ילדים בטלוויזיה: כסף קטן, הזדמנות גדולה

שנת הילדים אמנם נפתחת רק היום (ג'), אבל יש ילדים שכבר שיננו טקסטים בלי שום קשר לבית הספר. השתתפות בתוכניות טלוויזיה היא עניין לא פשוט עבור ילדים - הדרך שלהם רצופה מכשולים, ממגבלות של החוק ועד הפסד ימי עבודה של ההורים - ובכל זאת רבים חולמים להפוך לכוכבים.  

כתבות נוספות בערוץ הטלוויזיה של ynet:

עין תחת עין, שף תחת שף  

מצלם סדרה בחו"ל? קח איתך עז וכסף לבקשיש  

ריבים, ליהוקים כושלים ורייטינג נמוך: הצלילה של "מעושרות"  

בחירת הילדים לתוכניות טלוויזיה נעשית בפינצטה, ועל כך יכולה להעיד ולדה זפסוצקי, אמו של מיכאל שכיכב בעונה הראשונה של "פלפלים צהובים" כשהיה בן 6. "בהפקה חיפשו קרוב לשנה ילד שיתאים להם, ואז פתאום פנו אלי", היא מספרת. "בעברי הייתי מלהקת ילדים לסרטים בחברת הפקות והיה לי מאגר כזה, אמרתי להם שאני אבדוק, לא דיברנו בכלל על מיכאל. אחרי זה התקשר אלי המפיק ואמר שהוא זוכר שמיכאל עשה להם פעם הצגות במשרד כשהוא בא איתי לעבודה, והציע שיבוא לאודישן".

"הסברתי למיכאל את כל הדברים הפחות טובים דווקא כדי שיבין במה מדובר. אמרתי לו שזו עבודה של הרבה שעות, וששם אף אחד לא מתחשב שאתה ילד, והוא הסכים בכל זאת. הוא עשה אודישנים ועבר", היא מסכמת.

היה בן 6 כשקיבל את התפקיד. מיכאל זפסוצקי (צילום: צחי צלניקר)

גם בסדרת הטלוויזיה "רמזור" לא התפשרו עד שבחרו בילדה יובל וין, שהיתה אז בת 6 בלבד גם כן. "עשיתי ארבעה אודישנים לפני 'רמזור' והם לא צלחו מסיבות שונות, זה מתסכל ילדה בת 6 הרבה יותר מאשר ילדה בת 14, והייתי בטוחה שלא אעבור. אבל הודיעו לי שהתקבלתי אחרי האודישן הראשון והייתי בטוחה שזהו, אני בפנים, ואז היה עוד אודישן ועוד אודישן, ככה זימנו אותי שש פעמים עד שהתקבלתי באופן סופי".

"לא פשוט לבחור ילדים לסדרת טלוויזיה", מספרת מפיקה בכירה, "הם קודם כל צריכים לרצות את זה, ולפעמים ההורה רוצה יותר מהילד ואתה צריך לזהות מקרים כאלה. אתה עושה אודישן ובאים עשרות אם לא מאות ילדים וצריך לזהות מי באמת רוצה את זה ומי באמת נולד להיות שחקן, ואותם בוחרים. חובתנו היא להשאיר אותם במסגרת המקצועית, שלא יתחילו ללכת לאיבוד".

למשרד הכלכלה, שאמון על הנפקת האישורים לילדים להשתתפות בתוכניות טלוויזיה, הגיעו בשנה שעברה כ-3,000 פניות להשתתפות ב"הופעה ציבורית", קטגוריה הכוללת גם השתתפות בתוכניות טלוויזיה. 800 מהפניות הללו נעשו כדי להשתתף בפרסומות.

"השתתפות ילדים מייקרת את העלויות"

אחרי שהילדים נבחרים לתפקידים, יש שורה של מגבלות בדרך. לפי חוקי משרד הכלכלה, כל הפקה וכל הורה שילדו משתתף בהפקת טלוויזיה מחויבים להמציא אישור מרופא המשפחה על בריאות הילד וטופס חתום ממנהל בית הספר שמאשר כי ההשתפות בתוכנית לא תפגע בלימודי הילד. לאחר מכן ההפקה צריכה למצוא לוח זמנים שתואם את זה של הילד. "בגלל לוחות הזמנים הנוקשים", מספרת מפיקת טלוויזיה, "השתתפות הילדים בהפקה מייקרת את העלויות".

ולוחות הזמנים אכן נוקשים. ילדים עד גיל 6, למשל, רשאים לעבוד ארבע שעות ביום בלבד ו-10 שעות עבודה בחודש בין השעות 8:00 עד 18:00. עבודה על חשבון שעות הגן אסורה, והפסקות נעשות על פי צרכי הילד. ילדים בני 6 עד 12 רשאים לעבוד שלוש שעות ביום בלבד בתקופת הלימודים, ובסך כל 32 שעות בחודש, וילדים בני 12 עד 15 רשאים לעבוד ארבע שעות ביום ועד 40 שעות בחודש - לא בשעות הלימודים כמובן. 

יובל וין ב"רמזור"(צילום מסך)

לא רק ההפקה צריכה להתאים את לוח הזמנים שלה לילדים, גם הוריהם צריכים לעשות זאת שכן עד גיל 8 הילד חייב ליווי הורה בזמן שעות הצילומים, מה שאומר שההורים מפסידים שעות עבודה משלהם. "זה היה קשה", אומרת ולדה, "לא היה יום אחד במהלך הצילומים שלא היה איתו מישהו מהמשפחה, עשינו ממש משמרות. לפעמים אפילו היינו ישנים בסט כי צילמו במקומות רחוקים".

גם אפרת וין, אמה של יובל, הקריבה לא מעט שעות למען קריירת המשחק של בתה. "כשהיא היתה יותר קטנה, הייתי נוסעת איתה לכל יום צילום, אז עוד לא עבדתי אז זה היה בסדר, אבל היום, כשאני עובדת, יובל כבר נוסעת במוניות לצילומים, היא כבר די גדולה".

רוברט גיטלמן, אביו של שון גיטלמן בן ה-11 שהשתתף ב"בית ספר למוזיקה" ומשחק בסדרת הילדים "הפיג'מות", מספר: "אני או כל בן משפחה נוסע איתו לכל יום עבודה. הוא לא באמת צריך את זה, אבל ילדים מרגישים הכי נוח בסביבה הטבעית שלהם".

800 שקלים ליום צילום

עבור הילדים מדובר בעבודה לכל דבר, והם מתכוננים אליה ברצינות רבה. "אם אני יודעת שיש לי יום צילומים ובאותו שבוע מבחן, אני לא אצא עם חברות, אין מה לעשות. אם אתה רוצה להצליח, אתה תלמד למבחן ולטקסט עד שיעשו לך 'בו' באמצע הלילה ותדקלם את החומר למבחן ואת הטקסטים בעל פה", אומרת יובל וין בת ה-13 וחצי, ואמה מוסיפה: "יש לה זיכרון צילומי, היא קוראת פעם אחת וזוכרת". גם רוברט גיטלמן אומר כי בנו הוא בעל יכולות זיכרון יוצאות דופן: "שון קורא אותם לבד וזוכר. יש לו זיכרון צילומי".

למיכאל מנגד, שגילם ילד אוטיסט, לא היו כמויות גדולות של טקסטים לזכור, אבל הוא התכונן בדרכים אחרות. "ראינו הרבה סרטים וככה הוא למד על הדמות. הבמאית לא רצתה שנעשה דברים יוצאי דופן כי היא רצתה שמיכאל ישמור על טבעיות", אומרת ולדה.

אם הוא לא רוצה - הוא לא עושה. שון גיטלמן וכוכבי הפיג'מות(צילום: ענת מוסברג)

על פי הערכות בתעשייה, שכר ילדים בתפקיד מרכזי בסדרת טלוויזיה מתחיל ב-800 שקלים ליום צילומים, וכיוון שמספר ימי העבודה מוגבל, לא מדובר בסכומים גבוהים לחודש. עם זאת, ההצלחה מביאה עמה הצעות עבודה אחרות. הילדים, אגב, לא מהססים לומר לא, אפילו אם ההורים לוחצים. "כשיש אודישנים", מספר סוכן שחקנים, "אנחנו שולחים רק להורים, כי הילדים עוד קטינים. יש הורים שלוחצים על הילדים להגיע, אבל בסופו של דבר אם הילד לא רוצה, זה לא יקרה. קרה גם לא פעם שהילד התקבל ולא רצה ללכת כי היו דברים שלא התאימו לו", הוא מוסיף. "אם משהו בא לא טוב לשון, הוא לא יעשה את זה. במהלך השנתיים האחרונות קיבלנו הצעות להצגות וסדרות טלוויזיה והוא סירב", מספר גיטלמן האב. 

הצעות העבודה כוללות גם השתתפות בפרסומות. וין, לדוגמה, כיכבה בפרסומת למשביר לצרכן בעקבות ההצלחה של "רמזור". "שכר של ילד בפרסומת יכול להיות משהו כמו 600 שקל ליום צילומים", אומרת סוכנת בתעשיית הטלוויזיה והדוגמנות, "לפעמים זה יכול להיות קצת יותר, אבל אף פעם לא שמעתי על ילד שקיבל יותר מ-1,000 דולר לפרסומת, זה ממש נדיר. הסכומים שם לא גדולים, יתרה מכך, יש חברות שמשלמות לילדים בתלושי קנייה בחברה עצמה".

גורם המעורה בפרטים מספר כי השכר הנמוך והתנאים לא ממש מפתיעים אותו. "מבחינת הילדים הם יכולים לעבוד גם בחינם, העיקר שיראו אותם בטלוויזיה ויעשו משהו שהם אוהבים. הכסף לא משחק אצלם תפקיד".