אלף שקלים.

"האם די בכך שנפגעו רגשותיו של שוטר?"

בית משפט לתעבורה דחה את הבקשה, אך מ' התעקשה והגיעה לבית המשפט המחוזי-מרכז כדי לערער על דחיית בקשתה לפיצויים. שם התקבל ערעורה. "מדובר במקרה חריג המצדיק התערבות", כותבת השופטת הבכירה נגה אהד. "על כתפי המדינה נופל אשם הן הדרך התנהגותו של השוטר הנוסע וחבר מרעיו, והן על כתפי התביעה שלא הפעילה שיקול דעת ראוי".

בהמשך מסבירה השופטת מדוע המקרה של מ' חריג, ומצדיק קביעת פיצויים. "האם די בכך ש'נפגעו רגשותיו' של שוטר שאינו בתפקיד, עת חצתה כדין את מסלול נסיעתה, כדי שירדוף אחריה, יזמין ניידת משטרה שתגיע למקום ותעצור אותה?! היה על התביעה לזכור ולא לשכוח את הפחד והמורא שאחז במערערת בזמן אמת לאור התנהגות הרכב האזרחי עמם נמנה השוטר, שלא נראה ככזה - לא בלבושו ולא בהתנהגותו!".

בפסק הדין שבו קיבלה את בקשת מ', גם מותחת השופטת ביקורת חריפה על התנהלות המשטרה והתביעה. "אשם רב נופל על כתפי המשטרה בהתנהלותה בהליך בכללותו, (ו)אשם רב נופל על כתפי התביעה שבחרה להגיש כתב אישום, ובנסיבות הדיון בערעור לא השכילה לקבל את הצעת בית המשפט למתן פיצוי כלשהו למערערת". לאור כל זאת פסקה השופטת אהד פיצויים בסך של 6,000 שקלים לטובת מ', בעיקר בגלל שזו "לא הוכיחה הוצאותיה בפועל".