"האח הגדול": מסחטת רגש משעממת
המריבות והמשברים לא הצליחו להרים את העונה החמישית של "האח הגדול" מעבר לטמטום שהוא חלק מסוד ההצלחה של התוכנית. אריאנה מלמד תוהה מתי הצופים ימצאו עיסוק מאתגר יותר
יותר קוטבי מזה – אין. טהוניה ולבנה, שחומה וחיוורת, סטרייטית ולסבית, מייצגת נאמנה של אידאל יופי נשי עדכני וזו שבועטת באידאל, עולה וצברית, אתיופית ופולניה, ושתיהן, כפי שהבהירו לנו היטב בעת שמסחטות הרגש סחטו מה שמצאו, "עשו דרך ארוכה" ו"עברו תהליך". לא שהעונה החמישית של האח הגדול, אויה, היתה הכי משעממת עד כה.
לא, הגזענות מבית מדרשם של בני מיילי איננה מעניינת. היא רק ייצוג נאמן של הגזענות שתפגשו ברחוב ובבריכה ובסופר לנד ובמחסום. לא, סיפור אהבתם המתקתק של ליאון היפיוף ופאולינה היפיופה לא פחות ודאי לא סחט דמעות מן הרגשניות שבצופות בגילאים 15-12. ולא, המשימות, המריבות, המשברים והתקוות הפעם לא הצליחו להתרומם מעבר לטמטום הממאיר שהוא, מה לעשות, חלק מסוד ההצלחה של המיזם שבו נכלאים אנשים בשום-מקום מלא מצלמות ויאללה, מתחילים לשחק.
אז הפעם זכו מי שנתפסו משחקות הכי פחות. לעניין זה לבדו לבנה היא הזוכה הגדולה, נטולת הפוזה, רוויית העצבים, זו שתגיד לך את האמת בפרצוף בחמש מלים קצרות, רצוי חד הברתיות. אלא שקהל הצופים, ותיכף נגיע אליהם ועל מה שנאמר עליהם, עדיין לא יכול לתת ללסבית לזכות כשהמתחרה היא סוג של מלכת יופי, רק בלי כתר. אז עכשיו יש לטהוניה אחד, וברור שמגיע לה לגמרי, כי היא טיפוס עם מעט מאוד פוזה והרבה מאוד עצבים, והיא תגיד לך את האמת בפרצוף בכמה משפטים רכים אבל מדודים היטב, ואולי גם תוסיף ליטוף שישכנע תמימים כמו איתי שיש ביניהם משהו – אבל היי, לא כולנו תמימים.
ושתיהן היו חזקות ונחושות, ולשתיהן היה קשה נורא לפעמים – וזה בדיוק מה שמבטל את ההבדלים הכה-פוטוגניים בין שתי הנשים הצעירות הללו ומצביע על המשותף, להן ולרוב הזוכים עד כה: עממיקו טוב לב שמתעצבן לפעמים, מייצר משפטים קצרים שחלקם זכורים היטב וחלקם סתם לקוניים, ורצוי משכבה סוציו אקונומית מוחלשת. גם כאן טהוניה לוקחת בגדול, ומי ייתן וזכייתה ושאר ההטבות הנלוות, כולל תוכנית אופנה ממש הכרחית בהנחייתה, יועילו גם לה ול–11 אחיה.
אחרי כל זה, מה נותר? רק כמה תהיות: מדוע מתעקשים לספר לכם, צופים יקרים, ש"חצי מדינה כמעט" צפתה במשדר של 13 במאי? הרי תועפות הרייטינג נמדדות על פי מספר משקי הבית היהודיים, וגם לא תמיד על פי מספר בני האדם שצפו בו באותו הבית. ולכן הרייטינג המנופח – כאן ובתוכניות אחרות – לא בהכרח מייצג מציאות כלשהי. האם תמשיכו להאמין לארז טל ואסי עזר שמוכרים לכם את הנתונים הללו? האם תמשיכו לצפות גם בעונה השישית והחמש עשרה באותה תערובת של תשוקה להציץ ותשוקה לרכל? האם – בניגוד למבקרי טלוויזיה שאין להם ברירה – אולי סוף סוף תמצאו עיסוק קצת פחות צפוי, קצת יותר מאתגר, קצת מלא חיים?
